סיכום השבוע החולף (27.11-2.12) בסימן "עצומה לשחרור פולארד"

שלום לקוראיי הנכבדים, להלן סיכום ארועי השבוע החולף!

הצעת חוק להרעת תנאי האסירים הביטחוניים

האם החגיגה הולכת להיפסק? 

השבוע התקיימו הכנות לקראת הגשתו לקריאה ראשונה של החוק שלי בנושא שינוי תנאי המאסר של הטרוריסטים היושבים בבתי הכלא הישראליים. הצעת החוק שלי צורפה להצעות החוק של חברי הכנסת אריה אלדד, דני דנון ויריב לוין. 

החוק כבר עבר בקריאה טרומית לפני זמן רב, ומפתיע שדווקא ממשלת ימין, שקוראת לעצמה לאומית, מעכבת את החוק ששם לעצמו למטרה להפסיק את החגיגה וההפקרות בבתי הכלא. החגיגה הזו כוללת אינספור ערוצי טלוויזיה, דמי קנטינה שמאפשרים רכישת מזון משובח. הם אפילו אופים בעצמם לחם באמצעות קמח שהם מקבלים. וכמובן יש את נושא שיחות הטלפון והאפשרות ללמוד לתואר ראשון, שני ושלישי!

בנאומי בועדה לענייני פנים הדגשתי שכאשר הענישה אינה מרתיעה - אין שום גורם מרתיע שמונע מאותם אנשים לעסוק בטרור, גם אחרי שהם משתחררים. דבר נוסף שהרתיח אותי הוא שבעוד שאסירים פליליים (ולא רוצחים) מחבר העמים נאלצים להתחנן על מנת לקבל עיתונים בשפה הרוסית - באותו הזמן, הרוצחים הנפשעים מקבלים עיתונים בערבית באופן חופשי. 

ההתנגדות העיקרית שאני שומעת מצד שירות בתי הסוהר היא שהם אינם זקוקים לחוקים שמחמירים את התנאים ושהם יכולים להתמודד עם כך באופן פנימי. לצערי, הניסיון של עשר השנים האחרונות מעיד על כך שהם מעדיפים שקט תעשייתי שבמהלכו התנאים אף משתפרים על פני מתן היחס הראוי לאותם רוצחים. הרושם שלי הוא שהממשלה ונציגיה לא רוצים לשנות את המצב, משום שהם לא מנהלים כרגע שום משא ומתן עם הפלסטינים שיכול לאזן צעד שכזה. 

האם ישראל ביתנו תתגייס למען הצעת החוק למעצר מפרי צו הגנה?

הממשלה החליטה השבוע שלא לתמוך בהצעת החוק המשותפת שלי עם יואל חסון שמבקשת לעצור אנשים המפרים צווי הגנה שנותן בית המשפט במקרים של אלימות במשפחה. 

באופן מפתיע, ח"כ דוד רותם מישראל ביתנו, המכהן כיו"ר ועדת חוק, חוקה ומשפט, פנה אלי בבקשה שלא להעלות את החוק לבמת הכנסת, משום שישראל ביתנו תומכים בחוק ורוצים לקבל חופש הצבעה על מנת להצביע בעד חוק זה. אני מאוד מרוצה ושמחה על מהלך זה, שכן מדובר בחוק חשוב ביותר שיכול להציל לפחות שלוש נשים בשנה מרצח בעקבות הפרת צו הגנה. אציין שמושב החורף רק התחיל וכבר שלוש הצעות חוק שהצעתי מקבלות תמיכה מחלקים בקואליציה - באופן זה שר הרווחה משה כחלון מערער על התנגדות הממשלה להצעת החוק שלי למתן מענק לידה לסטודנטיות ותנאים משופרים. בנוסף, על הצעת החוק שלי לשיפור תנאי הפנסיה של מורים עולים, מערער השר יולי אדלשטיין. 

