‏הצגת רשומות עם תוויות ועדת הכספים. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות ועדת הכספים. הצג את כל הרשומות

יום שבת, 19 בנובמבר 2011

סיכום השבוע שלי (13.11-18.11)

שלום לכולם,

להלן הנושאים העיקריים שעמדו על סדר יומי בשבוע האחרון -
- בתחילת השבוע הגעתי לביקור תנחומים בבית ראש הממשלה בעקבות פטירתו של אביה של שרה נתניהו.
- בועדת הכספים שב ועלה נושא העלאת גיל הפרישה לנשים. בישיבה קיבלנו סקירה של ד"ר קרנית פלוג, המשנה לנגיד בנק ישראל, אודות תוצאות ועדת ניסן שבדקה את נושא העלאת גיל הפרישה לנשים. שוב שמענו את אותן הקלישאות - גידול בגרעונות האקטואריים, עלייה בתוחלת החיים וכו' וכו'. לצערי השתיקו את הסיבה העיקרית שבגללה מכריחים נשים לעבוד שנים נוספות והיא העובדה שהגברים החרדים ברובם לא עובדים בכלל וזה מעמיס על הביטוח הלאומי ויוצר גרעון אקטוארי, וחשוב כמובן להזכיר את קצב הריבוי של אוכלוסיה זו - כל 20 שנה אוכלוסיה זו מכפילה את עצמה! במקום להילחם בתופעה המסוכנת הזו מעדיפים להכריח את הנשים לעבוד שנים נוספות (מבלי להתחשב בכך שהמצב בשוק העבודה מקשה מאוד על נשים בנות 50 ומעלה למצוא עבודה חדשה). נמאס לי לקבל מכתבים מנשים עולות בנות 60 ומעלה שנמצאות על סף אפיסת כוחות הנובעת מעשרות שנים של עבודה עוד בברה"מ והמעבר לעבודות לא מקצועיות ופיזיות כאן בארץ בתור מנקות, מטפלות ומוכרות. הזהרתי שאם המאמצים הללו ימשכו, אני וח"כיות נוספות מהמגזר הרוסי נוציא את הנשים העולות לרחוב ולא נשתוק על כך. לשמחתי, התעודדתי לראות שיש רוב מקיר אל קיר בועדה נגד מסקנות ועדת ניסן, כאשר ישראל ביתנו, מרצ, קדימה, ליכוד, העבודה ומפלגות הערבים משלבות ידיים נגד רעיון זה. צריך להמשיך לעקוב אחרי עמדות ש"ס ויהדות התורה, משום שהנשים במגזרים אלו עובדות פחות. מפלגות אלו עלולות לנסות לגזור קופון אם יחליטו לתמוך בהעלאת גיל הפרישה. דברים אלו נאמרים בעקבות דבריו של ח"כ יצחק וקנין מש"ס ובעקבות סימנים להתלבטויות אצל יו"ר הועדה משה גפני מיהדות התורה. נמשיך לעקוב.
- בועדת ביקורת המדינה התקיימה ישיבה שיזמתי על תפקוד הרשות השנייה אחרי ההתערבות הברוטלית של אדלסון ורון לאודר בעניינים של ערוץ 10. תוכלו לקרוא ולשמוע עוד על כך בקישור הבא.
- נפגשתי עם שר הרווחה משה כחלון בנושאים הבאים: מאבק בריטלין, לאפשר לסבתות שנכדיהן נלקחו למשפחות אומנה להספיק לראות תמונות של הילדים כל עוד הן בחיים, וכן דנתי עמו בכמה נושאים פרטניים. במהלך הפגישה החליט השר כחלון לנקוט בצעדים דומים לאלו שעשה שר החינוך גדעון סער, ולהוציא חוזר מנכ"ל שימנע מעובדים סוציאליים לכפות על משפחות לתת לילדים ריטלין ולאפשר זאת רק לרופאים מומחים ורופאי משפחה. אני מברכת על צעד זה כי במקרים רבים הסירוב לריטלין מביא להוצאת הילדים מהבית.
- פניתי השבוע לכל 120 חברי הכנסת בהזמנה להשתתף בהפגנת ח"כים על יד שגרירות ארה"ב בתל אביב למען שחרורו של ג'ונתן פולארד, להלן המכתב:





































- כמו כן, השבוע קיבלתי מכתב מפעיל המפלגה ראובן מוסט שאמר ובצדק שזה לא מצב נורמלי שפעילי המפלגה לא יכולים להשתתף בישיבות הסיעה. על סמך פנייה זו כתבתי מכתב ליו"ר המפלגה וליו"ר הסיעה ציפי לבני בבקשה לאפשר למספר כלשהו של פעילים להיות נוכחים בכל ישיבה. לדעתי זה יתרום רבות למהלך הישיבה ויאפשר לסיעה לשמור על קשר רציף והדוק עם פעילי השטח. להלן המכתב:







































- לסיכום, השבוע התראיינתי בערוץ הרוסי הבינלאומי RTVI בנושאים מדיניים (כולל איראן), ברדיו הרוסי רק"ע דיברתי על החלטת בית המשפט לגבי בית הספר גורדון שנמצא בפתח תקווה, על כך שבית הספר גורדון מופלה לרעה על ידי העירייה. כמו כן, השתתפתי בתוכנית "מהות העניין" בערוץ 9 בנושא הדיור הציבורי והתראיינתי לרדיו של ערוץ 7 והבעתי את דעתי על כך שאין מקום לחנינה למשה קצב. 

