‏הצגת רשומות עם תוויות העלייה הרוסית. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות העלייה הרוסית. הצג את כל הרשומות

יום שישי, 30 בדצמבר 2011

תשובתי למסע הצלב שמנהל ירון לונדון נגד העולים מרוסיה ואתיופיה

אנשים רבים פנו אלי בשבוע האחרון לאחר שחשו נפגעים מהמאמר שנכתב על ידי ירון לונדון בטור הדעות של ידיעות אחרונות, תחת הכותרת "מהגרים לבנים, מהגרים שחורים". באופן אישי היייתי נמנעת מלהגיב לדבריו הנוקבים של לונדון משום שהבנתי כבר לפני שנים רבות שהאדם הזה "סימן" את העלייה של שנות ה- 90 כאויב ואיום על החברה הישראלית הישנה והטובה. עם זאת, קיבלתי מבול של פניות מאנשים רבים בדרישה "להיכנס בו" וללמד אותו לקח, משום שנמאס להם ממנו ומהדעות האנטי-ציוניות שלו.
אז על מה בעצם כל הסערה? במאמרו, לונדון מתקשה למצוא הבדלים רבים בין העולים שהגיעו ארצה בשנות ה- 90 לבין גל המסתננים שמציף את מדינת ישראל בחמש השנים האחרונות. לונדון מכנה את העולים "מהגרים לבנים", מציין שרובם הגיעו לכאן משיקולים כלכליים גרידא ושכל קשר ביניהם לבין ערכי העם היהודי מקרי בהחלט.

כתבה זו איננה סתם כתבה מגמתית ומוטה, אלא כתבה אשר נוטף ממנה ריח של שקר גס ומסריח אשר מהולה בו תערובת של התנשאות קולוניאליסטית ובורות פרובינציאלית שמאפיינת גורמים מסוימים אשר מגדירים את עצמם משום מה, כ"אליטות ומלח הארץ"... וזה עוד בלשון המעטה!
מיליון וחצי עולים שהגיעו מברית המועצות ואתיופיה בעשרים השנים האחרונות הגיעו לכאן לפי חוק השבות. ההשוואה בינם לבין המסתננים פשוט מקוממת ומהווה זלזול בחוק יסוד של המדינה וכמובן זלזול באינטלגנציה של הקוראים. מרבית העולים שהגיעו ואשר משתייכים למעמד הבינוני והבינוני גבוה הגיעו לכאן משיקולים לאומיים כדי להצטרף לעמם במולדתם. הטענה כי שיקולים כלכליים הם אלו שהניעו אוכלוסיה בעלת ממוצע של יותר מ- 15 שנות השכלה הינו טענה שלא ראויה אפילו לטוקבקיסט מצוי. אנשים שהחליטו לעזוב ממעצמת על למדינה שכל שני וחמישי נאבקת על קיומה אינם עונים על ההגדרה של "מהגרים כלכליים".

בתמונה: מהגר כלכלי טיפוסי

ולכתוב שלא סבלנו מאנטישמיות? מהם מקורות המידע מהם אתה ניזון, מר לונדון? עיתון פראבדה? 
כל חיי בברית המועצות נאלצתי להתמודד עם תקרת זכוכית, ולא ובגלל שהייתי אישה אלא בגלל שהייתי יהודיה. הגברים סבלו אף יותר מהאנטישמיות הממסדית. בצבא הסובייטי התעללו בחיילים יהודים, ומקומות עבודה רבים פשוט היו סגורים בפנינו. שלא לדבר על היחס העוין שקיבלנו כל פעם שמדינת ישראל יצאה למלחמה. היינו פשוט בני ערובה בגלל המצב במזרח התיכון. אני מודה - צריך להיות בן אדם מאוד מוכשר כדי להצליח לפספס כל כך בגדול בהבנת והכרת ההיסטוריה של יהודי ברית המועצות ואתיופיה.

