יום שבת, 28 בינואר 2012

ציפי לבני - כתב הגנה

בימים האחרונים פונים אליי פעילים רבים ומביעים בפניי את תמיכתם הבלתי מסויגת בציפי לבני. אני אנצל במה זו ואודה להם על האומץ ועל העומק שבנימוקיהם. מעבר לכך, אבקש להוסיף מספר סיבות משלי למה לבני ראויה כמנהיגה:
בראש ובראשונה - ציפי מייצגת את המחנה הלאומי הליברלי שהליכוד כבר מזמן שכח שגם הוא אמור להיות כזה, בשל התמקדותו בציבור החרדים והמתנחלים על חשבון מעמד הביניים שחי בגבולות הקו הירוק. אני לא רואה סיבה להתבייש בהיותנו מפלגה לאומית ליברלית, אשר מחויבת לרעיון שינוי שיטת הממשל, נישואים אזרחיים לכל וחוקה לישראל.
יותר מכך, אנשים רבים תוקפים את לבני על סירובה להרכיב ממשלה עם מפלגות החרדים, או להיכנס לקואליציה עם ביבי. לדברי המקטרגים זהו החטא הקדמון של לבני עליו היא צריכה לשלם בכסאה. אני לעומת זאת סבורה שלו היינו נכנסים לממשלה שכזו היינו מאבדים כל צביון של מרכז ליברלי והיינו מתפוגגים מהמפה הפוליטית. היום ניתן לראות שלבני צדקה שלא נכנסה לממשלה שכזו שהביאה בשלוש שנות פעילותה לליבוי הסכסוך בין חילונים לחרדים, להתגברות ההקצנה הדתית ולתחושת מיאוס כללית ששוררת בקרב הציבור החילוני ואשר באה לידי ביטוי במאבק הצודק נגד הארכתו של חוק טל.
אנשים נוטים לצמצם את המאבק בתוך קדימה למאבק אישי בין ציפי למופז. אני דווקא חושבת שמדובר במאבק על דמותה של קדימה כמפלגת מרכז והערכים שהיא תייצג. ואני אומרת זאת תוך מתן הכבוד הראוי גם לציפי וגם לשאול. אני הראשונה שקוראת להפסקת הקזת הדם ההדדית שלא תורמת במאומה לקדימה.
בנוסף לכל האמור לעיל, אני מעריכה את העובדה שלבני איננה פוליטיקאית אופיינית, מהבחינה שהיא לא מקיפה את עצמה בקליקה של מקורבים ויס-מנים. בנוסף, גם לא חשתי מעולם שבעלה נפתלי מנסה להשפיע על החלטותיה או להתערב בנעשה במפלגה ובסיעה, בניגוד לבני זוג אחרים...
מהיכרותי עמה עוד בימי הליכוד, אוכל להעיד עליה שאיננה פופוליסטית. היא מחויבת לערכים בהם היא מאמינה ולעתים זה גם עומד לה לרועץ ומהווה מטרה לניגוח גם משמאל וגם מימין - בפוליטיקה המקומית משתלם להיות פופוליסטית, פמיניסטית שרופה או פטריוטית לאומנית שלא רואה בעיניים. זה לא מונע ממנה להיות חדורת תחושת שליחות ואמונה בצדקת דרכה.
לבני זוכה לקיטונות של ביקורת ושנאה ארסית שעל פי רוב אינה מוצדקת. מכעיס אותי לראות את הנבזיות של חלק מנשות התקשורת שבמקום לתמוך במנהיגה הכי שפויה באזור עושות כל שביכולתן כדי לפגוע בה ולערער את מעמדה. יקירותיי, אולי כדאי שתקראו את ספר זכרונותיה של מזכירת המדינה האמריקאית קונדוליזה רייס ("No Higher Honor"), שפותחת ומסיימת את ספרה עם דברי שבח לציפי. נראה לי שהיא מבינה דבר או שניים יותר מכן...


יום שבת, 21 בינואר 2012

הצעת החוק להורדת גיל הפרישה לנשים בעבודות שוחקות - הנאום במליאה


                                                                             ‏18 ינואר, 2012
אדוני היושב ראש,
כנסת נכבדה,         

          נשים בישראל משרתות בצה"ל, עובדות, יולדות בממוצע 3 ילדים למשפחה לעומת 1.3 ילד בממוצע במדינות OECD. על פי חוק גיל פרישה משנת 2004, כולל תיקונים שאושרו בסוף 2011, הן רשאיות לפרוש לפנסיה בגיל 62.

