סיכום שבוע גזעני במיוחד

לא יכולתי לבחור כותרת מתאימה יותר לשבוע שכזה, שהיה רווי בגילויי גזענות ועדתיות מכל הגוונים והצבעים.
נתחיל עם פרשת שפיכת המים בכיכובם של חבריי למשכן ראלב מג'אדלה ואנסטסיה מיכאלי. כתבתי  בבלוג השני שלי בשפה הרוסית שהערבים בכנסת אינם פועלים כגוף אחד - יש ביניהם סוציאליסטים, קומוניסטים, לאומנים ואסלאמיסטים. מג'אדלה, שנבחן לכהן במפלגת העבודה, מפלגה ציונית, היה ראש ועדת הפנים ושר התרבות והספורט. חוץ מזה, המפלגה הקומוניסטית הכירה בישראל כבר ב- 1948 כמדינה יהודית ומתוקף הכרה זו גם הערבים הקומוניסטים מקבלים זאת כעובדה מוגמרת. לא כולם הם בשארה וזועבי! חייבים להבחין ולהבדיל. לכן, אני שמחה שאנסטסיה התנצלה ושננקטו צעדים משמעתיים כדי שהתנהגות זו לא תחזור על עצמה בעתיד מצד חבר כנסת כלשהו. אנחנו צריכים לנהוג בכבוד ובהבנה אחד כלפי השני.

עבור מג'אדלה, מזג האוויר הגשום הקדים להגיע. 

נעבור לקרית מלאכי, שם רחשו בשבוע האחרון רוחות של עימות בין האוכלוסיה האתיופית והותיקה על רקע סירובם של בעלי דירות להשכיר ולמכור דירות לתושבים אתיופים. בנושא הזה יש לי חילוקי דעות עם אלו שטוענים כי מדובר בגזענות טהורה. אני חושבת שהמקרה המצער נוצר מסיבות אחרות אשר הראשית מביניהן היא כמובן הסיבה הכלכלית:
הדור הראשון של העולים אשר מגיעים לארץ זכאי למשכנתא בתנאים נוחים במיוחד ולכן כל המבוגרים רכשו דירות שלושה חדרים. לעומת זאת, הדור השני אינו מצליח לעזוב את הבית מהסיבה הפשוטה שהם אינם מסוגלים לשכור או לקנות דירה בזמן שהם מרוויחים שכר מינימום (או מעט יותר). בשל כך הם מצטופפים כולם בדירה אחת, לעתים קרובות כעשרה אנשים בדירה. אני יכולה להעיד מניסיוני בעבר כסגנית שרה לענייני קליטה וכן מפניות שקיבלתי דרך הפייסבוק על מקרים קשים בהם הילדים נאלצים לעשות שיעורי בית בישיבה על המיטה בשל הצפיפות האיומה. שוב שב ועולה הכשל של ממשלות ישראל לדורותיהן שלא חידשו את מלאי הדיור בר השגה לצעירים שמרוויחים מעט או לנכים ולקשישים (הבעיה חריפה במיוחד במגזר הקשישים שעלו מרוסיה). בנוסף, אני סבורה כי משרד הפנים חייב לתת מענק מיוחד לערים שאחוז העולים בהן גדול ולא לצפות שהעיריות יתמודדו לבדן עם מאסה של עולים.
באשר לערים בהן ישנם גילויי גזענות של ממש, כמו פתח תקווה ובית שמש, צריך לשקול לעשות סעיף מיוחד בחוק שיקבע שיש למנות ועדה קרואה לערים בהן פושה נגע הגזענות הממסדית.

שלמה מעוז - חזק בהערכות כלכליות, קצת פחות בהערכות לגבי ההשלכות של הדברים שהוא אמר... 

ולדובדבן שבקצפת - התבטאויותיו החריפות של שלמה מעוז בנושא האשכנזים הלבנים - אני מציעה להסתכל על הנושא מזווית קצת אחרת. מעוז הזכיר בין היתר בנאומו את העולים מרוסיה שלא נתנו לאף אחד לרמוס אותם ולא מתייחסים ברצינות רבה מדי לקבוצות אליטיסטיות, אלא מפלסים את דרכם באופן עצמאי ובנחישות רבה. אני מציעה לכל אחד שחש מקופח (בין אם בצדק ובין אם לא), לנהוג בדרך הרוסית ולצפצף על החוצפנים ולהתקדם בראש מורם וחזה זקוף ולהתגאות במוצא. באשר לטענותיו של מעוז - מובן שהייתה אפליה וגזענות כלפי מזרחים בעשורים הראשונים של המדינה (אני אישית התעסקתי בהיבטים מסוימים של פרשת ילדי תימן), אולם היום אם קיימת גזענות בולטת ואפליה בוטה אז היא כנראה לא כלפי מזרחים אלא כלפי אתיופים בראש ובראשונה וכן גם כלפי רוסים (כמו למשל המאמר של ירון לונדון, בו הוא מבצע השוואה נלוזה בין עולים מאתיופיה ורוסיה לבין מסתננים מאפריקה). באפליה זו נמשיך להיאבק בכל הכלים שנתונים בידינו עד שתמוגר כליל.