שיהיה שבוע מוצלח. 

יום שבת, 12 בנובמבר 2011

סיכום השבוע שלי (6-11 בנובמבר)

השבוע נפגשתי עם שר החוץ אביגדור ליברמן על מנת לדון בנושאים שנמצאים על סדר היום. הנושא הראשון עליו דיברנו היה שחרורו של פולארד. ביקשתי ממנו לעשות את כל שביכולתו על מנת שפולארד לא יישכח ולא ינמק בכלא האמריקאי. עדכנתי אותו שפניתי לאורי אריאל, יו"ר השדולה לשחרור פולארד בכנסת (בה אני גם חברה), על מנת לקיים הפגנה של חברי הכנסת על יד השגרירות האמריקאית. ביקשתי שחברי מפלגתו של ליברמן ישתתפו גם הם בהפגנה, אם וכאשר זו תהיה, כי זה נושא חשוב ביותר לכל עם ישראל וגם לקהילת יוצאי חבר העמים - לא פעם פנו אלי אנשים מהרחוב ושאלו אותי למה פולארד עדיין בכלא. כמו כן, ב- 4 לאוגוסט 2012 יצוינו 100 שנה להולדתו של חסיד אומות העולם ראול ולנברג, שהציל בזמן המלחמה מאות אלפי יהודים הונגרים ואשר נרצח בכלא הסובייטי. ביקשתי מליברמן שיפעל בממשלה על מנת שיקבע יום רשמי שמדינת ישראל תציין לזכר חסיד אומות העולם הזה. סיכמנו שאני אכתוב מכתב לראש הממשלה, לליברמן ולסטס מיסז'ניקוב אשר מכהן כיו"ר ועדת הטקסים והאירועים בממשלת ישראל, כדי לתכנן כיצד עושים זאת. בנוסף שוחחנו בנושא של "דיפלומטיה עממית" - כיצד אזרחי מדינת ישראל דוברי שפות זרות משתתפים בצ'טים ודיונים עם מדינות שיש לישראל יחסים בעייתיים עמן.



דיונים חשובים שהיו בועדות בהן הייתי: בועדת הכלכלה התקיים דיון על יוקר המחייה בנוכחות מנכ"ל משרד התמ"ת שרון קדמי, אשר מסר דיווח על תוצאות ביניים של ועדת קדמי שעוסקת ביוקר המחייה. בנאום שנשאתי בועדה הדגשתי כי יחסית לועדת טרכטנברג, ועדת קדמי עובדת לאט, בחוסר יעילות ונמצאת תחת השפעה כבדה של הלובי החקלאי. אינני מופתעת כמובן, הרי שלום שמחון שכיום מכהן כשר התמ"ת, רק לפני שנה עוד היה שר החקלאות! הועדה מבטיחה תוצאות סופיות עד סוף השנה - זאת בהשוואה לועדת טרכטנברג, שמסקנותיה כבר מגובשות לחוקים שנידונים כיום בכנסת. לדעתי צריך להפסיק עם המנהג הזה של ועדות משרדיות ועדיף להסתמך על ועדות בלתי תלויות, כמו במקרה הנ"ל. אחד מהדברים מהם הופתעתי היה שאפילו מוצרים שאין להם מתחרים מקומיים, כמו שימורי טונה, סובלים ממכס שמוטל עליהם (במקרה של טונה - 50%!). אחת הדרכים להתמודד עם יוקר המחייה מבלי לפגוע בייצור מקומי הינה לבטל את המכסים על מוצרי המזון הללו שלא מסכנים את היצרנים בארץ! אחד האנשים המעניינים שהגיעו לועדה היה איציק אלרוב, יוזם מחאת הקוטג', שגם דיבר לעניין. 
ב- 8 לנובמבר ניהלתי את ועדת ביקורת המדינה בנושא העתקת יחידות אגף המודיעין ואגף התקשוב לנגב, היות שיו"ר הועדה רוני בר און לא יכל לנהל אותה בשל ניגוד אינטרסים שכן הוא היה שר האוצר בקדנציה הקודמת. הנושא הזה נידון כבר משנת 2005. הנושא דרך במקום שש שנים משום שהיה ויכוח על מקורות המימון בין משרד הביטחון למשרד האוצר. לא התרשמתי לטובה מהנציגה שמשרד האוצר שלח לדיון. החלטתי שלישיבת ההמשך אני אזמין את שר האוצר עצמו, כדי לזרז את הנושא החשוב הזה.