          לצערי, בניגוד להחלטה שהתקבלה ב-5 לינואר 2004 עדיין לא הוקמה קרן מיוחדת בסכום של 600 מיליון ₪ שמטרתה לפצות את העובדים השכירים שעבדו בעבודות שוחקות ופרשו לפנסיה בגיל מוקדם יותר. ציינתי את זה בנאום שנשאתי בכנסת ב-7 ליולי 2010 בעת דיון על הצעת חוק אחרת שלי שיזמתי יחד עם ח"כ רוברט טיבייב – הצעת חוק גיל פרישה (תיקון – שינוי גיל פרישה לעובדים בעבודה שוחקת). מליאת הכנסת הפכה הצעת חוק זאת להצעה רגילה לסדר היום והעבירה אותה לדיון בוועדת הכספים. ב-18 לאוקטובר 2010, בעת דיון בנושא זה שהתקיים בוועדת הכספים התברר שמשרד האוצר לא העביר במשך 6 שנים את הסכום של 600 מיליון ₪ למשרד התמ"ת, בניגוד להחלטה מינואר 2004. הקרן לא התחילה לפועל גם ב-2011. האמתלה הייתה – עד היום לא אושרה רשימה של עבודות שוחקות. חה"כ לשעבר חיים אורון ניסה לפתור בעיה זאת: הוא הכין רשימה של עבודות שוחקות והעביר אותה לגרומים הרלוונטיים.

          הופתעתי ללמוד שאת היוזמה הזאת נאלץ להוביל חה"כ אורון במקום שיובילו אותה איגודים מקצועיים וההסתדרות. במקרה הגרוע ביותר, אם הם לא יכלו להכין רשימה כזאת בכוחות עצמם, יוכלו להשאיל אותה מארגונים בינלאומיים הפועלים בתחום. נוצר הרושם שבאיגודים המקצועיים ובהסתדרות, כולל את יו"ר ההסתדרות יושבים טמבלים.

          ובחזרה להצעת חוק הנוכחית שלי. על פיה ניתנת זכות לפרוש לפנסיה כבר בגיל 60 ל-3 קבוצות של נשים עובדות: נשים העובדות בעבודות שוחקות, נשים בעלות וותק עבודה של 35 שנה ועולות חדשות מכל ארצות התבל שעלו לישראל בגיל 40 ומעלה.

          לא הופתעתי מכך שוועדת שרים לענייני חקיקה החליטה להתנגד להצעת החוק. לא היו לי ציפיות גבוהות בעניין. מימיי הראשונים בכנסת למדתי שבישראל, לצערי הרב, לא מעריכים כראוי נשים עובדות. כבר בדיוני תקציב המדינה לשנת 1997 – דיוני תקציב הראשונים בהם השתתפתי מאז שנבחרתי לכנסת, נעשה ניסיון לבטל חצי נקודת זיכוי בחישוב מס הכנסה לנשים עובדות. תודה לאל, קבוצת חברי הכנסת מסיעות ישראל בעלייה, הדרך השלישית וגשר הצליחה לאחר מאבק עיקש שאותו הובילה יו"ר נעמ"ת דאז גב' עופרה פרידמן, לבטל את רוע הגזרה.
         
 אך גם לאחר מכן, במשך כל שנותיי בכנסת, היו ניסיונות חוזרים ונשנים לפגוע בנשים עובדות. כשאני יוצאת לרחוב או מגיעה למוסד ציבורי כלשהו, ניגשות אליי נשים ובקשה אחת בפיהן: תאפשרו לנו לפרוש לפנסיה אחרי 35 שנות עבודה; תאפשרו לנו לפרוש לפנסיה בגיל 60 לאחר שעבדנו שנים רבות בארץ המוצא וגם עבדנו כאן בעבודות קשות ולא מקצועיות; ובוודאי תאפשרו לנו לפרוש לפנסיה בגיל מוקדם יותר, כי אנו עובדות בעבודות שפוגעות בבריאותינו: חום, רעש, כימיקלים וחומרים מסוכנים אחרים. אך לשרים היושבים בוועדת שרים לענייני חקיקה לא אכפת. הם לא למדו כלום מגל המחאה החברתית של הקיץ שעבר. השינויים שמתרחשים במדיניותה הכלכלית של הממשלה הינם שינויים מעטים מדי, הם מתרחשים בקצב איטי מדי וכל הזמן נעשים ניסיונות לטרפד אותם ולסובב את הגלגל אחורה. אתמול בישיבה של וועדת הכספים שהוקדשה להעלאת התעריפים בתחבורה הציבורית אמר חברי חה"כ אבישי ברוורמן: "הקפיטליזם בו אנו חיים, לובש יותר ויותר צורה של קפיטליזם אוליגרכי".  

          אני משוכנעת שהמטרה שלנו עכשיו – להתאים את המדיניות הכלכלית של ישראל לדרישות החברה המודרנית – חברה של המאה ה-21.

          לכן אני קוראת לכם, עמיתיי חברי הכנסת, לתמוך בהצעת חוק גיל פרישה (תיקון – שינוי גיל פרישה לנשים), ולהצביע בעדה בקריאה טרומית, למרות התנגדות הממשלה.           
  
          תודה רבה לכם!     