ומי סיפר לך שהעולים הלא יהודיים אינם מעוניינים בגיור?
האתיופים - כולם יהודים. בני הפלשמורה גם כן מתגיירים באופן מוחלט. ואילו המכשול שעומד בפני גיורם של רבים מעולי חבר העמים הוא הממסד האורתודוקסי שמציב דרישות מגוכחות ולא מציאותיות שלא מאפשרות לאנשים במאה ה- 21 לבצע תהליך גיור. מזל שיש את הצבא שמאפשר תהליך גיור ידידותי (בזכות חקיקה של מפלגת ישראל בעלייה ז"ל) שבמסגרתו גוירו עשרות אלפי עולים מחבר העמים בשנים האחרונות. והם, בניגוד למהגרי העבודה הכה חביבים עליך, משרתים בצבא ומגינים גם על אנשים כמוך, שאינם מסוגלים להוקיר תודה בגלל אטימות ובורות.

צעיר, אמיץ, נחוש וחרוץ. ח"כ שלמה מולה, בן העדה האתיופית שמוצאת בעיניך קצת פחות ממסתננים.

בוא אני אגיד לך למה באמת אתה לא מרוצה...
אתה מורגל לכוח עבודה זול שמנקה לך את הבית, מאכיל אותך, שוטף לך את הכלים ומשגיח על הילדים וההורים שלך. לא מפריע לך שאתה גוזל מקומות עבודה מישראלים (ביניהם עולים רבים) שמוכנים לעבוד בעבודות כאלה, כי אתה יודע שתצטרך לשלם להם יותר ולקיים את חוקי העבודה של המדינה. אתה רוצה לחיות כמו ברון בדרום אפריקה אך אתה שוכח איך נגמר שלטון הלבנים ואיפה האדונים האלה נמצאים עכשיו (רמז: עמוק מתחת לאדמה עם גרון משוסף או במדינות אחרות, לאחר שברחו באימה מדרום אפריקה).
אני אעשה כל שביכולתי כדי לסכל את הגחמות הקולוניאליסטיות שלך. ושלא תעז להשפיל עדות שלמות ולהטיל רפש במפעל הציוני. מה שאנשים כדוגמתך עוללו לעדות המזרח בשנות ה- 50 וה- 60 לא יתאפשר לך שוב כי אנחנו לא נשתוק ונדאג להשיב לך מנה אחת אפיים.

יום שני, 10 באוקטובר 2011

המשך המאבק על בית הספר גורדון בפתח תקווה - שלב הפניות לבכירי השלטון


אתמול התקיים בבית המשפט בפתח תקווה דיון שני בנושא נסיונות הסגירה של בית הספר גורדון מצד העירייה. 32 תלמידים לא פתחו את שנת הלימודים ולא החלו את לימודיהם בכיתה א' בשל רצונה של העירייה לסגור את בית הספר.
המאבק כעת עולה שלב. פניתי באופן רשמי לשר החינוך גדעון סער ולמבקר המדינה מיכה לינדנשטראוס בבקשה לפתור את בעיית התלמידים ולהפסיק את הפארסה הזו. 
אני מצרפת לעיונכם את נוסח המכתבים שנשלחו:



10 אוקטובר, 2011    ‏‏                 ‏‏‏‏‏י"ב תשרי, תשע"ב

לכבוד                                                                                                                                 
השר גדעון סער                                                               
משרד החינוך                                                                                             