אני מבקשת להזכיר למי ששכח - אנחנו מדינת קיבוץ גלויות, על בסיס זה נוסדה המדינה וזו הדרך היחידה שלנו להמשיך להתקיים.
שיהיה סוף שבוע גשום ורגוע. 

מדוע לא הולך להיות דיור זול בזמן הקרוב במדינת ישראל?

כאשר עיתון "דה-מרקר" הכריז על אירוע 2021 שולחנות עגולים, פניתי למארגני האירוע והתנדבתי לנהל שולחן עגול באחת מערי הדרום. העיר באר שבע נבחרה ובחרתי את נושא הדיור בר-השגה כנושא לדיון, בשל היותו קרוב מאוד ללבי. 

אתמול התקיים האירוע המדובר. הגעתי בערב לבאר שבע לאחד המרכזים הקהילתיים. בשולחן חיכו לי תושבי באר שבע - בעיקר סטודנטים ותלמידים. זו הפעם הראשונה שמגיעים אלי תלמידים (בני 15) שבאו לספר את הבעיות המשפחתיות שלהם הנוגעות לדיור. כמו כן, סייע לי מאוד בניהול הדיון אחד מפעילי קדימה בעיר באר שבע, איש חינוך ותיק ושמו אליעזר גרינשפון. שמחתי לראות שהדיון אורגן על ידי פרלמנט הצעירים של באר שבע. בדרך כלל ציבור זה לא פונה אלי, מהסיבה שאינו סובל מהבעיות ומהמחלות החברתיות שפוקדות את ציבור בוחריי "המסורתי" - עולי ברה"מ, חד הוריות והשכבות החלשות באופן כללי.
דיון זה איפשר לי לשמוע את דעותיהם של הצעירים וכן את דרישותיהם. ראוי לציין שרובם השתתפו במחאת הקיץ האחרון. כמו כן, בזכות דיון זה התאפשר לי גם להציג את האופן בו אני רואה את הסיבות למשבר הדיור הנוכחי ואני חושבת ששני הצדדים יצאו נשכרים מכך.

על אף ההוראות "הנוקשות" שניתנו על ידי העיתון כיצד לנהל את הדיון - המציאות הכתיבה מתכונת אחרת - כולם אמרו את אשר על לבם. יחד בחרנו את הנושאים הכי רלוונטיים ובהם דנו. הנושאים שנבחרו כרלוונטיים ביותר היו הנושאים הבאים:
- בניית דירות קטנות ופיצול של דירות גדולות למספר דירות קטנות.
- שכירות ארוכת טווח (גם על ידי משכירים פרטיים וגם על ידי הרשויות - בדמות של חברות כלכליות מטעם העיריות)
- מתן אופציה לרכישת הדירה לאחר מספר שנים של התגוררות בשכירות.