עצה ידידותית לטירון פוליטי - מכתב פתוח ליאיר לפיד

יאיר, נשמתי היום לרווחה כשקראתי שאין שום סיכוי שתצטרף לקדימה, משום שאנו חבורה מקרית של פוליטיקאים ציניים חסרי אג'נדה. ובכן, הרשה לי להשיב ולייעץ לך כדברי הפתגם הערבי "מי שביתו מזכוכית - עדיף שלא יזרוק אבנים על ביתם של אחרים" (גם ברוסית אגב יש פתגם דומה).
ראשית, איננו חבורה מקרית - קדימה הוקמה על ידי חברי כנסת מהימין והשמאל השפוי שהחליטו ללכת אחרי המנהיג הלאומי אריאל שרון לאחר ההתנתקות - חברי כנסת שמאסו בסיסמאות ריקות מתוכן כמו "ארץ ישראל השלמה" מצד אחד, ו"שטחים תמורת שלום" מצד שני. קדימה הוקמה על ידי חברי כנסת שמאמינים בפרגמטיות ומייצגת את הערכים של מעמד הביניים שעשרות שנים אינו מקבל את הייצוג ההולם בכנסת. אם תואיל גם לקרוא ולא רק לכתוב ולבקר, תגלה שעשינו לא מעט עבור מעמד הביניים וציבורים נוספים כדוגמת ניצולי השואה, נשים, עולים מכל המדינות ועוד.
הופתעתי לגלות שאני פוליטיקאית צינית. למעלה מ- 15 שנים (5 קדנציות בסך הכל) אני נלחמת למען ציבור העולים, הנשים, השכבות החלשות ובעצם למען כל אחד שפונה אליי. לשמוע שאני צינית מבן אדם שמעבר להגשת חדשות וכתיבת טורים (מעניינים ככל שיהיו) לא צבר טיפה של ניסיון פוליטי או ציבורי, זוהי ציניות וצביעות במיטבה. בגלל זה גם לא הופתעתי שביקשת עצות פוליטיות ממר אהוד אולמרט. כנראה שיש לכם בסיס ערכי משותף...
הרשה לי לחלוק עמך מעט מניסיוני הפוליטי: ראיתי את מפלגת שינוי בשתי הקדנציות שלה בכנסת. הם התחילו בתור "התקווה הלבנה" שתגאל את מדינת ישראל מכל החוליים שלה. לכן הופתעתי מאוד כאשר הצעד הראשון שעשתה שינוי במשרד הפנים היה לפגוע בעולים קשישים באמצעות פגיעה בביטוח הבריאות שלהם. וזו רק דוגמה אחת מיני רבות לנזקים שגרמו היהירות וחוסר ההבנה הפוליטי המוחלט של חברי הכנסת הנפלאים שהיו במפלגתו של אביך. לצערי, נדמה לי שאתה צועד באותו הכיוון - עוד לא שבוע בזירה הפוליטית, וכבר "שרפת" שני גשרים חשובים - מפלגת קדימה ומפלגת העבודה. יאיר, אולי תואיל לשתף את בוחריך הפוטנציאליים עם בדיוק אתה מתכוון לשבת בממשלה?
בסוף עוד תמצא את עצמך יושב בקואליציה עם ביבי והשותפים הטבעיים שלו שבדיוק כמוך נוהגים לשאות ולדרוש "איפה הכסף?"
אחתום את דבריי בשאלה משלי - איפה הצניעות?

שבת שלום,
ח"כ מרינה סולודקין - קדימה.

יום רביעי, 18 בינואר 2012

הצעת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו (תיקון - שוויון בין המינים)

להלן תיקון שהגשתי להצעת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו (תיקון - שוויון בין המינים). 
תיקון זה יעגן באופן חוקתי את השוויון בין המינים ויסייע לשים קץ לתופעות פסולות של הדרת נשים במדינת ישראל. 

הכנסת השמונה-עשרה
יוזמת:           חברת הכנסת     מרינה סולודקין
       
                                                       
הצעת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו (תיקון - שוויון בין המינים)

בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, אחרי סעיף 2 יבוא:
"שמירה על שוויון בין המינים" : אין פוגעים בשוויון בין גברים ונשים במדינת ישראל בכל התחומים: הן במרחב הציבורי, הן בצבא והן בעבודה ובמשפחה."


דברי הסבר
התנועה הציונית והרעיון הציוני קמו על בסיס שוויון בין המינים ואף הייתה אחת החלוצות בזמנה. ואכן במשך 63 שנה היה ברור כי זכויות האישה שוות לאלו של הגבר לפחות במרחב הציבורי. כעת השתנו הלכי הרוח וישנם תופעות פסולות המדירות נשים מהמרחב הציבורי (תורות נפרדים לנשים וגברים, קווי מהדרין, נשים מנועות מללכת באותה מדרכה של גברים, נשים לא יכולות להספיד ואי מתן זכות דמוקרטית לנשים להצביע באזורים חרדיים). התיקון המוצע מבוסס על אותו עיקרון, עליו מבוסס חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו כולו ונישען על מגילת העצמאות של ישראל, שם רשום: "מדינת ישראל תהא פתוחה לעליה יהודית ולקיבוץ גלויות; תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה; תהא מושתת על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל; תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין";
לכן יש צורך לחוקק תיקון לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו שיגדיר ויחדד את השוויון בין המינים, ללא צורך של פרשנות בג"צ לחוק הנ"ל.