ירושלים                                                                                                                                              


הנדון: המשך הסכסוך סביב בית הספר "גורדון" בפתח תקווה

          אני פונה אליך בנושא הנ"ל בפעם השלישית (מצורפים העתקים משתי הפניות הראשונות מ-6 לספטמבר ומ-18 לספטמבר 2011, אליהן טרם קיבלתי תשובה).
          בינתיים הורי התלמידים הלומדים בבית הספר "גורדון" והורי 32 ילדים שלא יכלו להתחיל ללמוד בו בגלל התנגדות הערייה, הגישו תביעה לבית המשפט המחוזי בפתח תקווה. הורים של עוד כ-30 ילדים שטרם התחילו ללמוד לא הגישו תביעה, אך גם הם מצפים להחלטת בית המשפט. אציין שלרבים מהתלמידים הללו ישנם אחים ואחיות גדולים שכבר לומדים בבית הספר "גורדון".
ב-9 לאוקטובר 2011 נכחתי בישיבה השנייה של בית המשפט בתיק הנ"ל. במהלך הדיון התברר לכל הנוכחים שבית הספר "גורדון" נרדף והופלה לרעה על ידי עיריית פתח תקווה במשך שנים רבות. הסיבות לרדיפה ולאפליה: שיעור גבוה של יוצאי בריה"מ הן בקרב התלמידים והן בקרב המורים; תשלומי הורים מופחתים עבור יום לימודים ארוך.
ברצוני להדגיש, שטענות של נציגי העירייה כאילו בית הספר "גורדון" הינו "בית ספר רוסי בדלני" השואף ליצור גטו לילדי עולים מבריה"מ לשעבר, הינן טענות שקריות. חלק ניכר מתלמידי בית הספר הנ"ל הם ילידי הארץ, כולל צברים שמשפחותיהם מתגוררות בישראל במשך כמה דורות. אציין גם שאת התלונה הראשונה קיבלתי מיו"ר וועד ההורים של בית הספר מר יוסי בר – צבר בדור השביעי. חוץ מזה, הנהלת בית הספר ביקשה מעירייה להפנות אליו חלק מתלמידים ממוצא אתיופי מבית הספר "ניר עציון" שנסגר לאחרונה ותלמידיו פוזרו בין בתי ספר אחרים בעיר, אך בקשתה נדחתה.
בית המשפט המחוזי (ואולי גם בית המשפט העליון) יחליט: האם עיריית פתח תקווה נהגה במקרה זה משיקולים זרים, כולל שיקולים של הפלייה על רקע עדתי. כידוע לך, משרד החינוך כבר להחליט להעביר את בית הספר "גורדון" למחוז המרכז של המשרד ומנע את סגירתו על ידי הערייה. לכן אני פונה אליך בבקשה להורות לגורמים המוסמכים במשרדך לעשות כל מאמץ אפשרי כדי שכול התלמידים שטרם התחילו ללמוד, יוכלו להתחיל ללמוד בבית הספר "גורדון" כבר לאחר תום חגי תשרי.     

     
                                                                    בברכה,


                                                          ד"ר מרינה סולודקין, ח"כ‏

עם עו"ד יסמין קשת, נציגת הורי התלמידים


‏                                                                                      ‏10 אוקטובר, 2011                                                                                          ‏י"ב תשרי, תשע"ב
לכבוד

