הרצוג - לא צודק ולא חברתי

ראשית כל אציין כי אין זה ממנהגי להתערב בעניינים פנימיים של מפלגות אחרות - על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בתקופת פריימריז לראשות המפלגה. עם זאת, לאחר שקראתי את הריאיון שנתן אתמול (15.8) ח"כ יצחק הרצוג ממפלגת העבודה, אני מרגישה מחויבת להגיב על הדברים.

נדהמתי לקרוא בריאיון את הדברים שנאמרו על ח"כ שלי יחימוביץ', למשל על כך ששלי אינה יודעת לעבוד בצוות - ובאותו הזמן לקרוא על כך שהרצוג מתפאר לגבי הקריירה המיניסטריאלית המוצלחת שלו. יש לי לא מעט השגות לגבי האמירות הללו. קודם כל, אני מכירה את שלי יותר מחמש שנים בהן עבדתי עמה בכנסת. שלי היא אשת צוות מצוינת, ואלמלא אנשים כמוה וכמו ח"כים חברתיים נוספים ממפלגות אחרות - לא היינו מסוגלים לעצור יחדיו החלטות שגויות ותוכניות הרות-אסון שהממשלה הנוכחית והקודמת ניסו להעביר. הדוגמה הכי בולטת וטובה הינה תוכנית ויסקונסין - ללא חיים אורון ממרצ, חיים כץ מהליכוד, אורלי לוי מישראל ביתנו, שלי וכמובן אני - הממשלה הייתה ממשיכה להוריד לטמיון מאות מיליונים של כספי ציבור עבור תוכנית שלא נותנת מענה אמיתי למובטלים. אותו הרצוג, שמתהדר ב"חברתיות" שלו, שתק כמו דג ולא התבטא בעד או נגד התוכנית לאורך כל שנות הפעלתה, בזמן שאפילו המנכ"ל של המשרד שלו יצא כנגדה.כנראה שהבעיה אינה העדר עבודת צוות מצדה של שלי, אלא העדר תפיסת עולם חברתית מצדו של השר הנכבד לשעבר.

בהמשך הריאיון, הרצוג לא משאיר מקום לספקלוציה באשר להצלחתו בכל המשרדים בהם הוא כיהן ומשתמש בזה כקלף נגד שאר המועמדים במרוץ. ובכן, הדעות בנושא זה חלוקות. לעומת שרי תיירות אחרים כגון רוחמה אברהם, איציק אהרנוביץ' וסטס מיסז'ניקוב, לא ראינו עלייה משמעותית במספר התיירים במהלך הקדנציה שלו, לעומת העלייה העצומה שחלה במספר התיירים - כחצי מיליון במספר - בתקופתם של השרים האחרים. אבל הדובדבן שבקצפת של "הישגיו" של הרצוג, הינה כהונתו במשך שתי קדנציות במשרד הרווחה: הרצוג מעולם לא העלה על סדר היום את שאלת הדיור הציבורי למקבלי קצבאות והבטחת הכנסה ומשפחות חד הוריות לא קיבלו כתף תומכת מהמשרד. עם זאת, ה"הישגים" הללו מתגמדים לעומת גולת הכותרת של כהונתו, והיא שהשר היה יס-מן של הבכירים במשרדו בנושא ההוצאה הבלתי מוצדקת של ילדים מבתים של משפחות נורמטיביות. חוסר התפקוד שלו בנושא הזה במשך חמש שנים הפך את הבעיה הזו מבעיה ספציפית לתופעה כלל-ארצית. אני כותבת מילים אלו ממש דקות לאחר שעוד זוג הגיע ללשכתי בכנסת להתלונן על כך שרשויות הרווחה איבדו את כל ההגיון והרציונל בהחלטות שלהן.

אני אסכם בהמלצה אישית למר הרצוג - הצנע לכת. יש מספר דברים בהם אתם יכול ללמוד משלי, כגון: איך להיות חברתי, איך עושים עבודת צוות, ואיך משרתים נאמנה את ציבור הבוחרים.