פגישה עם חברי קונגרס וסנאטורים ממדינות דרום אמריקה יחד עם יושבת ראש שדולת הידידות עם ארגנטינה, ח"כ פאינה קירשנבאום

נדחה הפריימריז לראשות מפלגת קדימה (ואני מאוימת בתביעת דיבה בסכום צנוע של 25 מיליון שקלים)

לאחר ישיבה רווית מתחים ולחצים ביום שני השבוע, הוחלט לדחות את הפריימריז לאחר מושב החורף. אני סבורה שזה מהלך נכון ביותר. במושב החורף עלינו להתרכז לא בניגוח אחד את השני, אלא בעשייה פרלמנטרית והתמודדות עם המדיניות הלא צודקת והלא חברתית של הממשלה. 

בזמן הדיון מספר אנשים הביעו את רצונם בפריימריז בפברואר-מרץ, כולל יושבת ראש הסיעה דליה איציק. עם זאת, כאשר נערכה ההצבעה והמתנגדים ראו כי קיים רוב לדחיית הפריימריז, הם יצאו מהחדר ורק דליה איציק נשארה (אך נמנעה ולא הצביעה נגד). שמחתי לראות שציפי עמדה איתן מול ההאשמות הכבדות שהוטחו בה. כפי שאמרתי לא פעם בעבר, היו טעויות בהתנהלות אך הנזק שפריימריז יגרמו גדול בהרבה מהתועלת. בהתמודדותה עד כה, ציפי הוכיחה שהיא עשויה מחומרים הנכונים עבור מנהיגה. 

כמו כן, השבוע התקיימה ועדת היגוי של קדימה בראשות צחי הנגבי בביתו של פעיל המפלגה חיים אלדד. היה מעניין ומועיל. 

בשולי הבלאגן שמתרחש בעקבות החקירה של אי הסדרים הכספיים במפלגת קדימה, קיבלתי איום בתביעת דיבה בסכום זעום של 25 מיליון שקל מעורכת הדין של גזבר המפלגה לשעבר, מר איציק חדד, שנמצא תחת חקירה בחשד לאי סדרים כספיים - לאחר שקרא את הדברים שרשמתי בבלוג הזה בשבוע שעבר.  עורך הדין המסור שלי, זאב פרבר, ענה במכתב שדבריי אינם מחדשים דבר ושהכל כבר נכתב בעיתונים. בנוסף, עורכת הדין הנכבדת שכחה כנראה שיש לי חסינות בדיוק למען מטרות אלו. 

פניית חברי הכנסת לנשיא ארה"ב ברק אובמה בבקשה לשחרר את פולארד

השבוע יזמתי פנייה של חברי כנסת מהסיעות השונות לנשיא ארצות הברית, ברק אובמה, בבקשה לשחרר את פולארד. תוכלו לקרוא על כך בפירוט בפוסט הקודם שפרסמתי בבלוג! 

מבקר המדינה מתערב בנושא הוצאה בלתי מוצדקת של ילדים מביתם

במסגרת בדיקה שנערכת מזה מספר חודשים במשרד מבקר המדינה בנושא זה, מבקר המדינה נפגש עם שר הרווחה משה כחלון וקיבלתי לידיי במכתב את תוצאות הפגישה. 

בהסברים של משרד הרווחה שניתנו למבקר המדינה, נאמר שכל התלונות, הצרות ואי הנעימויות שמעלה הציבור הרוסי נובעות מ"פערים תרבותיים" ופערי שפה. אם לרוסים היו קייסים כמו שיש לעדה אתיופית או שייח'ים כפי שנהוג אצל הערבים, או אז הכל היה הרבה יותר פשוט. למשמע דברים אלה הייתי מחויבת להשיב למבקר המדינה ולשר כחלון, כי השקפה זו שגויה מהיסוד. אני מטפלת לא רק במגזר הרוסי אלא בכלל אזרחי ישראל, ושהבעיה אינה בפערים תרבותיים ופערי שפה אלא בכך שמתקיימת רמיסה של זכויות המשפחה והילד על ידי רשויות הרווחה. באותו הזמן, דווקא במשפחות בהן כן קיים הצורך להוציא באופן מיידי את הילדים - רשויות הרווחה נכשלות. 