השופט (בדימוס) מיכה לינדנשטראוס

מבקר המדינה                                                                                            

ירושלים         
                                                                                                             
         
          הנדון: החרפת סכסוכים על רקע עדתי במערכת החינוך בישראל

     בתקופה האחרונה היינו, לצערנו, עדים להחרפת סכסוכים עד רקע עדתי במערכת החינוך בישראל. שתי הדוגמאות הבולטות לכך: 1) ניסיון לא לתת לבנות דתיות בנות עדות המזרח אפשרות ללמוד בבית ספר דתי לבנות בטענה ש"זהו בית ספר לבנות אשכנזיות בלבד"; 2) פרשת בית הספר "ניר עציון" בפתח תקווה שהפך בתמיכת הערייה לבית ספר שבו לומדים רק ילדי עולים מאתיופיה. בית ספר זה נסגר לאחרונה בעקבות הלחץ הציבורי ותלמידיו פוזרו בין בתי ספר אחרים בעיר.
פרשה חמורה נוספת היא פרשת בית הספר "גורדון" בפתח תקווה. עיריית פתח תקווה רודפת בית ספר זה ומפלה אותו לרעה במשך שנים רבות בטענה שמדובר ב"בית ספר רוסי בדלני". זהו טענה שקרית: אמנם רוב התלמידים ורוב המורים בבית ספר זה הם עולים מבריה"מ לשעבר, אך חלק ניכר מהתלמידים הינם צברים. מר יוסי בר, יו"ר ועד ההורים של בית הספר – צבר בדור השביעי. חוץ מזה, הנהלת בית הספר ביקשה מעירייה להפנות אליו חלק מתלמידים ממוצא אתיופי מבית הספר "ניר עציון" שנסגר לאחרונה ותלמידיו פוזרו בין בתי ספר אחרים בעיר, אך בקשתה נדחתה.
בבית המשפט יחד עם הורי התלמידים. משמאלי יושב יו"ר ועד ההורים, יוסי בר
 הסיבה העיקרית להתנהגות המחפירה של עריית פתח תקווה: רמת הוראה גבוהה בבית הספר, בעיקר במתמטיקה במדעים ותשלומי הורים מופחתים עבור יום לימודים ארוך. אציין שהסכסוך סביב בית הספר "גורדון" הגיע כבר לכך, שהורי התלמידים נאלצו להגיש תביעה כנגד העירייה לבית המשפט המחוזי בפתח תקווה.
בית המשפט יחליט: האם עיריית פתח תקווה נהגה במקרה הנ"ל משיקולים זרים, כולל שיקולים של רדיפה והפלייה על רקע עדתי.    
אני פונה אליך בבקשה לערוך בדיקה דחופה ומקיפה בנושא החרפת סכסוכים על רקע עדתי במערכת החינוך בישראל ולפרסם את המסקנות וההמלצות לפתרון בעיה כאובה זאת. 


  
                                                          בברכה,


                                                     ד"ר מרינה סולודקין, ח"כ        

יום רביעי, 7 בספטמבר 2011

האם הישועה תבוא מסרי לנקה?


על אף שרשמית הכנסת נמצאת בפגרת קיץ, העבודה הפרלמנטרית לא נפסקת ולו לרגע. היום הייתי בשלוש ישיבות בשתי ועדות שונות: ועדת ביקורת המדינה בראשות רוני בר און, וועדת החינוך בראשות אלכס מילר. בשתי ישיבות אף נשאתי דברים, משום שהנושאים בהן שהועלו בישיבות נמצאים באופן קבוע באג'נדה שלי.
בועדת ביקורת המדינה שמעתי כעס רב מצדם של קבלני בניין  ומצד איגוד לשכות המסחר, על כך שהממשלה מתערבת בתחום שהיא לא מבינה בו כאשר היא שולחת נציגים מטעמה לאתר ולגייס ובדי בניין בסרי לנקה. זאת בעוד שהקבלנים מעדיפים בהרבה עובדים מקצועיים מסין, רומניה ובולגריה. הקבלנים אף העלו דרישה מהממשלה על כך שתחתום על הסכמים בילטראליים עם אותן מדינות כדי למנוע את ניצולם של העובדים הזרים גם במדינות המקור וגם בישראל. אציין בחצי צחוק-חצי רצינות שאחרי הסיפור עם שרה נתניהו והעובדת מנפאל אני כבר לא מופתעת מהעדיפויות הגיאוגרפיות של ממשלת ישראל. אולם מה שהכי הפתיע אותי הוא שנציג הממשלה בנושא איתור העובדים לבנייה היה בכלל בן אדם שבא מתחום החקלאות ואין לו שום מושג בנוגע לבנייה.
בנאומי בועדה שבתי והדגשתי את הבעייתיות של העובדים הזרים והבאתי כדוגמה את המהומות שהתרחשו בצרפת ובבריטניה. כנראה שהמושג "עבודה עברית" ידוע רק לעולים ולא לילידי הארץ, לצערי הרב. בועדה גם הבנתי מדוע יש מחסור בעובדי בניין ישראלים: על מנת למנוע תחרות וטענות מצד כוח אדם מקומי, בעשור האחרון פשוט סגרו את כל בתי הספר למקצועות הבנייה. וכך בעצם נשארנו בלי עובדים מקומיים.

