בתאריך 26 לאוגוסט התפרסם ב
דה מרקר שעיתון ישראל היום יחל לגבות כסף מהמנויים - 52 שקלים לחודש, או 26 שקלים עבור מהדורת ימי שישי בלבד.
מזה שלוש שנים אני פועלת בנושא החינמונים היומיים שיוצאים בתפוצה ארצית. היות ואני סבורה שהחינמונים הללו מסוכנים לעתיד של הדמוקרטיה הישראלית, חיברתי והעלתי שני חוקים - אחד אשר
מגביל את הפצתו של עיתון ללא תשלום לתקופה של שנה בלבד, וחוק שני, אשר יזמתי יחד עם ח"כ רוברט אילטוב מישראל ביתנו, אשר
מכריח את רשות ההגבלים העסקיים להתערב בהפצתו של חינמון אם הוא הגיע למעל 40 אחוזי תפוצה מתוך התפוצה הכוללת של העיתונים בישראל. החוק הראשון הופל בעקבות גיוס חירום של הקואליציה (כנראה שנתניהו חשש מאוד מחוק כזה), ואילו החוק השני הועבר בהסכמתם של המחברים לדיון בועדת חוק, חוקה ומשפט - דיון אשר לא התקיים למרות פניותיי לועדה.
 |
| השילוש הקדוש - הון, שלטון ועיתון |
ישראל היום מהווה בעיניי סכנה לדמוקרטיה הישראלית, משום שהוא בעל אופי שונה מאוד מחינמונים מקבילים בעולם - בעוד שחינמונים אלו בעלי נפח תכנים מצומצם, ישראל היום מתהדר במוספים רבים. כמו כן, תפוצתו הינה כלל ארצית, בניגוד למקביליו. בשל תפוצתו הרחבה הוא מסכן את שאר העיתונים המתחרים ואת העיתונאים שלהם - הוא מאפשר לקורא להימנע מתשלום עבור עיתונים ובכך בעצם גוזר את דינם של עיתונים אלו. בעצם, כאשר עיתון שכזה עובר את הארבעים אחוז תפוצה, הוא יוצר מונופול אידאולוגי ופוליטי, כאשר עיתון זה אינו משקף את הפלורליזם שקיים אפילו במחנה הלאומי אותו העיתון מייצג לכאורה, ונותן במה רק לקבוצה צרה של שותפיו של ראש הממשלה נתניהו. השוני הנוסף בין חינמון זה לשאר החינמונים בעולם - במקרה שלנו בעלי העיתון, שלדון אדלסון, אינו מסתיר את העובדה שהעיתון אינו למטרות מסחריות אלא למטרות פוליטיות. אני רוצה להזכיר לכולם כי אדלסון אינו אזרח מדינת ישראל, ולכן קיימת בעייתיות כאשר הנושאים והדעות המדיניות אשר מתפרסמות בעיתון משפיעות על סדר יומם ואופן חשיבתם של השרים בממשלת ישראל, שתפקידה לשמור על ביטחונה וקיומה של המדינה. כמו כן, חלק מהכנסותיו של אותו אדלסון מגיעות מתעשיית ההימורים - תעשייה שאסורה בתכלית האיסור במדינת ישראל. בעיניי יש כאן צביעות עצומה, כאשר ישנם גורמים אשר מוכנים לקבל מימון מאדם שרוב כספו נעשה בתעשייה שאינה חוקית בארץ.
אפשר להבין מדוע החינמון מפסיק לאפשר למנויים לקבל את העיתון בחינם. שיווק מסוג זה ידוע בעולם כשיווק אגרסיבי שנאסר על ידי הרגולטורים השונים במדינות מתוקנות, בניגוד לתרדמת העמוקה של הרשות להגבלים עסקיים במדינת ישראל. אף על פי כן, צעד זה אינו מהווה פתרון לסכנת המונופול שמרחפת מעל העיתון, אלא סוג של כסת"ח - הרי ברור שעלות זו אינו מכסה את העלויות השונות הנלוות בהפצת העיתון.
אם כן - מדוע צעד זה נעשה, ומדוע דווקא עכשיו?
בשנת 2012, ואני לא מחדשת לאף אחד, כנראה שהולכות להתקיים בחירות. ישראל היום משמש כשופר של הממשלה וצעד זה כל מטרתו להגדיל את הלגיטימיות של העיתון, של האידיאולוגיה שלו ושל הקבוצה הפוליטית אותה מבקש העיתון לקדם. במהלך חצי השנה האחרונה, הלכו והתרבו השמועות שאדלסון מנהל מגעים חשאיים במטרה לרכוש ערוצי טלויזיה ותחנות רדיו. כל זה מגביר את האיום של הקמתו של מונופול תקשורתי אידיאולוגי שפוגע בפלורליזם ובחופש הדעות בישראל.
איני מבינה מדוע נרדמו בשמירה כל מגני זכויות האזרח וכל מי שאמון על המאבק בריכוזיות במשק. מנקודת המבט שלי שהינה נקודת מבטו של המחוקק, אסור לתת לבעלי חינמונים את האפשרות לקנות ערוצים ותחנות רדיו.
אסיים בפתגם בלטינית - caveant consules "שהקונסולים יהיו עירניים" - כלומר, על הדמוקרטיה שלנו צריך לשמור ולהגן כל יום מחדש מול האתגרים מולם היא ניצבת. אסור לנו לקבל אותה כמובנה מאליה. לא סתם מכונה התקשורת "כלב השמירה של הדמוקרטיה".