מהזווית שלי, אהבתי את דברי אחד המשתתפים, אשר שהעלה את השאלה אם בכלל ניתן להמשיך עם המסורת המקומית של רכישת דירות והאם לא כדאי לעבור למודל של שכירות ארוכת טווח, כפי שנהוג במדינות המערב (לפחות בערים הגדולות).
בדיון ציינתי נקודה שלא התקבלה ביותר מדי התלהבות מצד המשתתפים, והיא שבלי בנייה ורכישה של דיור ציבורי עבור הדור החדש של האמהות החד הוריות, הנכים, פנסיונרים עולים וכדו' - אי אפשר לפתור את בעיית הדיור בר ההשגה!
אין מדובר בנדיבות. כאשר יש תור של 50 אלף משפחות שמחכות לדירות במשרד הקליטה ועוד 10 אלף במשרד הבינוי והשיכון, וכולם לפי קריטריונים - הם מפעילים לחץ כבד על שוק השכירות וגורמים להעלאת מחירי השכירות. אני לא צופה ירידה משמעותית במחירי השכירות, כל עוד לא יטפלו בבעיה הזו. העדר דיור ציבורי הינו קפיטליזם חזירי בהתגלמותו. אפילו בשנות ה- 50 וה- 60, כאשר היינו פי כמה וכמה יותר חלשים כמדינה, הייתה החלטה נכונה ונבנה מאגר של 200 אלף דירות אשר קטן במרוצת השנים ל- 80 אלף דירות בגלל הפרטה טיפשית וחזירית שלה אחראים מרצ והעבודה.
ועוד משהו חשוב שצריך להגיד - הנדל"ן והשכירות הינם אחד ממקורות העושר במדינת ישראל - מכירת אדמות המדינה מהווה את אחד המקורות המשמעותיים בתקציב המדינה. בגלל זה תמיד נשמעות הטענות כי מינהל מקרקעי ישראל אינו מפשיר אדמות לבנייה בקצב מספיק - הרי ברגע שיעשה זאת, ייפלו המחירים של אותן אדמות. בהמשך לנקודה זו אציין כי במשך שנים רבות הנדל"ן והשכירות מהווים מקור הכנסה מרכזי עבור שחקנים רבים בשוק, ולכן יש התנגדות כה גדולה לצעדים חיוניים כגון: מתן הקלות ברכישת דירה ראשונה, קביעת כללים לשכירות יציבה וארוכת טווח וכדומה. כל הצעת חוק שמועלה בנושאים אלו נתקלת בחומה של זלזול והתנגדות ותירוצים מפה ועד הודעה חדשה - אשר פוגעים באינטלגנציה של מי שנאלץ לשמוע אותם.
כמו כן, לבנקים ולמדינה (בדמות משרד הבינוי והשיכון) אין שום אינטרס וסיבה להוזיל את המשכנתאות. כך יוצא שבמשך עשרות שנים הריבית על המשכנתאות גבוהה יותר מהריביות בשוק לסכומים דומים - וכרגיל האזרח הקטן נדפק ומשלם בגדול.

האם ניתן לבנות הרבה דירות, בזמן קצר ובמחיר סביר? 
כן. יש לכך תקדים בהיסטוריה הלא רחוקה - בתחילת שנות ה- 90, עם הגעת נחשול העולים מברית המועצות (מאות אלפי אנשים בשנה) שר הבינוי והשיכון בממשלת שמיר, אריאל שרון, בנה בתוך שנתיים 120 אלף יחידות דיור(!!!) - חלקן לעולים, חלקן לילידי הארץ וחלקן גם בשטחים. העלייה של שנות ה- 90 מתגוררת בדירות ולא במעברות, משום שהמדינה נתנה לקבלנים ערבויות שאם וכאשר הם לא יצליחו למכור את דירותיהם - המדינה תרכוש אותן מהם - בכל כמות ובמחיר הוגן.
למרבה הצער, איני רואה בנוף המקומי אף פוליטיקאי בסדר הגודל של שרון, שיהיה מסוגל להרים את הכפפה ולבצע מהלך כזה. אולי נזדקק לעוד כמה מחאות שכאלו על מנת שיוסדרו הבעיות של הדיור, יוקר המחייה ושיקבע סדר יום חברתי חדש במדינת ישראל. 

סיכום השבוע הראשון של מושב החורף

השבוע היה בסימן חזרה לכנסת לאחר פגרת הקיץ. לצערי, השבוע החל רע מאוד, כאשר השתתפתי בהלוויתו של משה עמי תושב אשקלון בן 56, אשר נהרג בירי הגראדים במוצ"ש לעבר אשקלון. הייתי נציגת הכנסת בהלוויה בשל היותי תושבת אשקלון. בהלוויה השתתפו מאות אנשים והיה עצוב מאוד שאדם מלא חיים ואהבה נרצח. המשפחה הביעה צער על כך שאף נציג מהממשלה לא הגיע להלוויה. דאגתי להזכיר זאת כאשר נאמתי בכנסת ביום שלישי. אני גם חושבת שראוי היה שיהיה ייצוג ממשלתי.
השבוע שלחתי מכתב ברכה לעו"ד יעקב וינרוט אשר זוכה באופן מוחלט מכל ההאשמות. ניצלתי הזדמנות זו כדי להודות לו שוב על הסיוע המשפטי שנתן בבית המשפט העליון למאבטח יוצא חבר העמים שנשפט ל- 16 שנות מאסר על לא עוול בכפו. לאחר שאני ויורי שטרן ז"ל פנינו אל וינרוט, הוא הסכים להגן על המאבטח ללא תשלום - מה שלטעמי הופך את טענות הפרקליטות, על כך שוינרוט לקח במקרים אחרים שוחד, מגוכחות לחלוטין.
השבוע ביבי נאם במליאה והתפאר ביחסים המפוארים של ישראל עם ארה"ב. דאגתי להוציא קצת את האוויר מהבלון המנופח ולהזכיר לביבי שיונתן פולארד נרקב בכלא האמריקאי למעלה מ- 25 שנים. אם היחסים כל כך טובים, מדוע איננו מקבלים חזרה את פולארד? באותו נושא, נפגשתי עם יו"ר השדולה למען פולארד בכנסת, ח"כ אורי אריאל, והצעתי לו שנקיים הפגנת ח"כים מול השגרירות האמריקאית, במטרה לקדם את נושא שחרורו. אריאל ביקש זמן לדון בעניין ולבדוק את ההשלכות של הפגנה שכזו.