מצרפת לעיונכם את ההתכתבויות בנושא: 

סיכום הפגישה במשרד מבקר המדינה:

ולהלן תשובתי למשרד מבקר המדינה ולשר הרווחה כחלון:

‏29 נובמבר, 2011                                                                                 ‏ג' כסלו, תשע"ב

לכבוד                                                         לכבוד

השופט (בדימוס) מיכה לינדנשטראוס                שר משה כחלון

מבקר המדינה                                              משרד הרווחה והשירותים החברתיים                                                                                            

ירושלים                                                     ירושלים        

                                                                                                              

         

          הנדון: תוצאות פגישת מבקר המדינה עם שר הרווחה

          קיבלתי את מכתבו של מר בועז ענר, מ"מ מנכ"ל משרד מבקר המדינה בנושא הנ"ל מ-20 לנובמבר 2011.

          אני מודה למבקר המדינה שנתן הוראה לגורמים המוסמכים במשרדו לבדוק באופן מקיף ויסודי את הנושא של הוצאה לא מוצדקת של ילדים ממשפחותיהם על ידי שירותי הרווחה. אני מקווה מאוד שכתוצאה מהבדיקה הנ"ל יתברר סוף סוף: מדוע שירותי הרווחה לא ממהרים להוציא ילדים ממשפחות שבהן ישנן הזנחת ילדים ואלימות כלפיהם ולעומת זאת מוציאם ילדים דווקא ממשפחות נורמטיביות הן של ילידי הארץ והן של עולים חדשים.  

          לאור כל הנ"ל, פגישה בין מבקר המדינה לבין שר הרווחה הייתה הכרחית. אציין בהקשר זה, שאני גם מודה מאוד לשר כחלון אתו כבר קיימתי מספר פגישות בנושא.

          אך לצערי הרב, תוצאות הפגישה כפי שהן מתוארות במכתבו של מר ענר אינן מספקות. ראשית כל, אני מזמן לא עוסקת בעולים – יוצאי בריה"מ בלבד. בשנים האחרונות התקבלו בלשכתי מאות פניות מעולים מאתיופיה וגם מילידי הארץ. שנית, הפתרון המוצא - "שיתוף מוליכי דעה במגזר יוצאי בריה"מ, מעין יצירת "נאמני רווחה" שיוכלו לסייע בפערי התרבות וכך ליצור יתר שיתוף, שקיפות ונראות" אינו פתרון מתאים וראוי מהסיבות הבאות:

1) לקהילת יוצאי בריה"מ אין מבנה קהילתי מסודר ואין גורמים שהם "מוליכי דעה במגזר" שיכולים להפוך ל"נאמני רווחה" עבורם, כמו רבנים בעדה החרדית או קייסים בקרב עולים מאתיופיה כפי שנטען במכתב. עולי בריה"מ זהים מבחינה זאת לכל קבוצת אוכלוסייה אחרת בעולם המודרני, דהיינו כל משפחה ומשפחה עומדת בפני עצמה, מקבלת את ההחלטות לגבי דרך החיים שלה ודרכי גידול וחינוך של ילדיה לבד, ללא התייעצות עם "מוליכי דעה" כלשהם. לכן אין שום אפשרות ליצור "נאמני רווחה" בקרב יוצאי בריה"מ לשעבר שישחקו תפקיד של מתווכים בין העולים לבין שירותי הרווחה.

2) גם עבור קהילות בעלות מבנה קהילתי מסודר, אין זה פתרון יעיל. ההוכחה לכך: בין פניות רבות המגיעות ללשכתי ישנן גם פניות מעולי אתיופיה ומחרדים, דהיינו, במקרים רבים רבנים או קייסים אינם מסוגלים למלא את התפקיד של "נאמני רווחה" עבור בני קהילותיהם.

