מסקנות ועדת סולודקין

לאחר חודשיים של ציפייה סוף סוף זכינו לראות ולקרוא את המסקנות המיוחלות של ועדת טרכטנברג. במסגרת הכנותיי לישיבת ועדת הכספים שתתקיים מחר (4/10) בכנסת קראתי בעניין רב את הדוח שנכתב על ידי הועדה ויש לי כמה וכמה דברים לומר בנושא.
ראשית כל, כנהוג בישראל, גישת חצי הכוס המלאה/ריקה תופסת גם במקרה הזה. יש כאלה, כמו יו"ר ועדת הכספים משה גפני, שאומרים שחברי הכנסת לא היו זקוקים לועדה כזו ושהם היו יכולים לכתוב תוך עשר דקות ועל רגל אחת את אותן המסקנות. אכן, אפשר לומר שלכל חבר כנסת שמכהן יותר מקדנציה יש לא מעט חוקים שהוא העלה בניסיון לפתור בעיות שהוזכרו בדוח. עם זאת, העוצמה של מחאת האוהלים היא כזו שמביאה לכך שאפילו הממשלה הזו - הכי פחות חברתית והכי פחות רפורמיסטית - מוכנה להקשיב לכל הבעיות שהועלו ולכל הפתרונות שהעלו המומחים, אותם מינתה בעצמה. לכן, לא יהיה זה נכון להמעיט בערכה וחשיבותה של הועדה, משום שהיא הייתה בין הגורמים הראשונים ששמו לב לניכור העמוק ששורר בין הציבור ומוסדות המדינה, אחת הראשונות ששמעה את הזעקה של הציבור הנורמטיבי שמשרת בצבא ומשלם מיסים במדינת ישראל. יותר לא נשמע את המנטרות השחוקות שאומרות שהשגשוג למעלה מחלחל אט-אט לשכבות הנמוכות יותר. כאשר צמיחה כלכלית  ודירוגי אשראי גבוהים לא מתלווים בעלייה ברמת החיים - סימן שאנו בבעיה עמוקה.
אינני יכולה שלא להתפלא ולתמוה נוכח מבנה הדוח, אשר 90% ממנו מהווים הקדמה, רעיונות כלליים ופילוסופיים ולא תוכן מהותי (אותו ניתן למצוא ב- 10% הנותרים). על אף הפירוט התיאורטי הרב שקיים בדוח, אינני מצליחה למצוא בו דברים חשובים ביותר כמו למשל תשובה לשאלה מדוע הישראלים יצאו לרחוב? כמו כן, רעיונות רבים שמובעים בדוח אינם מלווים ומבוססים על דוגמאות אמיתיות והיסטוריות. למשל, בחלק שבו מוזכרות ההפרטה ומיקור החוץ שנעשו בצורה בלתי אחראית (בלי ביקורת, בלי ליווי של הממשלה, בלי סטנדרטים ברורים) הייתי מצפה שיתנו דוגמאות ספציפיות - כמו למשל, תוכנית ויסקונסין, הפרטת שירותי האחיות בבתי הספר ועוד.