הצבעה לא שגרתית בכנסת - מצביעה לים המלח כאחד משבעת פלאי תבל החדשים.

קצת על הועדות בהן השתתפתי השבוע: בועדת הכספים שר האוצר שטייניץ סיפק סקירה של המצב הכלכלי של ישראל. נתוני המאקרו של ישראל מצוינים, אך הוא לא ירד לרמות מפורטות יותר. מי ש"הרסה" לשטייניץ את הסקירה הייתה ויקי וענונו, חסרת בית שקיבלה את רשות הדיבור ממשה גפני, יו"ר הועדה - אשר שאלה שאלה פשוטה: מה עם הדיור הציבורי? תשובה לא קיבלנו משטייניץ, אך מה שכן - רעיונות רבים כיצד לקצץ בתקציב הצבא, רעיון מאוד חכם ומציאותי לנוכח המציאות הביטחונית הנוכחית והסערה התקשורתית סביב תקיפה אפשרית באיראן.
היה מעט יותר מעניין, לפחות מבחינתי, בועדה לביקורת המדינה (בראשות חברי רוני בר און) שדנה במצב של העסקים הקטנים והבינוניים ובסיוע הממשלתי להם. מהדיון אשר נמשך שעתיים היה ברור דבר אחד - כל ההחלטות של המבקר הנוגעות לקרן לעסקים במצוקה, דמי אבטלה לעצמאיים, פיצויים למילואימניקים עצמאים ודברים רבים נוספים כלל לא מיושמים. במקום זאת ישנה התעסקות בלתי פוסקת בנושא הפיכת הרשות לעסקים קטנים ובינוניים לסוכנות לעסקים קטנים ובינוניים. שר התמ"ת שלום שמחון ומנכ"ל משרדו לא ממש ריגשו אותי - מלבד המילים "חזון" ו"תוכניות" לא היה שום צעד אופרטיבי שהיה ביכולתו לשפר את המצב של העסקים הקטנים והבינוניים. נתון אחד שהפתיע אותי לרעה היה שהעסקים הקטנים מקבלים רק 14% מהאשראי הבנקאי בארץ, לעומת 50% של תוצר לאומי שמתקבל מעסקים אלו. בעקבות הדיון, החלטתי לעבוד על חוק שידאג שהעסקים הקטנים והבינוניים יזכו בנתח מסוים מהמכרזים של מנהל הרכש הממשלתי.
ביום רביעי הסברתי מעל במת הכנסת את הצעת החוק שלי ושל ח"כ שלי יחימוביץ' - צמצום תקופת אכשרה לקבלת דמי לידה לסטודנטיות. הממשלה כמובן התנגדה "בזכות" ביטוח לאומי, אך קרה נס - שר הרווחה משה כחלון ישב עמי לפני ההצגה של החוק ואמר שהמספרים שסיפק משרד האוצר לגבי עלותו של החוק נראים לו מופרזים ומנופחים וביקש את הסכמתי לפסק זמן ולכך שהתשובה וההצבעה יתקיימו במועד מאוחר יותר. כמובן שהסכמתי לכך. אני מצרפת גם את נוסח הנאום, למי שמעוניין. כולי תקווה שכחלון יסייע לנו במאבק הזה.
שיהיה סוף שבוע טוב לכל עם ישראל.