איציק אלרוב. השתתף בדיון בועדת הכלכלה בנושא יוקר המחייה.
הדרת נשים במרחב הציבורי - השבוע התקיימה ישיבה מיוחדת בנושא, בלובי של ניצן הורוביץ ושלמה מולה. אני וח"כים רבים מקדימה, כולל ציפי לבני, השתתפנו בישיבה הזו. בישיבה הוצגו נתונים מפחידים על ההפרדה באוטובוסים, חנויות, קופות חולים ומקומות נוספים במרחב הציבורי. אמרתי בישיבה שאני מסכימה עם דבריו של ראש המוסד לשעבר אפרים הלוי, שאמר שסכנת החרדיזציה מסוכנת לא פחות מהאיום האיראני. מנקודת מבט היסטורית וסוציולוגית, לא התרחש בארץ תהליך חילון בממשלה - הפרדה של דת ומדינה, והפרדה של דת מכספים וכוח פוליטי. התהליכים שהתרחשו באירופה עוד במאה ה- 16 וה- 17, לא מתקיימים בישראל במאה ה- 21 ואם לא ננקוט צעדי מנע דחופים נמצא את עצמנו חיים באפגניסטן ואיראן.

הישיבה בנושא הדרת הנשים מהמרחב הציבורי בישראל. התמונה מעמוד הפייסבוק של ניצן הורוביץ

ביום חמישי האחרון, ועדת הקליטה בראשות דני דנון ביקרה בשכונת נווה דקלים באשקלון. נושא הביקור היה מיגון המבנים בבתי הספר ובשכונות בהן יש בנייה קלה בעיר. השתתפתי בישיבת הועדה בבית הספר נווה דקלים ולאחר מכן ביקרנו במספר דירות של אנשים קשישים אשר אינן ממוגנות. בישיבה השתתפו נציגים של פיקוד העורף, פיקוד דרום. אני חשה שפיקוד העורף נוקט בגישת "ראש קטן" כמו בימי מלחמת לבנון ה-2, אין הצעות קונקרטיות בעוד הרקטות ממשיכות ליפול על אשקלון ועל שאר ישובי האזור.

ב- 9 בנובמבר השתתפתי בטקס הממלכתי לזכרו של יצחק רבין ז"ל בהר הרצל. הופתעתי לרעה מכך שח"כים רבים מהליכוד וישראל ביתנו לא השתתפו בטקס בניגוד לשנים הקודמות. לאחר מכן שלחתי איגרת תנחומים לשרה נתניהו על מות אביה, שהביא להיעדרותו (המוצדקת) של רה"מ מהטקסים בהר הרצל ובכנסת.

במהלך השבוע התראיינתי לרדיו הראשון בשפה הרוסית, רדיו רק"ע וערוץ 9 (לצפייה בריאיון לחצו כאן, אני מדברת החל מהדקה העשירית). הנושאים בהם עסקתי היו נושאים כלכליים - עובדי הקבלן והשביתה הכללית במשק, המחאה החברתית וכן הסיבות לעוני במדינת ישראל.

כמו כן, אני ועוד מספר ח"כים אירחנו משלחת של נציגים בכירים של דתות שונות מרוסיה. תוכלו לקרוא על כך בהרחבה כאן.

השבוע התרחש מאורע שניתן להגדירו כ"היסטורי" - השבוע הגיע אלי לכנסת אדם שהגיע אלי דרך הפייסבוק. מדובר באיש צעיר שעלה מאתיופיה. האיש טכנאי רכב וכמו רבים מקהילתו, סובל מבעיות דיור - הוא גר בדירת שלושה חדרים בגודל של 75 מ"ר עם עוד שמונה נפשות. אחותו עושה שיעורי בית על המיטה והוא לא מסוגל ללמוד לתואר ראשון משום שמוטל עליו נטל הגידול של אחיו הקטנים. כתוצאה מהפגישה התחזקה אצלי ההרגשה שמדיניות הדיור בארץ "דפוקה" - המעמד הבינוני-נמוך לא מסוגל לחיות בתנאים שכאלו. צריך דיור ציבורי ומלגות עבור אנשים כאלו שיש בהם פוטנציאל רב להצליח ושבשל חסמים אלו לא מסוגלים לממש אותו. אני שמחה שיש את המדיום של הפייסבוק שדרכו אנשים יכולים לפנות אלי. דלתי תמיד פתוחה לאלו שזקוקים לתמיכה ולסיוע אמיתיים.

שיהיה שבוע טוב. 