יום שלישי, 17 בינואר 2012

הצעת חוק - השכלה גבוהה לחוקרי משטרה - הנאום במליאה


‏17 ינואר, 2012
אדוני יושב הראש,
כנסת נכבדה,

סקרים שנערכו בשנים האחרונות מצביעים על משבר אמון עמוק ביחס של תושבי המדינה כלפי משטרת ישראל. הסיבה העיקרית לכך – חקירות רשלניות שלא מביאות לגילוי האמת ולענישת העבריינים.

כבר לפני כמה קדנציות מצאתי דרך להעלות את הרמה המקצועית של משטרת ישראל ולשפר את יחסם של אזרחי המדינה כלפיה. הדרך היא – השכלה גבוהה כתנאי חובה למינוי חוקרים במשטרה. אציין שמדובר בהשכלה הרלוונטית למקצוע: משפטים או קרימינולוגיה. בכל האוניברסיטאות בישראל ובחלק גדול מהמכללות ישנם חוגים ופקולטות למקצועות הללו.

ניסיתי להעביר הצעת חוק על השכלה גבוהה לשוטרים לפני כ-10 שנים. אז שמעתי משר לביטחון הפנים דאז עוזי לנדאו שחוקר לא זקוק להשכלה, מספיקים שכל ישיר וניסיון החיים. ראינו תוצאות של יישום הנוסחה הזאת במקרה של עמוס ברנס ז"ל ובעשרות מקרים אחרים כשבית המשפט העליון מבטל הרשעות של בתי משפט המחוזיים, הרשעות שהתבססו על חקירות רשלניות של המשטרה. לא פעם ולא פעמיים בשנים האחרונות בוטלו מאסרי עולם. מן הצד השני, ראשי פשע מאורגן פועלים ללא הפרעה למעשה במשך שנים רבות, בגלל שהם כנראה מתוחכמים יותר מהמשטרה. או שמערכת אכיפת החוק בארה"ב מצליחה לעשות את מה שלא מצליחה לעשות המערכת שלנו. אזכיר בהקשר זה את המקרה של זאב רוזנשטיין וגם את ראשי הקבוצות האחרות של פשע מאורגן.

לא מזמן הוזמנתי למכללת "שערי המשפט" בהוד השרון ליום עיון בנושא עיקרון חזקת חפות. במסגרת יום עיון זה, השתתפתי בדיון, בו נטלו חלק שופטת בית המשפט העליון (בדימוס) דליה דורנר, מומחים למשפט העברי, עורכי דין ופעילי זכויות האזרח. לאחר שסיפרתי שם על כך שהצעת חוק שלי שדרשה השכלה גבוהה כתנאי למינוי חוקרים במשטרה נפלה במליאת הכנסת בהצבעה בקריאה טרומית בנובמבר 2010, ניגש אליי אחד הבכירים לשעבר במשטרת ישראל. האיש הציע לי להגיש את הצעת החוק בגרסה משופרת – לדרוש השכלה גבוהה כתנאי למינוי חוקרים רק עבור חוקרים שחוקרים פשעים חמורים, כגון, רצח ואונס. לדבריו אישור הצעת חוק כזאת יחזק את צוותי החקירות של משטרת ישראל ויעלה את הרמה המקצועית הכללית, מה שיתרום לחיזוק אמון הציבור במשטרה.

אך, כנראה אנשי משטרה בכירים בדימוס מבינים את צרכי המערכת והצורך להבטיח צדק לכולנו, יותר טוב מבכירי המשטרה והמשרד לביטחון הפנים של היום. לכן וועדת שרים לענייני חקיקה החליטה להתנגד להצעת חוק שלי הדורשת השכלה גבוהה לחוקרים שחוקרים פשעים חמורים (ואני שבה ומדגישה שמדובר בהשכלה רלוונטית למקצוע זה). חבל, אך אני כבר רגילה לכך שוועדה מכובדת זאת מצביעה נגד הצעות חוק שאישורן נחוץ מאוד היום. אציין גם שכבר היו מקרים שוועדת שרים והממשלה בכללותה דחו הצעות חוק שלי, אך לאחר זמן מה אימצו אותן מחוסר בררה. כך קרה עם הצעת החוק על איסור מיסוי הכסף שמקבלים ניצולי שואה מגרמניה. הגשתי הצעת חוק זאת לראשונה ב-1997, הממשלה התנגדה במשך זמן רב והחוק עבר אחרי 10 שנות מאבק עיקש, ב-2007. דוגמא אחרת: 5 פעמים בקדנציה הנוכחית הפילו את הצעות החוק שלי על דיור סוציאלי. וראו, איזה פלא! שר הבינוי והשיכון אריאל אטיאס אימץ בסופו של דבר את הרעיון העיקרי של הצעות החוק שלי: רכישת דירות על ידי הממשלה בשוק החופשי כדי להפוך אותן לדיור סוציאלי. והוא מקדם הצעת חוק ברוח זאת שהוכנה על ידי סיעת ש"ס ובניגוד לעמדת משרד האוצר.