נוסח הנאום המלא:

"מטרת הצעת החוק הנ"ל שהגשתי יחד עם ח"כ שלי יחימוביץ' לתקן, ולו באופן חלקי עיוות שקיים היום בחוק הביטוח הלאומי. על פי מצב הקיים היום סטודנטית שעובדת ומשלמת דמי ביטוח לאומי זכאית לקבלת דמי לידה במשך 14 שבועות אם היא עבדה 10 חודשים מתוך 14 חודשים שקדמו ללידה או 15 חודשים מתוך 22 חודשים שקדמו ללידה. מוצע לקצר תקופה זאת ל-8 חודשים מתוך 12 חודשים לפני הלידה או 12 חודשים מתוך 20 חודשים לפני הלידה. סטודנטית גם זכאית לקבלת דמי לידה במשך 7 שבועות אם היא עבדה 6 חודשים מתוך 14 חודשים שקדמו ליום הלידה. הצעת חוק מקצרת תקופה זאת ל-5 חודשים מתוך 12 חודשים לפני הלידה. יצוין שהיום סטודנטיות רבות לא מצליחות לצבור תקופת אכשרה ולכן אינן זכאיות לקבלת דמי לידה.

זוהי אחת הסיבות העיקריות שבגללן דוחים זוגות הסטודנטים את לידת התינוק הראשון עד שיסיימו את לימודיהם ויתחילו לעבוד. קיצור תקופת האכשרה יגדיל מספר סטודנטיות זכאיות לדמי לידה ויאפשר לזוגות צעירים רבים יותר שלא לדחות את לידת התינוק הראשון עד סיום הלימודים. הממשלה לא תמכה בהצעת החוק בגלל התנגדות מצד המוסד לביטוח הלאומי. ברצוני להזכיר לכם, עמיתיי חברי הכנסת, שהמוסד לביטוח הלאומי פועל במקרים רבים כזרוע של משרד האוצר ולא כזרוע של משרד הרווחה והשירותים החברתיים (כפי שזה צריך להיות). דווקא בגלל השליטה המוחלטת של משרד האוצר על מוסדות רבים שלא כפופים לו באופן רשמי, משנת 1996 אני עדים לניסיונות חוזרים ונושנים לבטל נקודות זיכוי לנשים עובדות. דווקא בגלל זה אני וחברי כנסת נוספים במשך 10 שנים נלחמו למען זכות אמהות חד הוריות לקבל השכלה אקדמית ומקצוע. ואחרי שתיקון לחוק אושר ב-2008, המוסד לביטוח הלאומי הוציא הנחיות ותקנות שעיוותו את החוק והיוו מכשול בדרכן של אמהות חד-הוריות השואפות להשכלה גבוהה.

אך גולת הכותרת – יו"ר המוסד לביטוח הלאומי גב' אסתר דומיניסיני הייתה בין תומכיה הנלהבים של מסקנות וועדת ניסן על העלאת גיל פרישה לפנסיה לנשים מ-62 ל-67 שנה. אין פלא שבתנאים הללו התרחש פיצוץ חברתי שהוליד מחאה חברתית רחבה. האם הממשלה והמוסד לביטוח הלאומי זקוקים למסקנות וועדת טרכטנברג העשירית כדי להבין שמשפחות הסטודנטים נמצאות במצוקה ושסטודנטיות זכאיות הן ללמוד והן להפוך לאמהות צעירות ולקבל דמי לידה עוד בתקופת הלימודים? וזאת במדינה שמעוניינת להגדיל שיעור נשים בעלות השכלה גבוהה בלי לפגוע ברמת הילודה.

 ושיו"ר הכנסת חה"כ רובי רבלין לא יגיד בדיעבד ש"המחאה חשפה את הכנסת בערומיה", ש"כנסת לא לוקחת חלק בקביעת המדיניות החברתית" וש"ויכוח בכנסת הוא קוסמטי". אמירות אלה אינן צודקות לדעתי: ישנם בכנסת ח"כים רבים מכל סיעות הבית שפעלו ופעולות למען צדק חברתי. מן הצד השני, ישנם לצערי גם חברי כנסת שתמכו באופן אוטומטי, בלי לחשוב פעמיים, בעמדות האנטי חברתיות של הממשלה הנוכחית והממשלות הקודמות והצביעו נגד כל הצעות חוק חברתיות. אולי דברי היו"ר נכונים לגבי קבוצה זאת של ח"כים."

קדימה, להתעורר! עשרת צעדי החירום שעלינו לנקוט כדי להישאר רלוונטיים.

שלום לכולם, 

לאור האירועים של השבועיים האחרונים, החלו להידלק אצלי יותר ויותר נורות אדומות.

על אף שכמחצית מחברי הכנסת של מפלגת קדימה הינם חברי כנסת חברתיים בולטים, החל במאיר שטרית וכלה בנינו אביסדזה - קדימה אינה נתפסת בעיני הציבור הרחב כמפלגה שמסוגלת לתת את המענה הנדרש בסוגיות החברתיות הבוערות. ניתן לראות ביטוי לכך במאמר שהתפרסם היום ביאללה קדימה ושבשורה התחתונה טוען שקדימה אינה מהווה אלטרנטיבה חברתית וליברלית. 