יום שישי, 4 בנובמבר 2011

סיכום השבוע הראשון של מושב החורף

השבוע היה בסימן חזרה לכנסת לאחר פגרת הקיץ. לצערי, השבוע החל רע מאוד, כאשר השתתפתי בהלוויתו של משה עמי תושב אשקלון בן 56, אשר נהרג בירי הגראדים במוצ"ש לעבר אשקלון. הייתי נציגת הכנסת בהלוויה בשל היותי תושבת אשקלון. בהלוויה השתתפו מאות אנשים והיה עצוב מאוד שאדם מלא חיים ואהבה נרצח. המשפחה הביעה צער על כך שאף נציג מהממשלה לא הגיע להלוויה. דאגתי להזכיר זאת כאשר נאמתי בכנסת ביום שלישי. אני גם חושבת שראוי היה שיהיה ייצוג ממשלתי.
השבוע שלחתי מכתב ברכה לעו"ד יעקב וינרוט אשר זוכה באופן מוחלט מכל ההאשמות. ניצלתי הזדמנות זו כדי להודות לו שוב על הסיוע המשפטי שנתן בבית המשפט העליון למאבטח יוצא חבר העמים שנשפט ל- 16 שנות מאסר על לא עוול בכפו. לאחר שאני ויורי שטרן ז"ל פנינו אל וינרוט, הוא הסכים להגן על המאבטח ללא תשלום - מה שלטעמי הופך את טענות הפרקליטות, על כך שוינרוט לקח במקרים אחרים שוחד, מגוכחות לחלוטין.
השבוע ביבי נאם במליאה והתפאר ביחסים המפוארים של ישראל עם ארה"ב. דאגתי להוציא קצת את האוויר מהבלון המנופח ולהזכיר לביבי שיונתן פולארד נרקב בכלא האמריקאי למעלה מ- 25 שנים. אם היחסים כל כך טובים, מדוע איננו מקבלים חזרה את פולארד? באותו נושא, נפגשתי עם יו"ר השדולה למען פולארד בכנסת, ח"כ אורי אריאל, והצעתי לו שנקיים הפגנת ח"כים מול השגרירות האמריקאית, במטרה לקדם את נושא שחרורו. אריאל ביקש זמן לדון בעניין ולבדוק את ההשלכות של הפגנה שכזו.
הצבעה לא שגרתית בכנסת - מצביעה לים המלח כאחד משבעת פלאי תבל החדשים.
קצת על הועדות בהן השתתפתי השבוע: בועדת הכספים שר האוצר שטייניץ סיפק סקירה של המצב הכלכלי של ישראל. נתוני המאקרו של ישראל מצוינים, אך הוא לא ירד לרמות מפורטות יותר. מי ש"הרסה" לשטייניץ את הסקירה הייתה ויקי וענונו, חסרת בית שקיבלה את רשות הדיבור ממשה גפני, יו"ר הועדה - אשר שאלה שאלה פשוטה: מה עם הדיור הציבורי? תשובה לא קיבלנו משטייניץ, אך מה שכן - רעיונות רבים כיצד לקצץ בתקציב הצבא, רעיון מאוד חכם ומציאותי לנוכח המציאות הביטחונית הנוכחית והסערה התקשורתית סביב תקיפה אפשרית באיראן.
היה מעט יותר מעניין, לפחות מבחינתי, בועדה לביקורת המדינה (בראשות חברי רוני בר און) שדנה במצב של העסקים הקטנים והבינוניים ובסיוע הממשלתי להם. מהדיון אשר נמשך שעתיים היה ברור דבר אחד - כל ההחלטות של המבקר הנוגעות לקרן לעסקים במצוקה, דמי אבטלה לעצמאיים, פיצויים למילואימניקים עצמאים ודברים רבים נוספים כלל לא מיושמים. במקום זאת ישנה התעסקות בלתי פוסקת בנושא הפיכת הרשות לעסקים קטנים ובינוניים לסוכנות לעסקים קטנים ובינוניים. שר התמ"ת שלום שמחון ומנכ"ל משרדו לא ממש ריגשו אותי - מלבד המילים "חזון" ו"תוכניות" לא היה שום צעד אופרטיבי שהיה ביכולתו לשפר את המצב של העסקים הקטנים והבינוניים. נתון אחד שהפתיע אותי לרעה היה שהעסקים הקטנים מקבלים רק 14% מהאשראי הבנקאי בארץ, לעומת 50% של תוצר לאומי שמתקבל מעסקים אלו. בעקבות הדיון, החלטתי לעבוד על חוק שידאג שהעסקים הקטנים והבינוניים יזכו בנתח מסוים מהמכרזים של מנהל הרכש הממשלתי.
ביום רביעי הסברתי מעל במת הכנסת את הצעת החוק שלי ושל ח"כ שלי יחימוביץ' - צמצום תקופת אכשרה לקבלת דמי לידה לסטודנטיות. הממשלה כמובן התנגדה "בזכות" ביטוח לאומי, אך קרה נס - שר הרווחה משה כחלון ישב עמי לפני ההצגה של החוק ואמר שהמספרים שסיפק משרד האוצר לגבי עלותו של החוק נראים לו מופרזים ומנופחים וביקש את הסכמתי לפסק זמן ולכך שהתשובה וההצבעה יתקיימו במועד מאוחר יותר. כמובן שהסכמתי לכך. אני מצרפת גם את נוסח הנאום, למי שמעוניין. כולי תקווה שכחלון יסייע לנו במאבק הזה.
שיהיה סוף שבוע טוב לכל עם ישראל.