אז, בואו נקווה, שבעוד שנה, שנתיים או 5 שנים ייפול האסימון והממשלה תאמץ את הצעת החוק שלי.

אבל אני קוראת לכם, עמיתיי חברי הכנסת, לא לחכות עד שהממשלה תתעשת ותבין את הנחיצות של הצעת חוק זאת, ולהצביע בעדה כבר היום.

תודה רבה לכם!

יום שני, 16 בינואר 2012

הצעת חוק איסור שימוש בסמלים וכינויים נאציים - הנאום במליאה


ערב טוב לכולם,
להלן הנאום שנשאתי מעל בימת הכנסת בנוגע להצעת החוק שלי שעברה בקריאה טרומית, אשר מבקשת לאסור שימוש בסמלים וכינויים נאציים. בזמנו, הצעה זו כוונה בעיקר על מנת למנוע שימוש בכינוי זה עבור חיילי צה"ל ויתר גורמי אכיפת החוק וכמובן כדי למנוע את הישנות התמונות המזעזעות של ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל, בהן הולבש במדי SS. לצערי הכינויים והסמלים זכו ל"עדנה" מחודשת בתקופה האחרונה. 
הצעתי צורפה להצעותיהם של מספר ח"כים נוספים שהגישו הצעות דומות. בהצעה שלי נקבע כי העובר על החוק הנ"ל צפוי לשנת מאסר. 

אדוני יושב הראש,
כנסת נכבדה, 

          בשואה נספו 6 מיליון יהודים – אזרחים של המדינות שנכבשו על ידי גרמניה הנאצית ובנות בריתה. חוץ מזה, יותר ממיליון וחצי לוחמים יהודים נלחמו כנגד הנאצים בצבאות בנות הברית ובפרטיזנים, מאות אלפים מהם נפלו בשדה הקרב.

          עברו כבר כמעט 66 שנה מתום המלחמה. אך זיכרון השואה והגבורה נשאר אתנו ויישאר אתנו לעד. זכרון הימים הנוראיים הללו הוא אחד היסודות החשובים ביותר לזהות היהודית ולזהות הישראלית בעולם המודרני.

          לצערנו הרב, ב-15-20 שנים האחרונות היינו עדים למקרים רבים של שימוש ציני בזכר השואה ובסמלי השואה למטרות פוליטיות ואחרות: תמונותיו של ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל במדי אס-אס; ציורים של צלבי קרס על בתים ומוסדות ציבור אחרים; השוואת פינוי התנחלויות מעזה לגירוש יהודים בתקופת השואה; צעקות "נאצים", "אשכינאצים" כלפי חיילי צה"ל, שוטרים או נציגים רשמיים אחרים; חבישת טלאי צהוב בהפגנות פוליטיות וכו' וכו'.  כל זה הינו לא מכובד, לא ראוי, לא במקום ומביא בסופו של דבר לזילות השואה, לפגיעה קשה בזכר הנספים וגם לפגיעה קשה ברגשותיהם של ניצולי השואה ולוחמי מלחמת העולם השנייה. אלה שעברו את המלחמה ההיא מרגישים שנעשה כאן שימוש נבזי בטרגדיה הגדולה ביותר בתולדות העם היהודי, לה הם היו עדים.

הצעת החוק תשים קץ למחזות המבזים שאנו נאלצים לראות בעת האחרונה

          בשנים האחרונות אני מקבלת פניות רבות מניצולי השואה ומלוחמי מלחמת העולם השנייה המבקשים לאסור בחוק שימוש בסמלי השואה לצורך מטרות פוליטיות או אחרות. לכן הגשתי את הצעת חוק האוסרת שימוש בסמלי השואה, להוציא כמובן שימוש למטרות לימוד, תיעוד, כתיבת עבודות מדעיות, דיווח היסטורי או חדשותי וכדומה.  
         
          אני שמחה מאוד שוועדת השרים לענייני חקיקה החליטה לתמוך בהצעת החוק של חה"כ אורי אריאל שהיא דומה מאוד להצעת החוק שלי. אני מתחייבת לתאם את השלבים הבאים בהעברת הצעת החוק עם משרדי הממשלה הרלוונטיים.

          אני קוראת לכם, עמיתיי חברי הכנסת, לתמוך בהצעת חוק זאת ולהצביע בעדה בקריאה טרומית.

          תודה רבה לכם!         

