ביום ראשון (15/04) פורסם בידיעות אחרונות טור של סבר פלוצקר שנקרא "אכן כשלון
יהודי". פלוצקר תומך בטור שלו בטענתו של א.ב יהושע שהשואה הייתה כשלון של העם
היהודי. פלוצקר סבור שהעם היהודי באירופה צריך היה להבין בשנות ה- 30 את הסכנה
המתקרבת ולנקוט בצעדים הנחוצים: לצבור נשק ולערוך מסע חיסולים בקרב המנהיגים
הפשיסטיים. לדבריו, ניתן היה גם לנסוע לפלסטינה. מה שפלוצקר שוכח הוא שהיהודים היו
מפוזרים במדינות שונות ללא שום גוף מרכזי שמאחד ומקשר ביניהם. מה גם שצריך להזכיר
זה שבנסיבות היסטוריות מעט שונות – צבאו של המצביא הגרמני ארווין רומל היה מנצח
במצרים ומגיע גם לארץ ישראל. ואז גורלו של העם היהודי בפלשתינה לא היה אחר מאשר
גורלם של יהודי אירופה.
מאוד הופתעתי כשא.ב יהושע החליט להטיל את האשמה על העם היהודי, על שישה
מיליון אנשים, שמלבד יהדותם לא היה ביניהם שום קשר או שפה משותפת. כמו למשל אנה
פרנק ומשפחתה או בני המשפחה של אבי שחיו באוקראינה מאחורי מסך ברזל וכל רעיון של
בריחה או צבירת נשק מבחינתם גבל בבדיחה גרועה. יכול להיות גם שפלוצקר שכח את ועידת
אוויאן בשנת 38 שבה הוחלט שלא יקלטו פליטים יהודיים במדינות המערב? מילא היה מדובר
רק בחוסר ידיעה היסטורית. אבל טענה שכזו פוגעת בניצולים שעדיין חיים ומכתימה זכרם
של שישה מיליון יהודים.
יתרה מזאת, פלוצקר משליך מהתנהגותם של היהודים בשואה על ימינו אנו,
ואומר שזוהי ההוכחה שאסור לנו להיות פסיביים במאבק מול התגרענותה של איראן. ואני
שואלת – מה בדיוק חידשת לנו? על מה כל העולם מדבר בשנה האחרונה? או שמא פלוצקר
מנסה להציע לאנשים פרטיים לנסות להתנקש בהנהגה האיראנית. גם זו טיפשות לשמה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה