‏הצגת רשומות עם תוויות העלאת גיל הפרישה. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות העלאת גיל הפרישה. הצג את כל הרשומות

יום שבת, 19 בנובמבר 2011

סיכום השבוע שלי (13.11-18.11)

שלום לכולם,

להלן הנושאים העיקריים שעמדו על סדר יומי בשבוע האחרון -
- בתחילת השבוע הגעתי לביקור תנחומים בבית ראש הממשלה בעקבות פטירתו של אביה של שרה נתניהו.
- בועדת הכספים שב ועלה נושא העלאת גיל הפרישה לנשים. בישיבה קיבלנו סקירה של ד"ר קרנית פלוג, המשנה לנגיד בנק ישראל, אודות תוצאות ועדת ניסן שבדקה את נושא העלאת גיל הפרישה לנשים. שוב שמענו את אותן הקלישאות - גידול בגרעונות האקטואריים, עלייה בתוחלת החיים וכו' וכו'. לצערי השתיקו את הסיבה העיקרית שבגללה מכריחים נשים לעבוד שנים נוספות והיא העובדה שהגברים החרדים ברובם לא עובדים בכלל וזה מעמיס על הביטוח הלאומי ויוצר גרעון אקטוארי, וחשוב כמובן להזכיר את קצב הריבוי של אוכלוסיה זו - כל 20 שנה אוכלוסיה זו מכפילה את עצמה! במקום להילחם בתופעה המסוכנת הזו מעדיפים להכריח את הנשים לעבוד שנים נוספות (מבלי להתחשב בכך שהמצב בשוק העבודה מקשה מאוד על נשים בנות 50 ומעלה למצוא עבודה חדשה). נמאס לי לקבל מכתבים מנשים עולות בנות 60 ומעלה שנמצאות על סף אפיסת כוחות הנובעת מעשרות שנים של עבודה עוד בברה"מ והמעבר לעבודות לא מקצועיות ופיזיות כאן בארץ בתור מנקות, מטפלות ומוכרות. הזהרתי שאם המאמצים הללו ימשכו, אני וח"כיות נוספות מהמגזר הרוסי נוציא את הנשים העולות לרחוב ולא נשתוק על כך. לשמחתי, התעודדתי לראות שיש רוב מקיר אל קיר בועדה נגד מסקנות ועדת ניסן, כאשר ישראל ביתנו, מרצ, קדימה, ליכוד, העבודה ומפלגות הערבים משלבות ידיים נגד רעיון זה. צריך להמשיך לעקוב אחרי עמדות ש"ס ויהדות התורה, משום שהנשים במגזרים אלו עובדות פחות. מפלגות אלו עלולות לנסות לגזור קופון אם יחליטו לתמוך בהעלאת גיל הפרישה. דברים אלו נאמרים בעקבות דבריו של ח"כ יצחק וקנין מש"ס ובעקבות סימנים להתלבטויות אצל יו"ר הועדה משה גפני מיהדות התורה. נמשיך לעקוב.
- בועדת ביקורת המדינה התקיימה ישיבה שיזמתי על תפקוד הרשות השנייה אחרי ההתערבות הברוטלית של אדלסון ורון לאודר בעניינים של ערוץ 10. תוכלו לקרוא ולשמוע עוד על כך בקישור הבא.
- נפגשתי עם שר הרווחה משה כחלון בנושאים הבאים: מאבק בריטלין, לאפשר לסבתות שנכדיהן נלקחו למשפחות אומנה להספיק לראות תמונות של הילדים כל עוד הן בחיים, וכן דנתי עמו בכמה נושאים פרטניים. במהלך הפגישה החליט השר כחלון לנקוט בצעדים דומים לאלו שעשה שר החינוך גדעון סער, ולהוציא חוזר מנכ"ל שימנע מעובדים סוציאליים לכפות על משפחות לתת לילדים ריטלין ולאפשר זאת רק לרופאים מומחים ורופאי משפחה. אני מברכת על צעד זה כי במקרים רבים הסירוב לריטלין מביא להוצאת הילדים מהבית.
- פניתי השבוע לכל 120 חברי הכנסת בהזמנה להשתתף בהפגנת ח"כים על יד שגרירות ארה"ב בתל אביב למען שחרורו של ג'ונתן פולארד, להלן המכתב:





