ניתן לראות סימנים של התעשתות איטית מצד אנשים במפלגה, כדוגמת יו"ר המפלגה ציפי לבני, שצעדה עם הרופאים ביום שישי ואף סיפקה ניתוח רציני של המצב בראיון לערוץ 10.

עם זאת - זה לא מספיק! 

עושה רושם שיש במפלגה משהו שמנסה לבלום את מגמת החברתיות והליברליזציה של המפלגה, ולצערי, יש לכך  דוגמאות למכביר: 

• בראש ובראשונה, נזכיר את ההתגייסות המחפירה של מפלגתנו למען הצבעה בעד חוק תחבורה ציבורית בשבת, אשר נועד לשרת את הצעירים והשכבות החלשות - אנשים שאין להם רכב פרטי, או שבשל מחירי הדלק הבלתי נתפסים, אינם מסוגלים לנסוע ברכבם. 
• הפאשלה הבלתי נסלחת, שמהווה גם סטייה ממצע הבחירות של 2009 של מפלגתנו - היעדרה הבולט של עמדת קדימה ברשימת ההצבעות ביום רביעי האחרון בנושא נישואים וגירושים אזרחיים. רק אזכיר שבשנת 2005, באחת מישיבות קדימה האחרונות בהן השתתף אריאל שרון, הוא הצהיר שהוא עצמו יהיה ערב להעברת החוק הזה. 
• בנוסף, בימים אלו ממש, הנהלת הסיעה - גוף אשר מכריע לגבי אופן ההצבעה של המפלגה - לא מתייעץ עם יו"ר המפלגה ועם נציגי המפלגה אשר מייצגים ציבורים שונים ברחוב הישראלי, ומחליט בבושת פנים על אי נקיטת עמדה כלשהי בנושאי הליבה של המפלגה שלנו!
• איך אפשר בלי דוגמה אישית? לפני כחצי שנה, הנהלת הסיעה החליטה על חופש הצבעה לגבי אחד מהחוקים שלי - חוק מס עזבון על ירושות הגדולות מ- 10 מיליון שקלים. העברתו של חוק זה יכולה הייתה לסייע בהורדת נטל המסים על מעמד הביניים ולהיות הדגל החברתי של המפלגה שלנו ואחד מהפתרונות למחאה הנוכחית.

לו רק חברי המפלגה היו יכולים לצפות את העתיד לבוא בצורה טובה יותר, אולי לא היינו מגיעים למצב הנוכחי, בו רוב הציבור לא באמת רואה במפלגה שלנו אלטרנטיבה חברתית אמיתית. 

נחזור להווה - ממשלת נתניהו מספקת פתרונות חלקיים בלבד, אשר לא מתמקדים בשורש הבעיה. כך, במקום הנהגת שכר מינימום הוגן, מציעים מס הכנסה שלילי - אשר רק יתרום לכמות הבירוקרטיה הבלתי נסבלת מלכתחילה. כך גם, במקום ליישם את החוק של מאיר שטרית בעניין שכירות ארוכת טווח, השבוע הקרוב יהיה כולו דיון אימפוטנטי אחד גדול על הוד"לים (ועדות דיור לאומיות), שזה עוד דוגמה למשחקי ם בירוקרטיים. וכך, במקום החלטה חד משמעית להוריד את נטל המסים העקיפים, ובראש הראשונה המע"מ על מוצרים מזון בסיסיים - קואליצית נתניהו משתעשעת במאבק מתוקשר מול הטייקונים והריכוזיות, אשר במקום לרדוף אותם ולהשמיץ אותם, ניתן לפקח עליהם ולדאוג שהם ישלמו את המסים אשר ראוי שישלמו בהתאם לעושר הגדול שצבור בידיהם.

נדמה כי קדימה, מסיבות לא ברורות, הפסיקה להקשיב ולהתייחס לעמדות ודעות חברי המפלגה - כבר יותר מחצי שנה שלא התקיימה ישיבה של מועצת המפלגה, והדיון מתקיים רק באתרי האינטרנט של חברי המפלגה ובישיבות ועדת היגוי בראשות צחי הנגבי. אין ספק שחייבים לחזור לעבודה תקינה של מוסדות ופורומי המפלגה השונים. 