יום שישי, 13 בינואר 2012

סיכום שבוע גזעני במיוחד

לא יכולתי לבחור כותרת מתאימה יותר לשבוע שכזה, שהיה רווי בגילויי גזענות ועדתיות מכל הגוונים והצבעים.
נתחיל עם פרשת שפיכת המים בכיכובם של חבריי למשכן ראלב מג'אדלה ואנסטסיה מיכאלי. כתבתי  בבלוג השני שלי בשפה הרוסית שהערבים בכנסת אינם פועלים כגוף אחד - יש ביניהם סוציאליסטים, קומוניסטים, לאומנים ואסלאמיסטים. מג'אדלה, שנבחן לכהן במפלגת העבודה, מפלגה ציונית, היה ראש ועדת הפנים ושר התרבות והספורט. חוץ מזה, המפלגה הקומוניסטית הכירה בישראל כבר ב- 1948 כמדינה יהודית ומתוקף הכרה זו גם הערבים הקומוניסטים מקבלים זאת כעובדה מוגמרת. לא כולם הם בשארה וזועבי! חייבים להבחין ולהבדיל. לכן, אני שמחה שאנסטסיה התנצלה ושננקטו צעדים משמעתיים כדי שהתנהגות זו לא תחזור על עצמה בעתיד מצד חבר כנסת כלשהו. אנחנו צריכים לנהוג בכבוד ובהבנה אחד כלפי השני.

עבור מג'אדלה, מזג האוויר הגשום הקדים להגיע. 


נעבור לקרית מלאכי, שם רחשו בשבוע האחרון רוחות של עימות בין האוכלוסיה האתיופית והותיקה על רקע סירובם של בעלי דירות להשכיר ולמכור דירות לתושבים אתיופים. בנושא הזה יש לי חילוקי דעות עם אלו שטוענים כי מדובר בגזענות טהורה. אני חושבת שהמקרה המצער נוצר מסיבות אחרות אשר הראשית מביניהן היא כמובן הסיבה הכלכלית:
הדור הראשון של העולים אשר מגיעים לארץ זכאי למשכנתא בתנאים נוחים במיוחד ולכן כל המבוגרים רכשו דירות שלושה חדרים. לעומת זאת, הדור השני אינו מצליח לעזוב את הבית מהסיבה הפשוטה שהם אינם מסוגלים לשכור או לקנות דירה בזמן שהם מרוויחים שכר מינימום (או מעט יותר). בשל כך הם מצטופפים כולם בדירה אחת, לעתים קרובות כעשרה אנשים בדירה. אני יכולה להעיד מניסיוני בעבר כסגנית שרה לענייני קליטה וכן מפניות שקיבלתי דרך הפייסבוק על מקרים קשים בהם הילדים נאלצים לעשות שיעורי בית בישיבה על המיטה בשל הצפיפות האיומה. שוב שב ועולה הכשל של ממשלות ישראל לדורותיהן שלא חידשו את מלאי הדיור בר השגה לצעירים שמרוויחים מעט או לנכים ולקשישים (הבעיה חריפה במיוחד במגזר הקשישים שעלו מרוסיה). בנוסף, אני סבורה כי משרד הפנים חייב לתת מענק מיוחד לערים שאחוז העולים בהן גדול ולא לצפות שהעיריות יתמודדו לבדן עם מאסה של עולים.
באשר לערים בהן ישנם גילויי גזענות של ממש, כמו פתח תקווה ובית שמש, צריך לשקול לעשות סעיף מיוחד בחוק שיקבע שיש למנות ועדה קרואה לערים בהן פושה נגע הגזענות הממסדית.

שלמה מעוז - חזק בהערכות כלכליות, קצת פחות בהערכות לגבי ההשלכות של הדברים שהוא אמר... 


ולדובדבן שבקצפת - התבטאויותיו החריפות של שלמה מעוז בנושא האשכנזים הלבנים - אני מציעה להסתכל על הנושא מזווית קצת אחרת. מעוז הזכיר בין היתר בנאומו את העולים מרוסיה שלא נתנו לאף אחד לרמוס אותם ולא מתייחסים ברצינות רבה מדי לקבוצות אליטיסטיות, אלא מפלסים את דרכם באופן עצמאי ובנחישות רבה. אני מציעה לכל אחד שחש מקופח (בין אם בצדק ובין אם לא), לנהוג בדרך הרוסית ולצפצף על החוצפנים ולהתקדם בראש מורם וחזה זקוף ולהתגאות במוצא. באשר לטענותיו של מעוז - מובן שהייתה אפליה וגזענות כלפי מזרחים בעשורים הראשונים של המדינה (אני אישית התעסקתי בהיבטים מסוימים של פרשת ילדי תימן), אולם היום אם קיימת גזענות בולטת ואפליה בוטה אז היא כנראה לא כלפי מזרחים אלא כלפי אתיופים בראש ובראשונה וכן גם כלפי רוסים (כמו למשל המאמר של ירון לונדון, בו הוא מבצע השוואה נלוזה בין עולים מאתיופיה ורוסיה לבין מסתננים מאפריקה). באפליה זו נמשיך להיאבק בכל הכלים שנתונים בידינו עד שתמוגר כליל.

אני מבקשת להזכיר למי ששכח - אנחנו מדינת קיבוץ גלויות, על בסיס זה נוסדה המדינה וזו הדרך היחידה שלנו להמשיך להתקיים.
שיהיה סוף שבוע גשום ורגוע. 