נוסח הנאום המלא:

"מטרת הצעת החוק הנ"ל שהגשתי יחד עם ח"כ שלי יחימוביץ' לתקן, ולו באופן חלקי עיוות שקיים היום בחוק הביטוח הלאומי. על פי מצב הקיים היום סטודנטית שעובדת ומשלמת דמי ביטוח לאומי זכאית לקבלת דמי לידה במשך 14 שבועות אם היא עבדה 10 חודשים מתוך 14 חודשים שקדמו ללידה או 15 חודשים מתוך 22 חודשים שקדמו ללידה. מוצע לקצר תקופה זאת ל-8 חודשים מתוך 12 חודשים לפני הלידה או 12 חודשים מתוך 20 חודשים לפני הלידה. סטודנטית גם זכאית לקבלת דמי לידה במשך 7 שבועות אם היא עבדה 6 חודשים מתוך 14 חודשים שקדמו ליום הלידה. הצעת חוק מקצרת תקופה זאת ל-5 חודשים מתוך 12 חודשים לפני הלידה. יצוין שהיום סטודנטיות רבות לא מצליחות לצבור תקופת אכשרה ולכן אינן זכאיות לקבלת דמי לידה.
זוהי אחת הסיבות העיקריות שבגללן דוחים זוגות הסטודנטים את לידת התינוק הראשון עד שיסיימו את לימודיהם ויתחילו לעבוד. קיצור תקופת האכשרה יגדיל מספר סטודנטיות זכאיות לדמי לידה ויאפשר לזוגות צעירים רבים יותר שלא לדחות את לידת התינוק הראשון עד סיום הלימודים. הממשלה לא תמכה בהצעת החוק בגלל התנגדות מצד המוסד לביטוח הלאומי. ברצוני להזכיר לכם, עמיתיי חברי הכנסת, שהמוסד לביטוח הלאומי פועל במקרים רבים כזרוע של משרד האוצר ולא כזרוע של משרד הרווחה והשירותים החברתיים (כפי שזה צריך להיות). דווקא בגלל השליטה המוחלטת של משרד האוצר על מוסדות רבים שלא כפופים לו באופן רשמי, משנת 1996 אני עדים לניסיונות חוזרים ונושנים לבטל נקודות זיכוי לנשים עובדות. דווקא בגלל זה אני וחברי כנסת נוספים במשך 10 שנים נלחמו למען זכות אמהות חד הוריות לקבל השכלה אקדמית ומקצוע. ואחרי שתיקון לחוק אושר ב-2008, המוסד לביטוח הלאומי הוציא הנחיות ותקנות שעיוותו את החוק והיוו מכשול בדרכן של אמהות חד-הוריות השואפות להשכלה גבוהה.
אך גולת הכותרת – יו"ר המוסד לביטוח הלאומי גב' אסתר דומיניסיני הייתה בין תומכיה הנלהבים של מסקנות וועדת ניסן על העלאת גיל פרישה לפנסיה לנשים מ-62 ל-67 שנה. אין פלא שבתנאים הללו התרחש פיצוץ חברתי שהוליד מחאה חברתית רחבה. האם הממשלה והמוסד לביטוח הלאומי זקוקים למסקנות וועדת טרכטנברג העשירית כדי להבין שמשפחות הסטודנטים נמצאות במצוקה ושסטודנטיות זכאיות הן ללמוד והן להפוך לאמהות צעירות ולקבל דמי לידה עוד בתקופת הלימודים? וזאת במדינה שמעוניינת להגדיל שיעור נשים בעלות השכלה גבוהה בלי לפגוע ברמת הילודה.
 ושיו"ר הכנסת חה"כ רובי רבלין לא יגיד בדיעבד ש"המחאה חשפה את הכנסת בערומיה", ש"כנסת לא לוקחת חלק בקביעת המדיניות החברתית" וש"ויכוח בכנסת הוא קוסמטי". אמירות אלה אינן צודקות לדעתי: ישנם בכנסת ח"כים רבים מכל סיעות הבית שפעלו ופעולות למען צדק חברתי. מן הצד השני, ישנם לצערי גם חברי כנסת שתמכו באופן אוטומטי, בלי לחשוב פעמיים, בעמדות האנטי חברתיות של הממשלה הנוכחית והממשלות הקודמות והצביעו נגד כל הצעות חוק חברתיות. אולי דברי היו"ר נכונים לגבי קבוצה זאת של ח"כים."


יום שני, 3 באוקטובר 2011

מסקנות ועדת סולודקין

לאחר חודשיים של ציפייה סוף סוף זכינו לראות ולקרוא את המסקנות המיוחלות של ועדת טרכטנברג. במסגרת הכנותיי לישיבת ועדת הכספים שתתקיים מחר (4/10) בכנסת קראתי בעניין רב את הדוח שנכתב על ידי הועדה ויש לי כמה וכמה דברים לומר בנושא.
ראשית כל, כנהוג בישראל, גישת חצי הכוס המלאה/ריקה תופסת גם במקרה הזה. יש כאלה, כמו יו"ר ועדת הכספים משה גפני, שאומרים שחברי הכנסת לא היו זקוקים לועדה כזו ושהם היו יכולים לכתוב תוך עשר דקות ועל רגל אחת את אותן המסקנות. אכן, אפשר לומר שלכל חבר כנסת שמכהן יותר מקדנציה יש לא מעט חוקים שהוא העלה בניסיון לפתור בעיות שהוזכרו בדוח. עם זאת, העוצמה של מחאת האוהלים היא כזו שמביאה לכך שאפילו הממשלה הזו - הכי פחות חברתית והכי פחות רפורמיסטית - מוכנה להקשיב לכל הבעיות שהועלו ולכל הפתרונות שהעלו המומחים, אותם מינתה בעצמה. לכן, לא יהיה זה נכון להמעיט בערכה וחשיבותה של הועדה, משום שהיא הייתה בין הגורמים הראשונים ששמו לב לניכור העמוק ששורר בין הציבור ומוסדות המדינה, אחת הראשונות ששמעה את הזעקה של הציבור הנורמטיבי שמשרת בצבא ומשלם מיסים במדינת ישראל. יותר לא נשמע את המנטרות השחוקות שאומרות שהשגשוג למעלה מחלחל אט-אט לשכבות הנמוכות יותר. כאשר צמיחה כלכלית  ודירוגי אשראי גבוהים לא מתלווים בעלייה ברמת החיים - סימן שאנו בבעיה עמוקה.
אינני יכולה שלא להתפלא ולתמוה נוכח מבנה הדוח, אשר 90% ממנו מהווים הקדמה, רעיונות כלליים ופילוסופיים ולא תוכן מהותי (אותו ניתן למצוא ב- 10% הנותרים). על אף הפירוט התיאורטי הרב שקיים בדוח, אינני מצליחה למצוא בו דברים חשובים ביותר כמו למשל תשובה לשאלה מדוע הישראלים יצאו לרחוב? כמו כן, רעיונות רבים שמובעים בדוח אינם מלווים ומבוססים על דוגמאות אמיתיות והיסטוריות. למשל, בחלק שבו מוזכרות ההפרטה ומיקור החוץ שנעשו בצורה בלתי אחראית (בלי ביקורת, בלי ליווי של הממשלה, בלי סטנדרטים ברורים) הייתי מצפה שיתנו דוגמאות ספציפיות - כמו למשל, תוכנית ויסקונסין, הפרטת שירותי האחיות בבתי הספר ועוד.

דבר נוסף שמפריע לי מאוד הוא שהסגנון של הדוח מאוד מעורפל ולוקה במנת יתר של פוליטיקלי-קורקטיות עד כדי לוליינות מילולית, וכל זה רק כדי ללכת בין הטיפות ולהיזהר מלפגוע ברגשותיהם של ציבורים מסוימים (אשר מיוצגים נאמנה בקואליציה ומשפיעים מאוד על חלוקת העוגה התקציבית). לדוגמא, בעודי קוראת את הפסקה על חשיבות החינוך בגיל הרך והיתרונות של גני הילדים על פני החינוך הביתי, לא יכולתי שלא להיות משועשעת - נראה שמחברי הדוח איחרו בחמישים שנה, אפילו בהשוואה לשלטון הסובייטי שפתר את הבעיה הזו כבר לפני חמישים שנה.
על אף כל הביקורת שיש לי על סגנון הכתיבה של הדוח, יש בתוכן שלו דברים נכונים ומדויקים שאני מאוד תומכת בהם, כמו למשל: המסקנות על הדיור, על יוקר המחייה, על השירותים החברתיים (במיוחד בתחום הגיל הרך ובתחום המסים). ההסתייגות הראשונה שלי לגבי הדוח היא שביטול מיידי של המכס על כל המוצרים עלול לגרום לקשיים בקרב היצרנים המקומיים. צריך לתת להם זמן להסתגל לשינויים, לדעתי לא פחות מארבע-חמש שנים.
בנוסף להסתייגות זו, יש לציין שיש בדוח "מוקשים" די גדולים שיכולים להתפוצץ ולקבור את מסקנות הדוח, כמו למשל העובדה שרוב המימון עבור מסקנות הדוח אמור להגיע מקיצוץ בתקציב הביטחון. לטעמי זה Wishful Thinking, אשר בתנאים הנוכחיים לא יביא לשום דבר. האזור נמצא בסכנה קיומית והאיומים רק גברו השנה. לדעתי אפשר לחתוך בלא מעט שומן בתקציב הביטחון, אך שומן זה יסתכם לכל היותר בעשרות או במאות בודדות של מיליונים - ממש לא המיליארדים הנדרשים. יש לקצץ במקומות אחרים. קודם כל חייבים להפסיק את הגידול בהוצאות על מימון הישיבות. צריך להקים ועדה משותפת יחד עם הממסד הדתי על מנת לקצר את שנות הלימוד באותן ישיבות ולקצץ בכמות התלמידים. רק לאחר שיתבצע קיצוץ כזה, אפשר יהיה בכלל לדבר על האפשרות לשלב חרדים במעגל התעסוקה. לצערי זה די ברור שמהלכים כאלו לא יוכלו להתבצע על ידי ראש הממשלה, אשר הפך לו למנהג את קניית השלטון בכסף שניתן למפלגות החרדיות.
טרכטנברג מביע פליאה בדוח שלו על כך שבמדינה אין תכנון לטווח הבינוני והארוך. מפליא אותי שהוא לא מביע פליאה על כך שבשנות ה- 90 דווקא היה קיים משרד בשם "משרד הכלכלה" אשר נסגר בממשלת רבין, משום שלא מצאו ייעוד לאותו משרד. בשש עשרה השנים שחלפו מאז הלכו וגדלו הפערים בין העשירים לעניים, נפגעו האיזונים והפרופורציות בענפים השונים של הכלכלה הלאומית הישראלית, יוקר המחייה עלה וכל זה מעיד על כך שמשרד האוצר, בנק ישראל, משרד התמ"ת ומשרד הרווחה לא הצליחו להתמודד עם האתגרים שמשרד כלכלה, לו היה ממשיך להתקיים, היה עשוי להתמודד עמם.
אלו הרשמים הראשוניים שלי, ואני מתכננת לחזור ולומר את מה שכתבתי כאן בישיבת ועדת הכספים שתתקיים מחר. אני מתכננת להציב שאלות לטרכטנברג עצמו, אותו אני מאוד מכבדת, ואני מאמינה שיהיו לי תובנות נוספות אחרי שאשמע את דבריו של טרכטנברג ושל שאר המשתתפים בישיבה.