באופן קונקרטי, אני סבורה שבשבועיים הקרובים קדימה חייבת לצאת עם תוכנית חירום כלכלית-חברתית, שתכלול עשר נקודות קצרות וברורות, שיכללו בין היתר חלק מהחוקים שקדימה הציעה והממשלה דחתה, חוקים שבתכנון וכן עמדות אישיות שלי. להלן הנקודות שלטעמי צריכות להיכלל: 

1.  ביטול מס הבלו על הדלק

2. הקלת נטל המע"מ 

3. דיור להשכרה ברשויות מקומיות לצעירים וכן בנייה תקציבית או רכישה של דיור ציבורי, בהיקף של לא פחות מחמישה אחוזים מכל הבנייה השנתית

4. מס עיזבון על ירושות גדולות על מנת לממן הקלה במסים עקיפים

5. מס על מותרות, כולל קניית וילות בגודל של יותר מ- 500 מ"ר

6. ביטול הדרגתי של חברות כוח אדם

7. חינוך חינם לגיל הרך 

8. נישואים אזרחיים ותחבורה ציבורית בשבת 

9. שבכל אוניברסיטה יהיו מעונות שיוכלו להכיל לפחות שליש מהלומדים באוניברסיטה. 

10. קבלת ההצעה של לשכת המסחר בעניין קידומם וחיזוקם של העסקים הקטנים והבינוניים, כולל מתן אחוז מסוים מהמכרזים הממשלתיים לאותם עסקים. 

לסיכום - 

אנחנו נמצאים בתקופה היסטורית. על מפלגת קדימה להתעורר ולהיזכר את מי היא מייצגת ומי קהל הבוחרים העיקרי שלה. אם לא נעשה זאת, ניתפס עם המכנסיים למטה בבחירות הקרובות, עד כדי כך שנסתכן בהיעלמות מהמפה הפוליטית שתשתנה ללא היכר בבחירות הקרובות. 

ערב טוב, 

ב- 27 ביולי עבר בקריאה ראשונה תיקון לחוק הודעה לעובד (תנאי עבודה) - סנקציה אזרחית בשל אי מתן הודעה לעובד על תנאי עבודה. משמעות החוק הינה שמעסיק אשר לא הודיע ששינה את תנאי העסקתו של העובד ישלם קנס בגובה 15 אלף שקל. ועדת העבודה והרווחה של הכנסת פסלה את הגבול העליון של הקנס אשר נקבע בקריאה הטרומית, בגובה של 30 אלף שקל, והורידה אותו לגובה של 15 אלף. אף על פי כן, עדיין מדובר בקנס שירתיע מעסיקים משינוי תנאי ההעסקה. 

ב- 28 ביולי, נפגשתי עם בני וקנין, ראש עירה של אשקלון - העיר בה אני גרה. במהלך הפגישה עלו הנושאים הבאים:   

• אפשרות להשתתף בבניית דיור מוניציפלי (בנייה בשטחים מוניציפליים ביחד עם אנשי עסקים, דיור שמטרתו לסייע לזכאי דיור ציבורי - קשישים, חד הוריות ועוד). 
• אפשרות לספק מבנה עבור בית הספר "שובו", שכרגע נמצא בקראוונים מחוץ לעיר. 
• מציאת מבנה שיהיה בבעלות ויצ"ו, ואשר ישמש את ארגון המשפחות החד הוריות באשקלון. 
• אי שביעות רצון של תושבי העיר מכריתתם של עצים ברחבי העיר.
• תלונות של תושבי רחוב מלרוד על העדרה של תחנת אוטובוס. 

בפגישה נכחו גורמים שמטרתם הייתה להשיב על שאלותיי, והם: מנכ"ל העירייה, יו"ר אגף הרווחה ושלושה אנשים ממחלקת האקולוגיה והסביבה. כמו כן, העברתי מספר מכתבים שמסרו לי תושבי העיר. 

דבר אחרון - הייתי אורחת בערב לציון 20 שנה לכינון מחדש של היחסים הדיפלומטיים עם רוסיה בעיר נשר. את הערב ארגנו חבר מועצת העירייה אבי בן-חמו וגיורא הרשקוביץ, פעיל בולט ברחוב הרוסי. סך הכל נכחו 300 איש, והגיעו לברך גם שאול מופז, רוברט טיבייב ונציגים של השגרירות הרוסית. 

שיהיה לכולנו שבוע טוב!

