יום חמישי, 28 בפברואר 2013

החרדים - השותפים הטבעיים החדשים של השמאל?

הכנסת מאפשרת לכל חבר כנסת חדש לשאת נאום בכורה, בו הוא רשאי לפרוס את השקפת עולמו. זהו דבר מבורך, אשר נותן לנו הזדמנות להבין את עולמו הפנימי ואת מניעיו של חבר הכנסת.

כזה היה נאומה של מרב מיכאלי. הוא הציג בצורה מאוד ברורה את דעותיה על מגוון נושאים, וביניהם נושא השוויון בנטל, אשר נמצא בלב לבו של המשא ומתן הקואליציוני. מיכאלי הפתיעה אותי, ולרעה, כשבחרה להציג את השוויון בנטל כבעיה מעמדית שנוגעת בעיקר למעמד העליון במדינת ישראל ושאינה נוגעת למעמדות הנמוכים. מיכאלי מתנגדת בחריפות לדרישה לשאת בנטל שמופנית למיעוט על ידי העשירים והמצליחים.

כנראה שמיכאלי לא מכירה את עמדותיו של ציבור יוצאי חבר העמים אשר מונה יותר ממיליון איש במדינת ישראל. הם, אשר באים ממצבים סוציו-אקונומיים שונים, מאוחדים בדרישה שלא יהיה במדינת ישראל גברים שלא עובדים ולא משרתים בצבא, אשר מקבלים קצבאות שמגיעות מכספי המסים שלהם. ציבור העולים התרגל לכך שמספר הילדים במשפחה תלוי בכושר ההשתכרות של המשפחה. כל פעם שמתרצים את העלאות המסים ואת העלאת גיל הפנסיה לגברים ובמיוחד לנשים - האצבעות המאשימות מופנות לכיוון אחד.

וזה עוד לפני שדיברנו על הדיור המוזל ועל הערים השלמות שנבנו עבורם. נתון זה צורם במיוחד לאוזני משפחת העולים הממוצעת, שנאבקת כדי לרכוש לעצמה דירה צנועה בפריפריה. אז על איזה מעמד גבוה מדברת מיכאלי לעזאזל?!

בכנסות הקודמות נטבע הכינוי "שותפים טבעיים" על ידי בנימין נתניהו, כאשר בחר להעדיף את החרדים על פני מפלגת קדימה. כך עשה גם ברק, כשעמד בראשות העבודה. עכשיו כשבנט ולפיד מנסים להציל אותנו מעוד קואליציה שתביא אותנו לאבדון - החלו אנשים מסוימים ממחנה השמאל לזמר את אותה מנגינה מוכרת וצורמת.

אני מציעה למנהיגי השמאל לא ליפול בפח בו נפלו נתניהו וברק בקדנציה הקודמת. אתם ואנחנו נשלם על זה ביוקר.

אין תגובות:

פרסום תגובה