יום חמישי, 5 בינואר 2012

הצעת חוק דיור סוציאלי - הנאום במליאה


נאמתי השבוע מעל בימת הכנסת בנוגע להצעת החוק שהעלתי בנושא הקצאת 8 אחוזים מבנייה חדשה לדיור ציבורי. להלן נוסח הנאום המלא:

                                                                             ‏5 ינואר, 2012
אדוני היושב ראש,
כנסת נכבדה, 

          במהלך קדנציה הנוכחית אני מעלה באופן קבוע לדיון ולהצבעה במליאת הכנסת הצעות חוק שמטרתן – לפתור את בעיית המחסור בדיור הציבורי. עד היום כנסת דחתה 4 הצעות חוק שלי בנושא זה. זוהי הצעת חוק חמישית שאני מעלה.

          למה אני עוסקת בנושא זה? אני עוסקת בו בגלל שללא פתרון בעיה זאת אין לחלום על פתרון בעיית הדיור בישראל. בלי שיושקעו סכומים גדולים בבנייה ו/או רכישה של דיור ציבורי, לא ירדו המחירים בשוק הדיור ואני מדברת הן על מחירי השכירות והן על מחירי רכישת דירות. שר הבינוי והשיכון שלנו מר אריאל אטיאס שלנאומיו והתבטאויותיו אני תמיד מקשיבה בתשומת לב רבה, לא מבין את זה. תור הממתינים לדיור הציבורי במשרד לקליטת העלייה מגיע ל-50 אלף משפחות. ובמשרדו של השר אטיאס רשומים כממתינים לדיור הציבורי כ-2500 משפחות. חוץ מזה, השר לא לוקח בחשבון שישנן משפחות חד-הוריות רבות שיצאו מתור של משרד הקליטה (כיוון שעברו יותר מ-10 שנים מיום עלייתן לישראל) ולא יכולים להיכנס לתור של משרד השיכון  (כיוון שיש להן פחות מ-3 ילדים).

          בכל פעם שראש הממשלה נואם בכנסת בנושאים כלכליים-חברתיים אני קוראת לעברו קריאת ביניים: "מה עם הדיור הציבורי, אדוני ראש הממשלה?". ועד היום לא שמעתי תשובה ברורה ומספקת לא מראש הממשלה ולא מהשר אטיאס. לצערי, במסקנות וועדת טרכטנברג, בהן באופן כללי אני תומכת, אין בשורה בעניין זה. ולאלה שטרם הבינו את חשיבות הנושא (ולהפתעתי, יש עדיין רבים כאלה), אסביר: מדינה שקולטת גלי עלייה המוניים שבאים מארצות מצוקה; מדינה שקיימים בה פערים חברתיים כה גדולים; מדינה שמחירי הדיור להשכרה ומחירי הדיור למחירה המריאו מעבר לכל רמה הגיונית – מדינה כזאת מוכרחה להשקיע בדיור הציבורי.

השר אטיאס - יותר מחצי קדנציה עברה ואף לא הישג מזערי אחד בתחום הדיור 

ומה קורה בבית המשוגעים שלנו? הכנסת אישרה את חוק הפרטת הדיור הציבורי; הפקידות הבכירה שמחה שסוף סוף נפתרה מכאב ראש מטריד זה וטוענת בעקשנות מטופשת, כמו תוכים, שעדיף לשלם מיליוני ₪ של סיוע בשכר דירה למשפחות הנזקקות במקום להשקיע כספים אלה בבניית דיור ציבורי לאותן המשפחות. והבעיה רק הולכת ומחריפה.

עד לא מזמן כולם חשבו שהיא נוגעת רק לשכבות החלשות: עולים קשישים, משפחות חד-הוריות וכו'. אך היום כבר צריך להיות ברור לכולם שבעיה זאת נוגעת לכל אחת ואחד מאתנו. בגלל שלשכבות החלשות אין דיור ציבורי ו-60 אלף איש (או אפילו יותר) לוחצים על שוק הדיור (והם שוכרים דיור הגרוע ביותר והזול ביותר), זוגות צעירים, חיילים משוחררים ואפילו משפחות השייכות לכאורה למעמד הבינוני אינן יכולות לרכוש או לשכור דירה צנועה בקרבת מקום הלימודים או מקום העבודה. וזוגות צעירים וסטודנטים וחיילים משוחררים נאלצים לחזור לגור בדירה אחת עם הוריהם, בדיוק כמו זוגות צעירים בבריה"מ בתקופתו של סטאלין, עד שחרושצ'ב התחיל בבנייה מסיבית של דיור בר השגה בשנות ה-60.

ביקור במאהל המחאה השבוע בגן סאקר

אני קוראת לממשלת ישראל להכות על חטא. במוקדם או במאוחר תצטרכו לבנות אלפי יחידות דיור ציבורי ועדיף לעשות את זה שעה אחת קודם. כל דחייה נוספת תגבה מאתנו מחיר יקר: הן מחיר כלכלי והן מחיר חברתי. למה אתם מחכים? עד שהפגנות של מאות אלפים שראינו בקיץ שעבר יוחלפו בהפגנות המיליונים? כבר היום בערים שונות מכריזים אזרחים מיואשים על שביתות רעב בגלל שהם לא מסוגלים לממן דיור לעצמם ולמשפחותיהם וזאת למרות שמדובר באנשים שעובדים ואפילו מרוויחים לא רע במונחים של ישראל היום. רק אתמול ביקרתי במאהל של מחוסרי הדיור בגן סאקר בירושלים. ראיתי שם אנשים שעובדים ובכל זאת הם חיים כבר כחצי שנה באוהלים ובשבוע האחרון פתחו בשביתת רעב כדי לקבל סיוע בפתרון בעיית הדיור שלהם. 
  
