יום שישי, 1 ביולי 2011

על העלאת גיל הפרישה לנשים ועוד

אפשר להגדיר את השבוע הזה כ"שבוע הניצחון על הקוטג'", אך גם כשבוע שהתחיל את המאבק נגד העלאת גיל הפרישה לנשים מ- 62 ל- 67. 


במהלך כינוס ועדת הכספים של הכנסת השבוע, הועלה דיון דחוף בהצעות סדר היום של חברות הכנסת פאינה קירשנבאום וזהבה גלאון בנושא העלאת גיל הפרישה לנשים. בישיבה הזו מצאתי לנכון להגיד שהלשכה שלי מוצפת בפניות של נשים עולות עובדות, שבשום פנים ואופן לא לאפשר את העלאת גיל הפרישה. בנוסף לכך, בשנת 2010, העלתי הצעת חוק להוריד את גיל הפרישה ל- 60 עבור כל מי שעובד בעבודות שמזיקות לבריאות ועבודות שוחקות (תוכלו לקרוא על כך כאן: http://oknesset.org/bill/2947 ).
במהלך פגישותיי עם קבוצות אשר מייצגות ארגוני נשים, אני תמיד מקבלת בקשות לאפשר לצאת לפנסיה עבור בעלי ותק של 35 שנים ומעלה בעבודה כלשהי. 
הועדה בראשות ראש אגף התקציבים אודי ניסן, בהמלצתה לממשלה להעלות את גיל הפרישה ל- 67, לא לוקחת בחשבון את הקבוצות שהוזכרו לעיל, ומתבססת על נימוקים אשר בחלקם שקריים ופשטניים, ועל כך אפרט - 
- הטענה הראשונה בה נתקלתי הינה טענת השוויוניות. נתקלתי כבר בעבר בשימוש בטענה זו כסיבה לביצוע מהלך כזה או אחר, בעת דיון על התקציב לשנת 1997, גם אז בממשלתו של ביבי. באותה תקופה ניסו לבטל חצי נקודת זיכוי עבור נשים עובדות, בטענה כי זו הפליה מגדרית, וכי הביטול נעשה למען השוויון. כל זה במקום לפעול על מנת להשוות את השכר של הנשים לזה של הגברים, אשר כרגע עומד על כ- 25-30% פחות עבור הנשים. הממשלה מנסה לבטל את מעט הפריבילגיות שנותרו בחקיקה החברתית בישראל. בזמנו, בימי מפלגת "ישראל בעלייה", בעודי בקואליציה, הצבעתי יחד עם מפלגת "הדרך השלישית" נגד הממשלה והקואליציה בה היינו, וביטלנו את התיקון הזה בתקציב - באופן הזה, במשך 15 שנה נשות ישראל העובדות נהנות מעשרות מיליוני שקלים שמהווה חצי נקודת הזיכוי הזו.
- הטענה השנייה היא, כי במדינות הכי מפותחות כמו ארה"ב ושוודיה, גיל הפרישה של הנשים עומד על 65-66, ועל כן ישראל צריכה ללכת ולחקות את אותן מדינות. אני טוענת שאין מקום לבצע השוואות בין מצב הנשים באותן מדינות,  בין היתר בשל תנאי העבודה המשופרים שלהן, המשכורות הגבוהות יחסית מהן הן נהנות, הגמישות של שעות העבודה וזה בלי להתייחס כלל לעובדה שהאישה הישראלית מחזקת את המדינה גם מבחינת השירות הצבאי והלאומי, ותורמת להגדלת הילודה - דבר החיוני להמשך קיומנו. על כן, המדינה היא זו שחייבת לאותה אישה על השנים שנתנה מעצמה למען המדינה והעם, במקום שהיא תשקיע בהתפתחות האישית שלה (בפיתוח קריירה וכן האפשרות לחיות באורח חיים נוח יותר) - כפי שעושות נשים בעולם המערבי. מפתיע אותי כיצד ממשלה שמגדירה את עצמה כממשלה לאומית, לא מצליחה להבין את ההגיון הזה.

מפלגת קדימה החליטה בישיבת סיעתה להיאבק בהחלטה זו, לא רק כאופוזיציה אלא גם כעמדה אידאולוגית. לכן החלטתי להכין הצעת חוק שתעלה בקנה אחד עם הצעת קדימה, שגיל הפרישהמרצון עבור נשים יהיה 62. אני אייחד שלוש קבוצות של נשים, שהזכאות שלהן לפרישה מרצון תהיה עובדה בלתי ניתנת לערעור, והן: 
1. נשים העובדות בעבודות המזיקות לבריאות וכן בעבודות שוחקות (רשימה זו תגובש יחד עם ההסתדרות ושר התמ"ת)
2. נשים בעלות ותק של 35 שנות עבודה ויותר
3. עולות שהגיעו לישראל מכל רחבי העולם, והחלו לעבוד מגיל 40 ומעלה בארץ (הסיבה לכך היא שלאותן נשים ישנם קשיי הסתגלות גדולים ביותר, עקב הגיל המאוחר שבו הן החלו לעבוד בארץ)

לסיכום אגיד כי באשר לגיל הפרישה הסופי והמחייב, אני סבורה שצריך להיות דיון ארצי מעמיק בעניין, כך שלא יווצר מצד אחד מצב שבו  יש אנשים מוכשרים שהגיעו לגיל הפרישה ועדיין יכולים ורוצים לתרום, אך מחויבים על ידי החוק לפרוש (סטנלי פישר כמשל), אך מצד שני שלא נגיע למצב שבו תיפסק התחלופה וההתקדמות בשורות הגופים השונים, ובייחוד במגזר הממשלתי.

אין תגובות:

פרסום תגובה