סיכום פגישתי עם מבקר המדינה בנושא הוצאתם של ילדים מבתים של משפחות נורמטיביות על ידי רשויות הרווחה

ביום ראשון ה- 14 באוגוסט 2011, נפגשתי עם מבקר המדינה, השופט בדימוס מיכה לינדנשטראוס בנוכחות בכירי המשרד בנושא הוצאתם הבלתי מוצדקת של ילדים מבתים של משפחות נורמטיביות על ידי רשויות הרווחה. זו הייתה פגישתי השנייה עמו, ובמהלכה הצגתי שבעה חוקים שלי הנוגעים בנושא הזה. יש לציין שלמרבה הצער רק חוק אחד עבר בקריאה טרומית ביולי 2011 – הרבה בזכות כניסתו לתפקיד של שר רווחה חדש, משה כחלון.
מבקר המדינה נתן הנחיה למר בועז ענר, אשר נושא בתפקיד בכיר במשרד, לערוך בדיקה מקיפה בתחום הזה. כמו כן, הוא ביקש ממני להעביר למשרדו את כל המקרים אשר בהם הוצאו ילדים בצורה בלתי מוצדקת מביתם. בזמן שנפגשתי עם המבקר, הצגתי שני מקרים בהם הוצאו ילדים מביתם והועברו לאימוץ סגור והעברתי למבקר את בקשתן של הסבתות של אותם ילדים – סבתות אשר סובלות ממחלות רבות ובעלות גיל מופלג – את בקשתן האחרונה, והיא לזכות לראות את נכדיהן לפני מותן.
לאחר שהוצגו הדברים בפני המבקר, הוא הבטיח לבדוק לעומק ולחקור את הנושא ולתת התייחסות לבעיה ההומניטארית הזו.
ראוי לציין שהבדיקה תימשך יותר מחצי שנה, במהלכה יפגש המבקר עמי ועם שר הרווחה.
כולי תקווה שהמבקר יסייע לשים סוף למצב הנוכחי, שהינו בלתי נסבל עבור מאות משפחות במדינת ישראל.

לינדנשטראוס

מדוע הרוסים אינם משתתפים במחאת האוהלים?

בימים האחרונים פונים אלי יותר ויותר אנשים עם השאלה הזו. זה גרם לי לחשוב ולשאול את עצמי ואת סביבתי מהי אכן הסיבה לכך. קראתי גם את מה שנכתב בעיתונות בשפה הרוסית, והגעתי לתשובה שברצוני לשתף אתכם בה.

קודם כל, זה לא מדויק – הרוסים לא מדירים את רגליהם באופן מוחלט, ולראייה – מוביל מאבק הרופאים הינו ד"ר ליאוניד אידלמן. בנוסף, יוצא לי לראות על מסך הטלוויזיה לא מעט אנשים מהקהילה אשר נותנים ראיונות לתקשורת. ב- 3 לאוגוסט, הוזמנו אני, ציפי לבני ונינו אביסדזה להשתתף בהפגנה שליד הכנסת של ארגון "חזית הכבוד" שמייצג את הפנסיונרים העולים.

עם זאת, אכן לא רואים ייצוג הולם של המגזר הרוסי בהפגנות השונות. באופן כללי אפשר להגיד שהציבור לא הלך להשתתף במחאה. יש לכך מספר סיבות  -

אחת הסיבות העיקריות שאני שומעת, היא שההפגנות הינן של מעמד הביניים – כאשר חלק נכבד ממגזר העולים נמנה על מעמד נמוך יותר, שסובל מבעיות קשות פי כמה ולא מבין מדוע לא מוחים על המצוקות שלו. כך, יותר מ- 50 אלף אנשים אינם מסוגלים לקבל דיור ציבורי אשר לו הם זכאים לפי כל הקריטריונים (גיל, קצבת זקנה עם השלמת הכנסה). אותם אנשים חיים מתחת לקו העוני בשל עליית מחירי הדיור, המזון, החשמל, מים ועוד.