- כמו כן, השבוע קיבלתי מכתב מפעיל המפלגה ראובן מוסט שאמר ובצדק שזה לא מצב נורמלי שפעילי המפלגה לא יכולים להשתתף בישיבות הסיעה. על סמך פנייה זו כתבתי מכתב ליו"ר המפלגה וליו"ר הסיעה ציפי לבני בבקשה לאפשר למספר כלשהו של פעילים להיות נוכחים בכל ישיבה. לדעתי זה יתרום רבות למהלך הישיבה ויאפשר לסיעה לשמור על קשר רציף והדוק עם פעילי השטח. להלן המכתב:







































- לסיכום, השבוע התראיינתי בערוץ הרוסי הבינלאומי RTVI בנושאים מדיניים (כולל איראן), ברדיו הרוסי רק"ע דיברתי על החלטת בית המשפט לגבי בית הספר גורדון שנמצא בפתח תקווה, על כך שבית הספר גורדון מופלה לרעה על ידי העירייה. כמו כן, השתתפתי בתוכנית "מהות העניין" בערוץ 9 בנושא הדיור הציבורי והתראיינתי לרדיו של ערוץ 7 והבעתי את דעתי על כך שאין מקום לחנינה למשה קצב. 

שיהיה שבוע מוצלח. 

יום שבת, 16 ביולי 2011

סיכום השבוע - 10/7 - 16/7


ערב טוב,
השבוע הזה הוא שבוע שמח עבורי, משום ששני חוקים חשובים שלי עברו בקריאה טרומית. החוק הראשון - גיל פרישה לנשים (עליו אני חתומה עם ח"כ ציפי חוטובלי). החוק השני - שינוי הרכב ועדות ערר על החלטות של שירותי הרווחה.
על מנת לסבר את האוזן, מהותו של החוק הזה הוא לתת עצמאות וחוסר תלות לועדות הערר שמטפלות בהחלטות של שירותי הרווחה (כולל ועדות החלטה) שהורים ומשפחות לא מסכימות איתן. 
כיום קיים קשר חזק בין ועדות הערר הללו לבין גורמי הרווחה והרשויות המקומיות. בחוק שלי, בראש ועדות הערר יעמדו משפטנים שעונים לקריטריונים של שופט בבית משפט השלום, ויהיו חברים בה נציג ציבור ועובד סוציאלי לשעבר, שכבר כמה שנים אין להם קשר למערכת הרווחה והרשות המקומית.
במדינת ישראל קיימת בעיה של קלות בלתי נסבלת של הוצאת ילדים ממשפחות נורמטיביות והעברת הילדים למסגרות חוץ ביתיות: מרכזי חירום, משפחות אומנה ופנימיות. הנפגעים העיקריים מכך הם עולים, משפחות חד הוריות ומשפחות בהן יש בעיות כלכליות. אין זה אומר שמדובר במשפחות אלימות או כאלו שיש בהן הזנחת ילדים. 
מיותר לציין שמציאות זו, שבה ועדות הערר היוו למעשה חותמת גומי של רשויות הרווחה, הביאו לכך שמשפחות קשות יום השקיעו זמן וכסף רב במאבק משפטי על מנת להגן על זכותם הטבעית לגדל את ילדיהם בביתם. בישראל, לפי מחקר שנערך במחלקת המחקר של הכנסת, יש בין 10,000 ל- 11,000 ילדים שנמצאים במסגרות חוץ ביתיות, מתוכם כ- 2,400 ילדי עולים - פי 2 מגודל אוכלוסיית העולים ביחס לאוכלוסייה הכללית. 
הבסיס להוצאה המסיבית הזו מהבית, הינה הסיסמה "טובת הילד", כשהילד עצמו שותק ואחרים מתיימרים להחליט מה טוב לו. לפעמים הפתרון הכי טוב הוא לתת סיוע כלכלי אמיתי למשפחה כגון דיור ציבורי למשפחות חד הוריות, או סיוע כספי - כאשר אותו סיוע יעלה למדינה פחות מאשר הכסף שהמדינה תשלם עבור מימון אותן מסגרות חוץ ביתיות. 
בכך שיעמוד בראש ועדת הערר משפטן ויהיו בה חברים בלתי תלויים, תישמר מערכת של איזונים ובלמים שתבטיח שהמחדל הנוכחי לא יימשך, ושלמסגרות החוץ ביתיות יגיעו רק אלו שבאמת זקוקים לכך. 
מדובר בניסיון השלישי להעביר את החוק הזה - בכנסת ה- 17 קידם את הרעיון גדעון סער, ובכנסת הנוכחית החוק כבר נפל בקריאה טרומית לפני שנה, בגלל התנגדותו של שר הרווחה דאז יצחק הרצוג, ועכשיו הוא עבר בתמיכתו של שר הרווחה משה כחלון. בזמן ההצבעה, 40 ח"כים היו בעד, ו- 0 נגד. 
לחוק שותפיי חבריי מקדימה - שלמה מולה, רוברט טיבייב, ואורית זוארץ - אשר מקפידים להגיע לישיבות השדולה שהקמתי בכנסת ה- 18 למאבק נגד הוצאת ילדים ממשפחות נורמטיביות. זו הזדמנות להודות להם ולשאר חבריי השדולה, ביניהם פרופ' אסתר הרצוג, ופעילת הליכוד איילה שטגמן, ולהגיד שמאמצינו סוף כל סוף נשאו פרי ונקווה שננצח במאבק הזה ושהחוק יעבור בכל הקריאות.  