יום שבת, 23 ביולי 2011

סיכום השבוע שלי - 17 ביולי עד 23 ביולי - בסימן "דיור לא בר השגה"

שלום לכולם,

לשמחתי הרבה, עבר השבוע חוק נוסף שלי בקריאה טרומית (בנוסף לשני החוקים שעברו בשבוע שעבר) - הצעת חוק שמטילה סנקציה אזרחית על מעביד שלא יודיע לעובד על תנאי העסקתו, או על שינוי התנאים של אותו עובד. החוק הוא שלי ושל שלי יחימוביץ' וחיים כץ. אמנם אנו ממפלגות שונות, אך למרבה השמחה כאשר מדובר באידאולוגיה כלכלית, אנחנו מאחדים כוחות יחדיו כדי להעביר חוקים שחשובים עבור העובדים.

לעומת זאת, לא הועבר תיקון חשוב מאוד לחוק הוד"לים (ועדות דיור לאומיות, חוק שהממשלה סבורה שיפתור את כל מצוקות הדיור במדינה), שאני ושלמה מולה מקדימה הצגנו בפני ועדת הכלכלה, תיקון אשר עוסק בדיור הציבורי, שבו ביקשנו ש- 5 אחוזים מכל הדירות שנבנות יהפכו לדיור ציבורי (עבור השכבות החלשות).

לראייתי, לא יתקיים דיור בר השגה לצעירים כל עוד לא יוציאו משוק השכירות את אוכלוסיית הקשישים, החד הוריות והנכים - אשר בכל מדינה אחרת הם אינם בעלי דירות אלא גרים בדיור ציבורי מטעם הממשלה או הרשות המקומית, וכך יש יותר דירות בהישג יד עבור האוכלוסיות הצעירות.

השבוע, נדונו בועדת הכלכלה וועדת הכספים שני נושאים בוערים - דיור בר השגה לצעירים וכיצד לבלום את עליית מחירי המזון. מכעיסה אותי העובדה שכאשר נדון נושא הדיור בר ההשגה בועדת הכלכלה, יו"ר הועדה כרמל שאמה הכהן והשדולה של פאינה קירשנבאום, לא נתנו לי לדבר בתואנה של חוסר בזמן. אני חושבת שהייתה כאן סיבה אחרת לכך, וחבל שכך - שכן יש לי מה להגיד בנושא.

משפט מסכם - מדינת ישראל נמצאת כיום בפרשת דרכים - האם פניה לכיוונן של המדינות המפותחות כלכלית וסוציאלית, או שפנינו לכיוון של מדינות כמו ארגנטינה, שסובלות ממשברים חוזרים ונשנים. מעמד הביניים נושא בכל הנטל, אך הוא גם נפגע מכיוונים שונים - עליית מחירי הדלק, המזון, הדיור, החשמל וכן הלאה. חלק מעליות המחירים מושפעות מהמגמה העולמית, אך עליות מחירים רבות ניתן לבלום באמצעות מדיניות כלכלית וחקיקתית שדואגת בראש ובראשונה למעמד הביניים שמחזיק המדינה הזו.

יום שישי, 1 ביולי 2011

על העלאת גיל הפרישה לנשים ועוד

אפשר להגדיר את השבוע הזה כ"שבוע הניצחון על הקוטג'", אך גם כשבוע שהתחיל את המאבק נגד העלאת גיל הפרישה לנשים מ- 62 ל- 67. 