לכן אני מציעה לכם, עמיתיי חברי הכנסת, להצביע בעד הצעת החוק שלי שעל פיה ממשלה תרכוש מדי שנה 8% מדירות הנבנות בישראל כדי להפוך אותן לדיור הציבורי.
       
תודה רבה לכם!              

פנייה אל ראש הממשלה בנושא מאהלי המחאה של מחוסרי הבית

השבוע פניתי לראש הממשלה בבקשה לתת מענה מיידי למצוקתם של מחוסרי הדיור אשר פתחו בשביתת רעב במאהלי המחאה. פנייתי באה בעקבות ביקור קשה במאהל המחאה בגן סאקר בירושלים ובעקבות פניות ממאהל המחאה בגן תקוה. כולי תקווה שימצא פתרון למצוקתם הקשה של האנשים הללו. 
   
5 ינואר, 2012 

י' טבת, תשע"ב
לכבוד
מר בנימין נתניהו
ראש הממשלה
ירושלים                                                                                            
הנדון: מאהלי המחאה ופתרון לבעיית הדיור הציבורי

          בעקבות גל המחאה הציבורית ששטף את הארץ בקיץ האחרון, הוקמו בערים שונות מאהלי מחאה, ביניהם מאהל בשכונת התקווה בפתח תקווה ומאהל בגן סאקר בירושלים.
          אציין בהקשר זה, שרבים ממחוסרי הדיור המתגוררים במאהלים אלה הינם אזרחים שעובדים ואפילו מרוויחים לא רע במונחים של ישראל היום. ולמרות זאת, הם לא מסוגלים לשכור או לרכוש דירה. ראיתי את זה שלשום (3.01.2012), כשביקרתי במאהל גן סאקר ודיברתי עם יושביו. משפחות אלה, רובן עם ילדים קטנים, נאלצות להתגורר במאהלים במשך שבועות וחודשים, גם בתקופת החורף. הפתרונות שמוצעים להם על ידי המדינה והרשויות המקומיות הינם פתרונות זמניים שלא נותנים מענה אמיתי למצוקותיהם. עובדה זאת וגם צווי פינוי שהם קיבלו לאחרונה (תושבי המאהל בגן סאקר קיבלו הצעה לסיוע זמני בשכר דירה יחד עם צו הפינוי, פינוי המאהל בשכונת התקווה מתוכנן ליום ראשון הקרוב, 8.01.12) גורמים להם תחושות של איוש וחוסר תקווה ומובילים אותם לצעדים קיצוניים. תושבי המאהל בגן סאקר פתחו ביום ראשון האחרון, 1.1.12 בשביתת רעב; קיים חשש שפינוי המאהל בשכונת התקווה ידרדר לאלימות קשה.

במאהל המחאה בגן סאקר

          הסיבה העיקרית להקמת מאהלים של מחוסרי הדיור ולמצוקת הדיור ממנה סובלים לא רק השכבות החלשות, אלא גם מעמד הביניים – מחסור חמור בדיור הציבורי. מחסור זה נוצר כתוצאה ממדיניות כלכלית שגויה, בה נקטו ממשלות ישראל ב-10-15 שנים האחרונות: מצד אחד, הפרטת הדיור הציבורי הקיים, מכירת אלפי דירות ציבוריות והקטנת מלאי הדיור הציבורי; מן הצד השני, אי רצון להשקיע בבניית/רכישת דירות ציבוריות חדשות.
          רק שינוי דרסטי במדיניות הממשלה עשוי להביא לפתרון בעיית הדיור בישראל. השקעה מסיבית בבניית/רכישת דירות ציבוריות חדשות תאפשר לספק פתרון דיור למשפחות השייכות לשכבות החלשות. כשמשפחות אלה יקבלו דיור ציבורי, הם לא יאלצו יותר לשכור דירות בשוק הפרטי, מספר שוכרי הדירות בשוק הפרטי יירד וזה יוביל לירידת המחירים בשוק הדיור: הן מחירי השכירות והן מחירי רכישת הדירות. אז אזרחים השייכים למעמד הביניים יוכלו לשכור/לרכוש דירה במחיר סביר.
          לכן אני פונה אליך, אדוני ראש הממשלה, בקריאה להוביל לשינוי מיידי במדיניות הממשלה, שינוי שיאפשר כבר בשנת 2012 לתקצב את רכישת/בניית אלפי יחידות דיור ציבורי למשפחות נזקקות ולגרום בכך לירידת מחירים בשוק הדיור.
         
                                                                   בברכה,

                                                          ד"ר מרינה סולודקין, ח"כ‏