סיבה שנייה הינה שהעולים אינם מבינים מדוע רק עכשיו התעורר הציבור, כאשר ברור לכולם שכבר ממזמן המדיניות הכלכלית והחברתית של כמעט כל הממשלות שהיו בעשרים השנים האחרונות הינה מדיניות שלא עושה צדק עם אנשים אשר שירתו בצבא, עובדים קשה ומשלמים מסים.

דבר שלישי, אך לא פחות חשוב – הסיסמה "העם דורש צדק חברתי" מעלה בקרב לא מעט אנשים תחושות דז'ה-וו מהעבר הלא כל כך רחוק של ברית המועצות – עבר שהעולים ביקשו לברוח ממנו. הציבור הרוסי היה מעדיף לשמוע סיסמה בנוסח "מי שלא עובד – לא אוכל" וכן "שוויון בנטל". כמו כן, העיתונות הרוסית מעלה לא מעט תהיות באשר לזהותם של האנשים אשר מובילים ומממנים את המאבק הזה - כמו הקרן החדשה או התורם האמריקאי שקשור לעסקות הנדל"ן של אולמרט. מיותר לציין ששמות כאלו לא מאוד פופולאריים ברחוב הרוסי, וללא ספק גורמים ללא מעט אנשים להרמת גבה.

על אף כל הסיבות אשר ציינתי – העולים כן מסכימים עם הדרישות להוזלת הדיור והקלת הנטל על האוכלוסיה העובדת ומשלמת המסים. אבל – לעולים לא פחות חשוב המצב של מערכת החוק והסדר במדינת ישראל (נושאים כגון חזקת חפות, השכלתם של שופטים) , האיכות של השלטון המקומי ושירותי הרווחה אשר לא פעם פוגעים במשפחות העולים על ידי הוצאת ילדיהם מהבית ללא סיבה מוצדקת. כמו כן, לציבור העולים חשוב מאוד נושא התמיכה של המדינה בעסקים הקטנים, וכן סגירת חברות כוח האדם. 

חוץ מזה – העולים אינם מסוגלים להבין את ההתנגדות העיקשת של מובילי המאבק לח"כים חברתיים שבאים מכל הקשת הפוליטית על מנת להזדהות ולהציע פתרונות. קיים רושם שהציבור של המפגינים הדיר את רגליו מהקלפיות למשך שנים לא מעטות, ולכן לא מכיר ולא רוצה להכיר את הח"כים אשר נלחמו לא מעט שנים למען אותו צדק חברתי שלשמו כולם התכנסו. אציין כדוגמה את ההצלחה של הח"כים החברתיים, שהביאו לסגירתה של תוכנית ויסקונסין בשנת 2010, לאחר חמש שנות מאבק נגד ממשלות אולמרט ונתניהו – במאבק השתתפו ח"כים מהמפלגות השונות – החל מחיים כץ מהליכוד וכלה בדב חנין מחד"ש.

אני באופן אישי בטוחה שלאחר ההפגנות ההמוניות, המדיניות הכלכלית-חברתית כבר לא תחזור להיות מה שהייתה פעם, ושתשתנה לטובה – יותר מסים ישירים ופחות מסים עקיפים, שינוי במדיניות הדיור והנדל"ן, יותר מעונות לסטודנטים והוזלת מעוני היום והצהרונים – ולא רק עבור החרדים. או אז, אני מקווה, אלה שבאו יחד איתי למדינת ישראל יאמינו בכוחה של המחאה במדינת דמוקרטית. 

סיכום השבוע - 10/7 - 16/7

ערב טוב,

השבוע הזה הוא שבוע שמח עבורי, משום ששני חוקים חשובים שלי עברו בקריאה טרומית. החוק הראשון - גיל פרישה לנשים (עליו אני חתומה עם ח"כ ציפי חוטובלי). החוק השני - שינוי הרכב ועדות ערר על החלטות של שירותי הרווחה.