3) הסוגיה החשובה ביותר: הניסיון ליצור "נאמני רווחה" מקרב "מוליכי דעה" במגזר זה או אחר יוצרת רושם מטעה לגמרי, כאילו בעיה של הוצאת ילדים מהבית על ידי שירותי הרווחה היא בעיה שנוגעת אך ורק לקהילות מסוימות שקיים פער תרבותי בינן לבין כלל החברה הישראלית: עולים מארצות השונות שטרם הספיקו להיקלט באופן מלא בחברה הישראלית; השכבות החלשות או החרדים. אך בפועל, מדובר בבעיה הנוגעת לכלל החברה ולא רק לקהילות מסוימות. בשלושת השנים האחרונות התקבלו בלשכתי מאות תלונות על הוצאה לא מוצדקת של ילדים מהבית מילידי הארץ, אזרחים שניתן להגדירם כ"מלך הארץ", כולל אנשים משכילים שעובדים בתפקידים בכירים במגזר הציבורי או במגזר הפרטי, קציני צה"ל בכירים בקבע וכו'. לא ייתכן שסכסוכים הנוצרים בין אזרחים אלה לבין שירותי הרווחה סביב הוצאת ילדיהם מהבית נוצרו בגלל "פערי תרבות" או בגלל העדר "נאמני רווחה". אציין בהקשר זה, שייסדתי את השדולה הפרלמנטארית בנושא: "המאבק כנגד הוצאת ילדים מהורים וממשפחות נורמטיביים על ידי שירותי הרווחה" על פי יזמתם של ילדי הארץ, עמותות, חוגים אקדמאיים וארגוני זכיות האדם שפנו אליי.

          אין ספק שלא לא מדובר בפערי התרבות אלא ברמיסה גסה של זכויות הילדים וזכויות של משפחותיהם, כולל זכויות המשפחה הרחבה. הפתרון הנכון והיעיל – העברת חוקים המגינים על הזכויות האלה.

          לסיכום אציין, שבתקופת כהונתו של שר הרווחה הקודם יצחק הרצוג אף אחת מהצעות חוק בנושא שהוצעו על ידי ועל ידי חברי כנסת נוספים, לא אושרה אפילו בקריאה טרומית בגלל ששר תמך ללא עררן בתפיסה השגויה של בכירי משרדו המבוססת בין היתר על רעיון של "גישור על פערי התרבות". לאחר כניסתו של שר כחלון למשרד הרווחה והשירותים החברתיים אחת מהצעות החוק שלי עברה בקריאה טרומית וטרם הוכנה וקריאה ראשונה.  

שיהיה סוף שבוע מצוין לכולם!

מרינה

המשך המאבק על בית הספר גורדון בפתח תקווה - שלב הפניות לבכירי השלטון

אתמול התקיים בבית המשפט בפתח תקווה דיון שני בנושא נסיונות הסגירה של בית הספר גורדון מצד העירייה. 32 תלמידים לא פתחו את שנת הלימודים ולא החלו את לימודיהם בכיתה א' בשל רצונה של העירייה לסגור את בית הספר.

המאבק כעת עולה שלב. פניתי באופן רשמי לשר החינוך גדעון סער ולמבקר המדינה מיכה לינדנשטראוס בבקשה לפתור את בעיית התלמידים ולהפסיק את הפארסה הזו. 

אני מצרפת לעיונכם את נוסח המכתבים שנשלחו:

10 אוקטובר, 2011    ‏‏                 ‏‏‏‏‏י"ב תשרי, תשע"ב

לכבוד                                                                                                                                 

השר גדעון סער                                                               

משרד החינוך                                                                                             

ירושלים                                                                                                                                              

הנדון: המשך הסכסוך סביב בית הספר "גורדון" בפתח תקווה

          אני פונה אליך בנושא הנ"ל בפעם השלישית (מצורפים העתקים משתי הפניות הראשונות מ-6 לספטמבר ומ-18 לספטמבר 2011, אליהן טרם קיבלתי תשובה).