יום שישי, 1 ביולי 2011

על העלאת גיל הפרישה לנשים ועוד

אפשר להגדיר את השבוע הזה כ"שבוע הניצחון על הקוטג'", אך גם כשבוע שהתחיל את המאבק נגד העלאת גיל הפרישה לנשים מ- 62 ל- 67. 


במהלך כינוס ועדת הכספים של הכנסת השבוע, הועלה דיון דחוף בהצעות סדר היום של חברות הכנסת פאינה קירשנבאום וזהבה גלאון בנושא העלאת גיל הפרישה לנשים. בישיבה הזו מצאתי לנכון להגיד שהלשכה שלי מוצפת בפניות של נשים עולות עובדות, שבשום פנים ואופן לא לאפשר את העלאת גיל הפרישה. בנוסף לכך, בשנת 2010, העלתי הצעת חוק להוריד את גיל הפרישה ל- 60 עבור כל מי שעובד בעבודות שמזיקות לבריאות ועבודות שוחקות (תוכלו לקרוא על כך כאן: http://oknesset.org/bill/2947 ).
במהלך פגישותיי עם קבוצות אשר מייצגות ארגוני נשים, אני תמיד מקבלת בקשות לאפשר לצאת לפנסיה עבור בעלי ותק של 35 שנים ומעלה בעבודה כלשהי. 
הועדה בראשות ראש אגף התקציבים אודי ניסן, בהמלצתה לממשלה להעלות את גיל הפרישה ל- 67, לא לוקחת בחשבון את הקבוצות שהוזכרו לעיל, ומתבססת על נימוקים אשר בחלקם שקריים ופשטניים, ועל כך אפרט - 
- הטענה הראשונה בה נתקלתי הינה טענת השוויוניות. נתקלתי כבר בעבר בשימוש בטענה זו כסיבה לביצוע מהלך כזה או אחר, בעת דיון על התקציב לשנת 1997, גם אז בממשלתו של ביבי. באותה תקופה ניסו לבטל חצי נקודת זיכוי עבור נשים עובדות, בטענה כי זו הפליה מגדרית, וכי הביטול נעשה למען השוויון. כל זה במקום לפעול על מנת להשוות את השכר של הנשים לזה של הגברים, אשר כרגע עומד על כ- 25-30% פחות עבור הנשים. הממשלה מנסה לבטל את מעט הפריבילגיות שנותרו בחקיקה החברתית בישראל. בזמנו, בימי מפלגת "ישראל בעלייה", בעודי בקואליציה, הצבעתי יחד עם מפלגת "הדרך השלישית" נגד הממשלה והקואליציה בה היינו, וביטלנו את התיקון הזה בתקציב - באופן הזה, במשך 15 שנה נשות ישראל העובדות נהנות מעשרות מיליוני שקלים שמהווה חצי נקודת הזיכוי הזו.