דבר נוסף שמפריע לי מאוד הוא שהסגנון של הדוח מאוד מעורפל ולוקה במנת יתר של פוליטיקלי-קורקטיות עד כדי לוליינות מילולית, וכל זה רק כדי ללכת בין הטיפות ולהיזהר מלפגוע ברגשותיהם של ציבורים מסוימים (אשר מיוצגים נאמנה בקואליציה ומשפיעים מאוד על חלוקת העוגה התקציבית). לדוגמא, בעודי קוראת את הפסקה על חשיבות החינוך בגיל הרך והיתרונות של גני הילדים על פני החינוך הביתי, לא יכולתי שלא להיות משועשעת - נראה שמחברי הדוח איחרו בחמישים שנה, אפילו בהשוואה לשלטון הסובייטי שפתר את הבעיה הזו כבר לפני חמישים שנה.
על אף כל הביקורת שיש לי על סגנון הכתיבה של הדוח, יש בתוכן שלו דברים נכונים ומדויקים שאני מאוד תומכת בהם, כמו למשל: המסקנות על הדיור, על יוקר המחייה, על השירותים החברתיים (במיוחד בתחום הגיל הרך ובתחום המסים). ההסתייגות הראשונה שלי לגבי הדוח היא שביטול מיידי של המכס על כל המוצרים עלול לגרום לקשיים בקרב היצרנים המקומיים. צריך לתת להם זמן להסתגל לשינויים, לדעתי לא פחות מארבע-חמש שנים.
בנוסף להסתייגות זו, יש לציין שיש בדוח "מוקשים" די גדולים שיכולים להתפוצץ ולקבור את מסקנות הדוח, כמו למשל העובדה שרוב המימון עבור מסקנות הדוח אמור להגיע מקיצוץ בתקציב הביטחון. לטעמי זה Wishful Thinking, אשר בתנאים הנוכחיים לא יביא לשום דבר. האזור נמצא בסכנה קיומית והאיומים רק גברו השנה. לדעתי אפשר לחתוך בלא מעט שומן בתקציב הביטחון, אך שומן זה יסתכם לכל היותר בעשרות או במאות בודדות של מיליונים - ממש לא המיליארדים הנדרשים. יש לקצץ במקומות אחרים. קודם כל חייבים להפסיק את הגידול בהוצאות על מימון הישיבות. צריך להקים ועדה משותפת יחד עם הממסד הדתי על מנת לקצר את שנות הלימוד באותן ישיבות ולקצץ בכמות התלמידים. רק לאחר שיתבצע קיצוץ כזה, אפשר יהיה בכלל לדבר על האפשרות לשלב חרדים במעגל התעסוקה. לצערי זה די ברור שמהלכים כאלו לא יוכלו להתבצע על ידי ראש הממשלה, אשר הפך לו למנהג את קניית השלטון בכסף שניתן למפלגות החרדיות.
טרכטנברג מביע פליאה בדוח שלו על כך שבמדינה אין תכנון לטווח הבינוני והארוך. מפליא אותי שהוא לא מביע פליאה על כך שבשנות ה- 90 דווקא היה קיים משרד בשם "משרד הכלכלה" אשר נסגר בממשלת רבין, משום שלא מצאו ייעוד לאותו משרד. בשש עשרה השנים שחלפו מאז הלכו וגדלו הפערים בין העשירים לעניים, נפגעו האיזונים והפרופורציות בענפים השונים של הכלכלה הלאומית הישראלית, יוקר המחייה עלה וכל זה מעיד על כך שמשרד האוצר, בנק ישראל, משרד התמ"ת ומשרד הרווחה לא הצליחו להתמודד עם האתגרים שמשרד כלכלה, לו היה ממשיך להתקיים, היה עשוי להתמודד עמם.
אלו הרשמים הראשוניים שלי, ואני מתכננת לחזור ולומר את מה שכתבתי כאן בישיבת ועדת הכספים שתתקיים מחר. אני מתכננת להציב שאלות לטרכטנברג עצמו, אותו אני מאוד מכבדת, ואני מאמינה שיהיו לי תובנות נוספות אחרי שאשמע את דבריו של טרכטנברג ושל שאר המשתתפים בישיבה.

סיכום השבוע שלי לתאריכים 31/7 – 6/8 – סוף מושב הקיץ ותוכנית ויסקונסין

שלום לכולם,

היה זה השבוע האחרון של מושב הקיץ של הכנסת, ועברו כבר כמעט שנתיים וחצי מאז תחילת הקדנציה. עם זאת, חוץ מישיבות המליאה שלא מתקיימות בשל הפגרה – העבודה הפרלמנטרית נמשכת במלוא המרץ.

השבוע עבר בקריאה שנייה ושלישית החוק שלי ושל חברי הכנסת שלי יחימוביץ' וחיים כץ שמטרתו לקנוס מעביד שלא יעדכן את העובד בדבר שינוי תנאי העסקתו. החוק עבר ברוב של 20 בעד ואף אחד נגד. משמעותו של חוק זה הינה חיזוק מעמדו של העובד והגבלתם של שינויים בתנאי העבודה.

בנוסף, אני אדאג שבזמן הקרוב ייצא דוח שיקיף את כל פעילותי בשלושת החודשים של מושב הקיץ – כולל הפעילות הפרלמנטרית, המפלגתית והציבורית.

אחת מהישיבות החשובות שהייתה השבוע הינה ישיבת ועדת העבודה והרווחה בראשות חיים כץ, שהוקדשה במלואה לעוד ניסיון של הממשלה לחדש את תוכנית ויסקונסין. הועדה הזו שמה קץ להמשך פעילותה של תוכנית ויסקונסין באפריל 2010, בשל כל הכשלים והחסרונות של התוכנית הזו, אך זה לא הפריע לממשלה לנסות לאחר שנה להחזיר את התוכנית במלואה ואף להרחיבה לכל המדינה. בישיבה התברר שעל אף הרצון העיקש והאובססיבי של משרד האוצר וראש הממשלה לחדש את התוכנית – יו"ר הועדה, חברי הועדה וחברי הכנסת, אשר כמוני באו במיוחד עבור הישיבה, יחד עם מנכ"ל שירות התעסוקה מר יוסי פרחי, מתנגדים בחריפות לתוכנית אפילו בגרסה "רכה" ומשופרת שלה, אותה הציג היועץ המשפטי של הכנסת.