במהלך כינוס ועדת הכספים של הכנסת השבוע, הועלה דיון דחוף בהצעות סדר היום של חברות הכנסת פאינה קירשנבאום וזהבה גלאון בנושא העלאת גיל הפרישה לנשים. בישיבה הזו מצאתי לנכון להגיד שהלשכה שלי מוצפת בפניות של נשים עולות עובדות, שבשום פנים ואופן לא לאפשר את העלאת גיל הפרישה. בנוסף לכך, בשנת 2010, העלתי הצעת חוק להוריד את גיל הפרישה ל- 60 עבור כל מי שעובד בעבודות שמזיקות לבריאות ועבודות שוחקות (תוכלו לקרוא על כך כאן: http://oknesset.org/bill/2947 ).
במהלך פגישותיי עם קבוצות אשר מייצגות ארגוני נשים, אני תמיד מקבלת בקשות לאפשר לצאת לפנסיה עבור בעלי ותק של 35 שנים ומעלה בעבודה כלשהי. 
הועדה בראשות ראש אגף התקציבים אודי ניסן, בהמלצתה לממשלה להעלות את גיל הפרישה ל- 67, לא לוקחת בחשבון את הקבוצות שהוזכרו לעיל, ומתבססת על נימוקים אשר בחלקם שקריים ופשטניים, ועל כך אפרט - 
- הטענה הראשונה בה נתקלתי הינה טענת השוויוניות. נתקלתי כבר בעבר בשימוש בטענה זו כסיבה לביצוע מהלך כזה או אחר, בעת דיון על התקציב לשנת 1997, גם אז בממשלתו של ביבי. באותה תקופה ניסו לבטל חצי נקודת זיכוי עבור נשים עובדות, בטענה כי זו הפליה מגדרית, וכי הביטול נעשה למען השוויון. כל זה במקום לפעול על מנת להשוות את השכר של הנשים לזה של הגברים, אשר כרגע עומד על כ- 25-30% פחות עבור הנשים. הממשלה מנסה לבטל את מעט הפריבילגיות שנותרו בחקיקה החברתית בישראל. בזמנו, בימי מפלגת "ישראל בעלייה", בעודי בקואליציה, הצבעתי יחד עם מפלגת "הדרך השלישית" נגד הממשלה והקואליציה בה היינו, וביטלנו את התיקון הזה בתקציב - באופן הזה, במשך 15 שנה נשות ישראל העובדות נהנות מעשרות מיליוני שקלים שמהווה חצי נקודת הזיכוי הזו.
- הטענה השנייה היא, כי במדינות הכי מפותחות כמו ארה"ב ושוודיה, גיל הפרישה של הנשים עומד על 65-66, ועל כן ישראל צריכה ללכת ולחקות את אותן מדינות. אני טוענת שאין מקום לבצע השוואות בין מצב הנשים באותן מדינות,  בין היתר בשל תנאי העבודה המשופרים שלהן, המשכורות הגבוהות יחסית מהן הן נהנות, הגמישות של שעות העבודה וזה בלי להתייחס כלל לעובדה שהאישה הישראלית מחזקת את המדינה גם מבחינת השירות הצבאי והלאומי, ותורמת להגדלת הילודה - דבר החיוני להמשך קיומנו. על כן, המדינה היא זו שחייבת לאותה אישה על השנים שנתנה מעצמה למען המדינה והעם, במקום שהיא תשקיע בהתפתחות האישית שלה (בפיתוח קריירה וכן האפשרות לחיות באורח חיים נוח יותר) - כפי שעושות נשים בעולם המערבי. מפתיע אותי כיצד ממשלה שמגדירה את עצמה כממשלה לאומית, לא מצליחה להבין את ההגיון הזה.

מפלגת קדימה החליטה בישיבת סיעתה להיאבק בהחלטה זו, לא רק כאופוזיציה אלא גם כעמדה אידאולוגית. לכן החלטתי להכין הצעת חוק שתעלה בקנה אחד עם הצעת קדימה, שגיל הפרישהמרצון עבור נשים יהיה 62. אני אייחד שלוש קבוצות של נשים, שהזכאות שלהן לפרישה מרצון תהיה עובדה בלתי ניתנת לערעור, והן: 
1. נשים העובדות בעבודות המזיקות לבריאות וכן בעבודות שוחקות (רשימה זו תגובש יחד עם ההסתדרות ושר התמ"ת)
2. נשים בעלות ותק של 35 שנות עבודה ויותר
3. עולות שהגיעו לישראל מכל רחבי העולם, והחלו לעבוד מגיל 40 ומעלה בארץ (הסיבה לכך היא שלאותן נשים ישנם קשיי הסתגלות גדולים ביותר, עקב הגיל המאוחר שבו הן החלו לעבוד בארץ)

לסיכום אגיד כי באשר לגיל הפרישה הסופי והמחייב, אני סבורה שצריך להיות דיון ארצי מעמיק בעניין, כך שלא יווצר מצד אחד מצב שבו  יש אנשים מוכשרים שהגיעו לגיל הפרישה ועדיין יכולים ורוצים לתרום, אך מחויבים על ידי החוק לפרוש (סטנלי פישר כמשל), אך מצד שני שלא נגיע למצב שבו תיפסק התחלופה וההתקדמות בשורות הגופים השונים, ובייחוד במגזר הממשלתי.