- הטענה השנייה היא, כי במדינות הכי מפותחות כמו ארה"ב ושוודיה, גיל הפרישה של הנשים עומד על 65-66, ועל כן ישראל צריכה ללכת ולחקות את אותן מדינות. אני טוענת שאין מקום לבצע השוואות בין מצב הנשים באותן מדינות,  בין היתר בשל תנאי העבודה המשופרים שלהן, המשכורות הגבוהות יחסית מהן הן נהנות, הגמישות של שעות העבודה וזה בלי להתייחס כלל לעובדה שהאישה הישראלית מחזקת את המדינה גם מבחינת השירות הצבאי והלאומי, ותורמת להגדלת הילודה - דבר החיוני להמשך קיומנו. על כן, המדינה היא זו שחייבת לאותה אישה על השנים שנתנה מעצמה למען המדינה והעם, במקום שהיא תשקיע בהתפתחות האישית שלה (בפיתוח קריירה וכן האפשרות לחיות באורח חיים נוח יותר) - כפי שעושות נשים בעולם המערבי. מפתיע אותי כיצד ממשלה שמגדירה את עצמה כממשלה לאומית, לא מצליחה להבין את ההגיון הזה.

מפלגת קדימה החליטה בישיבת סיעתה להיאבק בהחלטה זו, לא רק כאופוזיציה אלא גם כעמדה אידאולוגית. לכן החלטתי להכין הצעת חוק שתעלה בקנה אחד עם הצעת קדימה, שגיל הפרישהמרצון עבור נשים יהיה 62. אני אייחד שלוש קבוצות של נשים, שהזכאות שלהן לפרישה מרצון תהיה עובדה בלתי ניתנת לערעור, והן: 
1. נשים העובדות בעבודות המזיקות לבריאות וכן בעבודות שוחקות (רשימה זו תגובש יחד עם ההסתדרות ושר התמ"ת)
2. נשים בעלות ותק של 35 שנות עבודה ויותר
3. עולות שהגיעו לישראל מכל רחבי העולם, והחלו לעבוד מגיל 40 ומעלה בארץ (הסיבה לכך היא שלאותן נשים ישנם קשיי הסתגלות גדולים ביותר, עקב הגיל המאוחר שבו הן החלו לעבוד בארץ)

לסיכום אגיד כי באשר לגיל הפרישה הסופי והמחייב, אני סבורה שצריך להיות דיון ארצי מעמיק בעניין, כך שלא יווצר מצד אחד מצב שבו  יש אנשים מוכשרים שהגיעו לגיל הפרישה ועדיין יכולים ורוצים לתרום, אך מחויבים על ידי החוק לפרוש (סטנלי פישר כמשל), אך מצד שני שלא נגיע למצב שבו תיפסק התחלופה וההתקדמות בשורות הגופים השונים, ובייחוד במגזר הממשלתי.