יום שבת, 5 בינואר 2013

מחשבותיי על הראיון עם דיסקין

קראתי את הראיון הביקורתי-משהו עם ראש השבכ לשעבר יובל דיסקין בידיעות אחרונות. תהיתי לעצמי מהי המטרה העומדת מאחורי ראיון שכזה במהלך תקופת בחירות, ראיון שכל כולו הפחדות מהסוג של ״מדינה בלי מנהיגים״ ועוד שלל ירקות...
אמנם לא הייתי ראש שבכ אך אבקש להעמיד את דיסקין על מספר טעויות בפרשנות שלו לגבי המצב:
ראשית, איני יכולה להסכים עם הסלידה ושאט הנפש שמביע דיסקין על כך שראה את ביבי וברק מעשנים סיגר וברק אפילו מזג לעצמו משקה חריף במהלך ישיבה סגורה וגורלית בנושא איראן. אני לא רואה בזה משהו פסול כל עוד אין נשים בחדר (במיוחד לאור העובדה שאני מכירה ראש ממשלה לשעבר שחשב שזה מכובד לעשן לי בפרצוף...). באשר לשתייה, יש עכשיו לדיסקין הרבה זמן לקרוא ביוגרפיות. אני ממליצה בחום שיתחיל עם זו של וינסטון צ׳רצ׳יל וגם של המצביאים הרוסים במלחמת העולם השנייה - כולם שתו ובסוף גם ניצחו את היטלר. אז נא לא להתרגש.

אני לא מצליחה גם להבין את כל ההתעסקות האובססיבית הזו עם אהוד ברק. הוא החליט שלא להתמודד בבחירות וכבר יצא מהמשחק. אז למה להמשיך לדבר עליו כל כך הרבה?

בנושא איראן, בו לדיסקין יש ביקורת רבה, נדמה שדווקא כל ההפחדות והאיומים של ביבי עבדו וניתן לראות החרפה משמעותית בסנקציות הכלכליות שמטיל המערב. אז אולי בכל זאת ביבי וברק יודעים מה הם עושים? ומילא להגיד שביבי וברק לא בסדר, אבל אז לטעון שפרס ואולמרט הם דוגמא טובה לאנשים שמעדיפים תמיד את האינטרס הלאומי על פני האישי? אני בספק רב. זה מעיד על סובייקטיביות רבה של המרואיין במקרה הטוב, ובמקרה הרע תפיסה מעוותת של המציאות...

דיסקין אומר גם שאין מנהיגים ואין מפלגות ששווה להצביע עבורן. אני שואלת את עצמי עם מה הוא משאיר את הציבור? האם לא ללכת להצביע? כפוליטיקאי לעתיד היה לקחת בחשבון שיכול להיות שיש דרכים אחרות לתקן את המצב דרך קואליציות יותר מתאימות ולא לטעון שאין אף פוליטיקאי ראוי.

אסכם ואומר: כמה טוב שהכנסת הצליחה להעביר חוקי צינון לראשי מערכת הביטחון. אני סבורה שיש להרחיב את חון הצינון כך שימנע התבטאויות של שרים לשעבר וראשי מערכות רגישות בנושאים רגישים, כפי שהצעתי בהצעת חוק בכנסת ה- 18, הצעה שלמרבה הצער לא התקבלה.
אני לא מצליחה גם להבין את כל ההתעסקות האובססיבית הזו עם אהוד ברק. הוא החליט שלא להתמודד בבחירות וכבר יצא מהמשחק. אז למה להמשיך לדבר עליו כל כך הרבה?

בנושא איראן, בו לדיסקין יש ביקורת רבה, נדמה שדווקא כל ההפחדות והאיומים של ביבי עבדו וניתן לראות החרפה משמעותית בסנקציות הכלכליות שמטיל המערב. אז אולי בכל זאת ביבי וברק יודעים מה הם עושים? ומילא להגיד שביבי וברק לא בסדר, אבל אז לטעון שפרס ואולמרט הם דוגמא טובה לאנשים שמעדיפים תמיד את האינטרס הלאומי על פני האישי? אני בספק רב. זה מעיד על סובייקטיביות רבה של המרואיין במקרה הטוב, ובמקרה הרע תפיסה מעוותת של המציאות...
דיסקין אומר גם שאין מנהיגים ואין מפלגות ששווה להצביע עבורן. אני שואלת את עצמי עם מה הוא משאיר את הציבור? האם לא ללכת להצביע? כפוליטיקאי לעתיד היה לקחת בחשבון שיכול להיות שיש דרכים אחרות לתקן את המצב דרך קואליציות יותר מתאימות ולא לטעון שאין אף פוליטיקאי ראוי. 
אסכם ואומר: כמה טוב שהכנסת הצליחה להעביר חוקי צינון לראשי מערכת הביטחון. אני סבורה שיש להרחיב את חון הצינון כך שימנע התבטאויות של שרים לשעבר וראשי מערכות רגישות בנושאים רגישים, כפי שהצעתי בהצעת חוק בכנסת ה- 18, הצעה שלמרבה הצער לא התקבלה.

2 comments:

  1. "אני לא רואה בזה משהו פסול כל עוד אין נשים בחדר"
    לא הבנתי איך זה קשור.

    השבמחק
  2. נשים הן חלשות ויש להגן עליהן מפני עשן שהוא, כידוע, גברי
    אחרת עלולות לאבד שליטה ולהדרדר להפקרות...

    השבמחק