הנימוקים שלי נגד התוכנית הם כדלקמן:
התוכנית כלל אינה מייצרת מקומות עבודה.
התוכנית, אשר לה מיועדים מאות מיליוני שקלים, לא מלמדת את המשתתפים בתוכנית שום מקצוע אמיתי ונדרש, כמו למשל עובדי בנייה ותעשייה מקצועיים.
חמש שנות התוכנית הוכיחו שהיא לא מטפלת באוכלוסיה הלא עובדת העיקרית, והיא 75 אחוז של גברים חרדים שאינם עובדים.

הזהרתי את ראש הממשלה נתניהו, שכמו קודמו בתפקיד אהוד אולמרט מעריץ את התוכנית, שאולמרט עדיין לא נחקר לגבי שתי פרשות – הרכבת הקלה בירושלים ותוכנית ויסקונסין. לכן רצוי שלא לקדם תוכנית של הפרטת שירות התעסוקה, כמו ויסקונסין, כאשר לגביה ישנם חשדות כבדים באשר לנחיצותה ולמידת ניקיון הכפיים של החברות שהפעילו את התוכנית.

פרחי טען בישיבה שהוא יוכל לטפל באבטלה כרונית עם 10 אחוז מהתקציב של ויסקונסין. זה לא דבר של מה בכך, כשהאדם שאומר זאת הוא ראש שירות התעסוקה במדינת ישראל.

אגב, אותו פרחי גם ציין עובדה מאוד מעניינת - דווקא בשנה שבה התוכנית לא הופעלה, האבטלה ירדה כמעט בשלושה אחוזים.

שיהיה לכולם שבוע טוב ומוצלח.

מרינה סולודקין - "יש לפרק את משרד האוצר ורשות ההגבלים העסקיים ולהקימם מחדש"

שלום,

ציטוט זה נאמר על ידיי במהלך הדיון בועדת הכספים בראשות ח"כ משה גפני בדיון על התייקרות מוצרי המזון בנוכחות שר התמ"ת שלום שמחון וראש לשכות המסחר מר אוריאל לין. 

תשובותיו של השר שמחון לשאלותיהם של חברי הכנסת לא רק שלא ריצו אותי אלא הבהירו לי איפה קבור הכלב  - ישנו לובי חקלאי חזק לא רק במשרד החקלאות בראשות השרה אורית נוקד, אלא גם במשרד התמ"ת בראשותו של שמחון - אותו משרד שאמור לפקח על מחירי המזון הבסיסיים ולא לאפשר מונופולים וקרטלים. 

על ההערה שאמרתי בדיון, על כך ששמן הזית במדינת ישראל עולה פי 3 יותר מביוון, על אף התנאים הדומים של האקלים במדינות, שמחון בחר לענות באופן כמעט מיסטי שמהלל את חשיבותו וייחודו של שמן הזית המקומי. מעניין שהוא לא ראה בעייתיות בכך שהצרכן הוא זה שמשלם את המחיר על ה"ייחוד והקדושה" של השמן המקומי, והיה אף מפתיע עוד יותר לגלות כי כחמישים אחוזים משמן הזית מגיע בכלל מהרשות הפלסטינית, וכנראה ששם המחירים לא כאלה גבוהים...  

מכל זה הסקתי שמשרד האוצר, שסובל מהמחלה הכרונית שנקראת "נאו-ליברליזם קיצוני" לא יכול ולא מסוגל לפתור באופן מידתי את התייקרות מוצרי המזון בדרכים הקונבנציונליות, אשר ידועות לכל, והן: 

1. פיקוח על סל המוצרים הבסיסיים

2. פתיחה הדרגתית ומושכלת של הייבוא של מוצרי הבסיס, כדי לא להרוג את היצרנים המקומיים, אך מצד שני שתהיה תחרות בריאה שתיטיב עם הצרכן. 

3. ביטול המע"מ על סל מוצרי הבסיס. 

בעקבות המחלה הכרונית שהזכרנו לעיל, אמרתי את אותו המשפט שבכותרת - שכן חובה עלינו להפסיק את האימפונטיות המתמשכת והעקשנות האידאולוגית של משרד האוצר ורשות ההגבלים העסקיים. 

לא פעם אני אומרת עד כמה האנשים שמגיעים ממשרד מבקר המדינה הם בעלי ניסיון ושיקול דעת טובים יותר, מנציגי משרד האוצר. כששאלתי את משרד המבקר "מה הסוד שלכם?", הם אמרו שהסוד הוא שהאנשים שמגיעים אליהם מגיעים רק אחרי תואר שני וותק של עשר שנים במקצוע - זאת בניגוד גמור לנערי האוצר, שכבר הכינוי שדבק להם מעיד על רמתם. 

על כן, אין בדרישתי לפרק ולהקים גופים אלו מחדש שום דבר בומבסטי, אלא זו האמת המרה בנסיבות הנוכחיות, ולאור הכשל המתמשך של אותם גופים בטיפול בסוגיות הבוערות ביותר כיום.