          בינתיים הורי התלמידים הלומדים בבית הספר "גורדון" והורי 32 ילדים שלא יכלו להתחיל ללמוד בו בגלל התנגדות הערייה, הגישו תביעה לבית המשפט המחוזי בפתח תקווה. הורים של עוד כ-30 ילדים שטרם התחילו ללמוד לא הגישו תביעה, אך גם הם מצפים להחלטת בית המשפט. אציין שלרבים מהתלמידים הללו ישנם אחים ואחיות גדולים שכבר לומדים בבית הספר "גורדון".

ב-9 לאוקטובר 2011 נכחתי בישיבה השנייה של בית המשפט בתיק הנ"ל. במהלך הדיון התברר לכל הנוכחים שבית הספר "גורדון" נרדף והופלה לרעה על ידי עיריית פתח תקווה במשך שנים רבות. הסיבות לרדיפה ולאפליה: שיעור גבוה של יוצאי בריה"מ הן בקרב התלמידים והן בקרב המורים; תשלומי הורים מופחתים עבור יום לימודים ארוך.

ברצוני להדגיש, שטענות של נציגי העירייה כאילו בית הספר "גורדון" הינו "בית ספר רוסי בדלני" השואף ליצור גטו לילדי עולים מבריה"מ לשעבר, הינן טענות שקריות. חלק ניכר מתלמידי בית הספר הנ"ל הם ילידי הארץ, כולל צברים שמשפחותיהם מתגוררות בישראל במשך כמה דורות. אציין גם שאת התלונה הראשונה קיבלתי מיו"ר וועד ההורים של בית הספר מר יוסי בר – צבר בדור השביעי. חוץ מזה, הנהלת בית הספר ביקשה מעירייה להפנות אליו חלק מתלמידים ממוצא אתיופי מבית הספר "ניר עציון" שנסגר לאחרונה ותלמידיו פוזרו בין בתי ספר אחרים בעיר, אך בקשתה נדחתה.

בית המשפט המחוזי (ואולי גם בית המשפט העליון) יחליט: האם עיריית פתח תקווה נהגה במקרה זה משיקולים זרים, כולל שיקולים של הפלייה על רקע עדתי. כידוע לך, משרד החינוך כבר להחליט להעביר את בית הספר "גורדון" למחוז המרכז של המשרד ומנע את סגירתו על ידי הערייה. לכן אני פונה אליך בבקשה להורות לגורמים המוסמכים במשרדך לעשות כל מאמץ אפשרי כדי שכול התלמידים שטרם התחילו ללמוד, יוכלו להתחיל ללמוד בבית הספר "גורדון" כבר לאחר תום חגי תשרי.     

     

                                                                    בברכה,

                                                          ד"ר מרינה סולודקין, ח"כ‏

עם עו"ד יסמין קשת, נציגת הורי התלמידים

‏                                                                                      ‏10 אוקטובר, 2011                                                                                          ‏י"ב תשרי, תשע"ב

לכבוד

השופט (בדימוס) מיכה לינדנשטראוס

מבקר המדינה                                                                                            

ירושלים         

                                                                                                             

         

          הנדון: החרפת סכסוכים על רקע עדתי במערכת החינוך בישראל

     בתקופה האחרונה היינו, לצערנו, עדים להחרפת סכסוכים עד רקע עדתי במערכת החינוך בישראל. שתי הדוגמאות הבולטות לכך: 1) ניסיון לא לתת לבנות דתיות בנות עדות המזרח אפשרות ללמוד בבית ספר דתי לבנות בטענה ש"זהו בית ספר לבנות אשכנזיות בלבד"; 2) פרשת בית הספר "ניר עציון" בפתח תקווה שהפך בתמיכת הערייה לבית ספר שבו לומדים רק ילדי עולים מאתיופיה. בית ספר זה נסגר לאחרונה בעקבות הלחץ הציבורי ותלמידיו פוזרו בין בתי ספר אחרים בעיר.