בתמונה: מועמדות פונטציאליות לעבודה בבניין בארץ הקודש

לאחר מכן, השתתפתי בישיבה של ועדת החינוך והרוחות בה היו סוערות מאוד. על ראש הפרק עמד הניסיון של עיריית פתח תקווה לסגור את בית הספר היסודי גורדון בטענה שזה בית ספר המשמש כגטו רוסי – מהבחינה שרוב התלמידים והמורים בו הם ממוצא רוסי. כמובן שהטענות מצד העירייה הוצגו באופן מעוות ואפילו שקרי. מה שהכי לא מובן לי הוא כיצד ניתן לכנות בית ספר בו לומדים ילדים שנולדו בארץ כ"גטו", ומה מבדיל בינם לבין ילדים "ישראלים". מנכ"ל משרד החינוך אמר שבית הספר מתבלט בתוצאות המבחנים במתמטיקה, כך שטענות שהעירייה העלתה על כך שהבית הספר חלש אינן במקום ואינן נכונות. בנוסף, קיבלתי מספר מכתבים מהורים לילדים בבית הספר בהם ביקשו למנוע את ניסיונות העירייה לא לפתוח את כיתה א' במטרה "לייבש" את בית הספר.
לאחר שהקשבתי לטענות כל הצדדים, ביניהם גם שר החינוך גדעון סער, הגעתי למסקנה שצריך לבדוק אם מאחורי הכוונה לסגור את בית הספר עומד רצון של העירייה להעביר את בניין בית הספר (שתואר כמבנה שאיכות בנייתו מעולה) לידיהם של אינטרסנטים אחרים. אני רוצה להזכיר שהסיפור מאחורי הניסיון לסגור את בית הספר החילוני "שפות ותרבויות" בבית שמש היה שהחרדים בעיר רצו לחטוף את המבנה לעצמם (וכל זה בתמיכת ראש העיר). אני חוששת שגם כאן מדובר בסיפור דומה.
את היום הסוער חתמתי בביקור מעודד בבית קדימה באשדוד, שם נפגשתי עם פעילי קדימה ועם ראש הסניף ותכננו את עבודתנו העתידית במגזר הרוסי (העלתי תמונה מהמפגש לפייסבוק שלי).

יום ראשון, 4 בספטמבר 2011

תגובה לראיון עם המתרגמת נילי מירסקי במוסף "הארץ" בסוף השבוע

בסוף השבוע קראתי את הראיון שערך כתב מוסף "הארץ" קובי בן-שמחון עם חתנית פרס ישראל המתרגמת מרוסית נילי מירסקי. בריאיון תקפה מירסקי את קהילת יוצאי ברית המועצות בגל העלייה האחרון, וציינה כי נבואתה על כך שהעלייה הזו תהיה אסון למדינת ישראל, התממשה. לדבריה, יותר ממיליון אנשים אינם מחזיקים בהשקפות דמוקרטיות ובמקביל הם נשארו בולשביקים בתפיסת עולמם.
אין זו הפעם הראשונה שהגברת מירסקי מביעה את עמדתה לגבי העלייה הרוסית. היא כבר עשתה זאת בעבר לאחר שקיבלה את פרס ישראל בשנת 2008. אמירות אלו גובלות בהסתה נגד ציבור שלם של יותר ממיליון בני אדם, אשר משרתים נאמנה את המדינה בצבא, משלמים מסים ומחזקים את ישראל בכל התחומים.

מהריאיון נוצר לי הרושם שמירסקי שקועה עמוק במאה ה- 19, כמו יצירותיהם של הסופרים הרוסים דוסטויבסקי וגוגול (שדרך אגב היו אנטישמים, שזה מחזה נדיר בין הסופרים הרוסים הגדולים והופך את אהבתה אליהם לנושא תמוה ובעייתי בפני עצמו) אותם היא כה אוהבת לתרגם.