סיכום השבוע שלי - 03/07 - 09/07 - על קוטג' ותחבורה ציבורית

שלום, זה מה שהיה השבוע -

בשני ורביעי השתתפתי בישיבות ועדת הכלכלה בראשות ח"כ כרמל שאמה הכהן. הישיבה הראשונה הייתה בעניין התייקרות מוצרי המזון, כאשר נכחו בישיבה חקלאים, יצרני מזון ונציגי רשתות השיווק. אפשר היה להבין מהדיון שישראל היא מדינה שלא מעודדת יבוא, שיש בה מכסות היסטוריות ליצרני החלב והמוצרים האחרים, מעודדת משקים גדולים על חשבון משקים בינוניים וקטנים, מעודדת רשתות שיווק גדולות על חשבון בינוניות וקטנות ולכן כתוצאה מההפרה המתמשכת של זכויות השוק החופשי והקפיטליסטי, אנחנו מקבלים התייקרות מתמדת במחירי המזון. מחאת הקוטג' היא רק ההתחלה - לדוגמה רק אציין שמחיר של שמן זית בארץ, מוצר בסיסי, יקר פי שלוש מהמחיר ביוון ופי שתיים ממדינות שבכלל לא שמעו על קיומו של עץ הזית! כמו כן, מסופקת אני לגבי הועדה הבין-משרדית שהוקמה בראשות שר התמ"ת שלום שמחון - רק במדינה שלנו ייתכן המצב ששר החקלאות לשעבר (אשר לא בדיוק חף מאינטרסים), נהיה שר התמ"ת ועומד בראש ועדה שמסקנותיה אמורות לכרות את הענף שעליו הוא יושב.

בישיבה השנייה של ועדת הכלכלה, חטפתי הלם אחרי ששמעתי ששמעתי מנציגי משרד התחבורה שהרפורמה בתחבורה הציבורית תוכננה במשך 10 שנים תמימות! במקום לתכנן רכבת תחתית שכל כך נדרשת במרכז הארץ, החליטו במשרד לחסוך על קווי נסיעה. מדבריהם של משתתפים, אשר ציינו שאפילו לתל השומר קשה מאוד להגיע, במיוחד עבור חולים, אני מבינה שלא ביססו את התוכנית על ידע מדעי חשוב כגון גאוגרפיה כלכלית או טופולוגיה. קיבלתי עשרות מכתבים שהתלוננו על ביטולם של קווים חיוניים ברמת גן ובת ים, והפניתי את השאילתות שלי לשר התחבורה ישראל כץ.

הצעתי בנוגע להגדלת יכולת ההשתכרות של מקבלי קצבת זקנה עם השלמת הכנסה בשני אחוזים, נפלה במליאה - 42 נגד, 23 היו בעד. בושה וחרפה.
פרסם רשומה
כמובן שבנאום שביבי נשא ביום שני על הרפורמה המתוקשרת בבנייה, לא נכתבה מילה בנושא הדיור הציבורי הכה חשוב לציבור העולים והאוכלוסיות החלשות. דאגתי שביבי ישמע על כך על ידי קריאות ביניים שקראתי במהלך נאומו ובנוסף הצגתי את הסתייגותי לקריאה השנייה של החוק.

שתהיה שבת שלום

 

סיכום קבלת הקהל שערכתי באשקלון ב-03/07/11

שלום, 

אתמול ערכתי קבלת קהל באשקלון בעזרתה של פעילה יקרה, סבטלנה זבגורודניה.

הגיעו כ- 15 בני אדם. רובם באו עם בעיות קשות במימון השכירות וקבלת הדיור הציבורי. הסברתי להם על החוקים שניסיתי להעביר בתחום הדיור הציבורי ואשר הופלו על ידי הקואליציה. אני אפנה בעניינם למשרד השיכון. אציין בנימה אישית שהיה לי מאוד לא נעים לראות אישה בת 83 שהגיעה לדמעות, עקב אי יכולתה להתמודד עם מחירי השכירות, וזה הכעיס אותי מאוד, כי בעית הדיור הציבורי היא בעיה של אטימות ממשלתית בשמונה השנים האחרונות. 

כמו כן השתתפה קבוצה של ארכיאולוגים עם ותק של עשרות שנים, אשר עומדים בסכנת פיטורים ע"י רשות העתיקות המקומית. הפניתי אותם לגורמים מקצועיים בהסתדרות וגם בפיקוח על מעבידים, שידריכו אותם על זכויותיהם כשכירים. אישית, אני אפנה לרשות העתיקות וגם למשרד התמ"ת, כדי לברר למה ההסכם הקיבוצי מ- 2005 לא מקוים במלואו.

אסכם ואומר שהיה חשוב לשמוע מה יש לאנשים לומר, אך התאכזבתי שלא הגיעו גם ישראלים ותיקים, שכן במקומות אחרים הם כן נוהגים לבוא ולהעלות את הנושאים החשובים עבורם.