פרשה חמורה נוספת היא פרשת בית הספר "גורדון" בפתח תקווה. עיריית פתח תקווה רודפת בית ספר זה ומפלה אותו לרעה במשך שנים רבות בטענה שמדובר ב"בית ספר רוסי בדלני". זהו טענה שקרית: אמנם רוב התלמידים ורוב המורים בבית ספר זה הם עולים מבריה"מ לשעבר, אך חלק ניכר מהתלמידים הינם צברים. מר יוסי בר, יו"ר ועד ההורים של בית הספר – צבר בדור השביעי. חוץ מזה, הנהלת בית הספר ביקשה מעירייה להפנות אליו חלק מתלמידים ממוצא אתיופי מבית הספר "ניר עציון" שנסגר לאחרונה ותלמידיו פוזרו בין בתי ספר אחרים בעיר, אך בקשתה נדחתה.

בבית המשפט יחד עם הורי התלמידים. משמאלי יושב יו"ר ועד ההורים, יוסי בר

 הסיבה העיקרית להתנהגות המחפירה של עריית פתח תקווה: רמת הוראה גבוהה בבית הספר, בעיקר במתמטיקה במדעים ותשלומי הורים מופחתים עבור יום לימודים ארוך. אציין שהסכסוך סביב בית הספר "גורדון" הגיע כבר לכך, שהורי התלמידים נאלצו להגיש תביעה כנגד העירייה לבית המשפט המחוזי בפתח תקווה.

בית המשפט יחליט: האם עיריית פתח תקווה נהגה במקרה הנ"ל משיקולים זרים, כולל שיקולים של רדיפה והפלייה על רקע עדתי.    

אני פונה אליך בבקשה לערוך בדיקה דחופה ומקיפה בנושא החרפת סכסוכים על רקע עדתי במערכת החינוך בישראל ולפרסם את המסקנות וההמלצות לפתרון בעיה כאובה זאת. 

  

                                                          בברכה,

                                                     ד"ר מרינה סולודקין, ח"כ        

סיכום פגישתי עם מבקר המדינה בנושא הוצאתם של ילדים מבתים של משפחות נורמטיביות על ידי רשויות הרווחה

ביום ראשון ה- 14 באוגוסט 2011, נפגשתי עם מבקר המדינה, השופט בדימוס מיכה לינדנשטראוס בנוכחות בכירי המשרד בנושא הוצאתם הבלתי מוצדקת של ילדים מבתים של משפחות נורמטיביות על ידי רשויות הרווחה. זו הייתה פגישתי השנייה עמו, ובמהלכה הצגתי שבעה חוקים שלי הנוגעים בנושא הזה. יש לציין שלמרבה הצער רק חוק אחד עבר בקריאה טרומית ביולי 2011 – הרבה בזכות כניסתו לתפקיד של שר רווחה חדש, משה כחלון.
מבקר המדינה נתן הנחיה למר בועז ענר, אשר נושא בתפקיד בכיר במשרד, לערוך בדיקה מקיפה בתחום הזה. כמו כן, הוא ביקש ממני להעביר למשרדו את כל המקרים אשר בהם הוצאו ילדים בצורה בלתי מוצדקת מביתם. בזמן שנפגשתי עם המבקר, הצגתי שני מקרים בהם הוצאו ילדים מביתם והועברו לאימוץ סגור והעברתי למבקר את בקשתן של הסבתות של אותם ילדים – סבתות אשר סובלות ממחלות רבות ובעלות גיל מופלג – את בקשתן האחרונה, והיא לזכות לראות את נכדיהן לפני מותן.
לאחר שהוצגו הדברים בפני המבקר, הוא הבטיח לבדוק לעומק ולחקור את הנושא ולתת התייחסות לבעיה ההומניטארית הזו.
ראוי לציין שהבדיקה תימשך יותר מחצי שנה, במהלכה יפגש המבקר עמי ועם שר הרווחה.
כולי תקווה שהמבקר יסייע לשים סוף למצב הנוכחי, שהינו בלתי נסבל עבור מאות משפחות במדינת ישראל.