על מנת לסבר את האוזן, מהותו של החוק הזה הוא לתת עצמאות וחוסר תלות לועדות הערר שמטפלות בהחלטות של שירותי הרווחה (כולל ועדות החלטה) שהורים ומשפחות לא מסכימות איתן. 

כיום קיים קשר חזק בין ועדות הערר הללו לבין גורמי הרווחה והרשויות המקומיות. בחוק שלי, בראש ועדות הערר יעמדו משפטנים שעונים לקריטריונים של שופט בבית משפט השלום, ויהיו חברים בה נציג ציבור ועובד סוציאלי לשעבר, שכבר כמה שנים אין להם קשר למערכת הרווחה והרשות המקומית.

במדינת ישראל קיימת בעיה של קלות בלתי נסבלת של הוצאת ילדים ממשפחות נורמטיביות והעברת הילדים למסגרות חוץ ביתיות: מרכזי חירום, משפחות אומנה ופנימיות. הנפגעים העיקריים מכך הם עולים, משפחות חד הוריות ומשפחות בהן יש בעיות כלכליות. אין זה אומר שמדובר במשפחות אלימות או כאלו שיש בהן הזנחת ילדים. 

מיותר לציין שמציאות זו, שבה ועדות הערר היוו למעשה חותמת גומי של רשויות הרווחה, הביאו לכך שמשפחות קשות יום השקיעו זמן וכסף רב במאבק משפטי על מנת להגן על זכותם הטבעית לגדל את ילדיהם בביתם. בישראל, לפי מחקר שנערך במחלקת המחקר של הכנסת, יש בין 10,000 ל- 11,000 ילדים שנמצאים במסגרות חוץ ביתיות, מתוכם כ- 2,400 ילדי עולים - פי 2 מגודל אוכלוסיית העולים ביחס לאוכלוסייה הכללית. 

הבסיס להוצאה המסיבית הזו מהבית, הינה הסיסמה "טובת הילד", כשהילד עצמו שותק ואחרים מתיימרים להחליט מה טוב לו. לפעמים הפתרון הכי טוב הוא לתת סיוע כלכלי אמיתי למשפחה כגון דיור ציבורי למשפחות חד הוריות, או סיוע כספי - כאשר אותו סיוע יעלה למדינה פחות מאשר הכסף שהמדינה תשלם עבור מימון אותן מסגרות חוץ ביתיות. 

בכך שיעמוד בראש ועדת הערר משפטן ויהיו בה חברים בלתי תלויים, תישמר מערכת של איזונים ובלמים שתבטיח שהמחדל הנוכחי לא יימשך, ושלמסגרות החוץ ביתיות יגיעו רק אלו שבאמת זקוקים לכך. 

מדובר בניסיון השלישי להעביר את החוק הזה - בכנסת ה- 17 קידם את הרעיון גדעון סער, ובכנסת הנוכחית החוק כבר נפל בקריאה טרומית לפני שנה, בגלל התנגדותו של שר הרווחה דאז יצחק הרצוג, ועכשיו הוא עבר בתמיכתו של שר הרווחה משה כחלון. בזמן ההצבעה, 40 ח"כים היו בעד, ו- 0 נגד. 

לחוק שותפיי חבריי מקדימה - שלמה מולה, רוברט טיבייב, ואורית זוארץ - אשר מקפידים להגיע לישיבות השדולה שהקמתי בכנסת ה- 18 למאבק נגד הוצאת ילדים ממשפחות נורמטיביות. זו הזדמנות להודות להם ולשאר חבריי השדולה, ביניהם פרופ' אסתר הרצוג, ופעילת הליכוד איילה שטגמן, ולהגיד שמאמצינו סוף כל סוף נשאו פרי ונקווה שננצח במאבק הזה ושהחוק יעבור בכל הקריאות.