מירסקי. שקועה במאה ה- 19
אני מבקשת להזכיר שהרוסים לא מצביעים רק לליברמן, ממנו מירסקי פוחדת עד כדי כך שהיא מוכנה להתאבד אם הוא יהפוך לראש הממשלה. הרוסים מצביעים גם למפלגות ישראליות ציוניות כמו קדימה והליכוד. כמו כן כדאי להזכיר למירסקי שיותר ויותר ישראלים מצביעים לאותו ליברמן, כך שכדאי שתמצא לעצמה כתובת חדשה לבעיותיה - זה בטוח לא ציבור העולים מרוסיה.
כדי להבין טוב יותר מי הגיע מברית המועצות, אני מציעה לקרוא את יצירותיהם של סופרים רוסים יהודים כדוגמת וסילי גרוסמן, שהרומן שלו "חיים וגורל" מהווה ממשיך דרכו במאה ה-20 של "מלחמה ושלום" של טולטסוי. יש גם סופרים מפורסמים שהיו אוהבי יהודים ואפשר היה לתרגם גם אותם - ויקטור נקרסוב, בוריס ואסילייב והמשורר בוריס צ'יצ'יבבין. אולי כדאי גם שבמשרד התרבות ישימו לב שלישראל הגיעו בגל העלייה האחרון סופרים בעלי שם עולמי, כמו המשוררת אינה ליסננסקיי (חתנית פרס סולז'ניצין), גרגורי קנוביץ' - שכתב סדרת רומנים על השואה של יהודי ליטא, ואחרים.

יום שבת, 20 באוגוסט 2011

תגובתי להורדת האם והבת הפיליפינית מהמטוס בהוראת שרה נתניהו

ברצוני להביע את דעתי לגבי החזרת הילדה הפיליפינית יחד עם אמה מהמטוס - אני לא מאלו שמחפשים סיבות לבקר את שרה נתניהו, אבל אינני תומכת בצעדים שנקטה במקרה הזה בכך שפנתה לשר הפנים כדי להחזיר אותם. אני מחזיקה בדעה שמדינת ישראל, אשר בה שיעור ילודה גבוה, אינה זקוקה לעובדים זרים בשום ענף. הסתמכות על עובדים זרים נובעת על פי רוב מנצלנות של מעסיקים בענפי החקלאות, הבנייה והשירותים.


נתניהו
האירועים באנגליה וצרפת מוכיחים שגם במדינות בהן יש צורך בעובדים זרים לאור הזדקנות האוכלוסיה, האינטרגציה של אותם עובדים ובני משפחותיהם לא מתרחשת לא בדור הראשון וגם לא בדורות הבאים.
הליברליות של החברה אינה נמדדת במספר העובדים הזרים הבלתי חוקיים להם המדינה מאפשרת להישאר. הפיליפינים אינם פליטים הומניטריים שברחו בגלל רצח עם או רעב קשה, אלא אנשים שהגיעו לארץ מסיבות כלכליות בלבד.
הצביעות שבהשארתם של הילדים הללו בארץ נוגדת לקונצפט של עבודה עברית ומונעת את הקמתם של מקומות עבודה לעולים חדשים ולמיעוטים השונים במדינתו.
דבר נוסף - בשנות התשעים נלחמתי יחד חברי הכנסת דוברי הרוסית בעד זכותן של אמהות לחיילי צהל להישאר בארץ, אפילו אם הן התגרשו מבעלן היהודי. מפתיע ומקומם אותי שבמקרה זה אף גורם פוליטי וציבורי לא התייצב לצדנו, ורק בזכות שרון החלו במהלך הדרגתי של מתן אזרחות לאותן אמהות. כנראה שמאבק זה לא מספיק "סקסי" בעיני הנפשות הליברליות הפועלות.
מי שטוען שהישראלים אינם מוכנים לעבוד בעבודות במגזרי החקלאות, הבנייה והשירותים - משקר ומנסה להסתיר את הסיבה האמיתית - הרצון להרוויח רווח מקסימלי ללא התחשבות בצרכי אזרחי המדינה.
חבל לי ששרה הלכה בעקבות קודמותיה עליזה אולמרט ונאוה ברק, ונכנסה למשבצת הבעייתית של "אשת ראש הממשלה הליברלית".