לינדנשטראוס

מרינה סולודקין - "יש לפרק את משרד האוצר ורשות ההגבלים העסקיים ולהקימם מחדש"

שלום,

ציטוט זה נאמר על ידיי במהלך הדיון בועדת הכספים בראשות ח"כ משה גפני בדיון על התייקרות מוצרי המזון בנוכחות שר התמ"ת שלום שמחון וראש לשכות המסחר מר אוריאל לין. 

תשובותיו של השר שמחון לשאלותיהם של חברי הכנסת לא רק שלא ריצו אותי אלא הבהירו לי איפה קבור הכלב  - ישנו לובי חקלאי חזק לא רק במשרד החקלאות בראשות השרה אורית נוקד, אלא גם במשרד התמ"ת בראשותו של שמחון - אותו משרד שאמור לפקח על מחירי המזון הבסיסיים ולא לאפשר מונופולים וקרטלים. 

על ההערה שאמרתי בדיון, על כך ששמן הזית במדינת ישראל עולה פי 3 יותר מביוון, על אף התנאים הדומים של האקלים במדינות, שמחון בחר לענות באופן כמעט מיסטי שמהלל את חשיבותו וייחודו של שמן הזית המקומי. מעניין שהוא לא ראה בעייתיות בכך שהצרכן הוא זה שמשלם את המחיר על ה"ייחוד והקדושה" של השמן המקומי, והיה אף מפתיע עוד יותר לגלות כי כחמישים אחוזים משמן הזית מגיע בכלל מהרשות הפלסטינית, וכנראה ששם המחירים לא כאלה גבוהים...  

מכל זה הסקתי שמשרד האוצר, שסובל מהמחלה הכרונית שנקראת "נאו-ליברליזם קיצוני" לא יכול ולא מסוגל לפתור באופן מידתי את התייקרות מוצרי המזון בדרכים הקונבנציונליות, אשר ידועות לכל, והן: 

1. פיקוח על סל המוצרים הבסיסיים

2. פתיחה הדרגתית ומושכלת של הייבוא של מוצרי הבסיס, כדי לא להרוג את היצרנים המקומיים, אך מצד שני שתהיה תחרות בריאה שתיטיב עם הצרכן. 

3. ביטול המע"מ על סל מוצרי הבסיס. 

בעקבות המחלה הכרונית שהזכרנו לעיל, אמרתי את אותו המשפט שבכותרת - שכן חובה עלינו להפסיק את האימפונטיות המתמשכת והעקשנות האידאולוגית של משרד האוצר ורשות ההגבלים העסקיים. 

לא פעם אני אומרת עד כמה האנשים שמגיעים ממשרד מבקר המדינה הם בעלי ניסיון ושיקול דעת טובים יותר, מנציגי משרד האוצר. כששאלתי את משרד המבקר "מה הסוד שלכם?", הם אמרו שהסוד הוא שהאנשים שמגיעים אליהם מגיעים רק אחרי תואר שני וותק של עשר שנים במקצוע - זאת בניגוד גמור לנערי האוצר, שכבר הכינוי שדבק להם מעיד על רמתם. 

על כן, אין בדרישתי לפרק ולהקים גופים אלו מחדש שום דבר בומבסטי, אלא זו האמת המרה בנסיבות הנוכחיות, ולאור הכשל המתמשך של אותם גופים בטיפול בסוגיות הבוערות ביותר כיום.