יום שישי, 9 בדצמבר 2011

מדוע לא הולך להיות דיור זול בזמן הקרוב במדינת ישראל?

כאשר עיתון "דה-מרקר" הכריז על אירוע 2021 שולחנות עגולים, פניתי למארגני האירוע והתנדבתי לנהל שולחן עגול באחת מערי הדרום. העיר באר שבע נבחרה ובחרתי את נושא הדיור בר-השגה כנושא לדיון, בשל היותו קרוב מאוד ללבי. 
אתמול התקיים האירוע המדובר. הגעתי בערב לבאר שבע לאחד המרכזים הקהילתיים. בשולחן חיכו לי תושבי באר שבע - בעיקר סטודנטים ותלמידים. זו הפעם הראשונה שמגיעים אלי תלמידים (בני 15) שבאו לספר את הבעיות המשפחתיות שלהם הנוגעות לדיור. כמו כן, סייע לי מאוד בניהול הדיון אחד מפעילי קדימה בעיר באר שבע, איש חינוך ותיק ושמו אליעזר גרינשפון. שמחתי לראות שהדיון אורגן על ידי פרלמנט הצעירים של באר שבע. בדרך כלל ציבור זה לא פונה אלי, מהסיבה שאינו סובל מהבעיות ומהמחלות החברתיות שפוקדות את ציבור בוחריי "המסורתי" - עולי ברה"מ, חד הוריות והשכבות החלשות באופן כללי.
דיון זה איפשר לי לשמוע את דעותיהם של הצעירים וכן את דרישותיהם. ראוי לציין שרובם השתתפו במחאת הקיץ האחרון. כמו כן, בזכות דיון זה התאפשר לי גם להציג את האופן בו אני רואה את הסיבות למשבר הדיור הנוכחי ואני חושבת ששני הצדדים יצאו נשכרים מכך.


על אף ההוראות "הנוקשות" שניתנו על ידי העיתון כיצד לנהל את הדיון - המציאות הכתיבה מתכונת אחרת - כולם אמרו את אשר על לבם. יחד בחרנו את הנושאים הכי רלוונטיים ובהם דנו. הנושאים שנבחרו כרלוונטיים ביותר היו הנושאים הבאים:
- בניית דירות קטנות ופיצול של דירות גדולות למספר דירות קטנות.
- שכירות ארוכת טווח (גם על ידי משכירים פרטיים וגם על ידי הרשויות - בדמות של חברות כלכליות מטעם העיריות)
- מתן אופציה לרכישת הדירה לאחר מספר שנים של התגוררות בשכירות.

מהזווית שלי, אהבתי את דברי אחד המשתתפים, אשר שהעלה את השאלה אם בכלל ניתן להמשיך עם המסורת המקומית של רכישת דירות והאם לא כדאי לעבור למודל של שכירות ארוכת טווח, כפי שנהוג במדינות המערב (לפחות בערים הגדולות).
בדיון ציינתי נקודה שלא התקבלה ביותר מדי התלהבות מצד המשתתפים, והיא שבלי בנייה ורכישה של דיור ציבורי עבור הדור החדש של האמהות החד הוריות, הנכים, פנסיונרים עולים וכדו' - אי אפשר לפתור את בעיית הדיור בר ההשגה!
אין מדובר בנדיבות. כאשר יש תור של 50 אלף משפחות שמחכות לדירות במשרד הקליטה ועוד 10 אלף במשרד הבינוי והשיכון, וכולם לפי קריטריונים - הם מפעילים לחץ כבד על שוק השכירות וגורמים להעלאת מחירי השכירות. אני לא צופה ירידה משמעותית במחירי השכירות, כל עוד לא יטפלו בבעיה הזו. העדר דיור ציבורי הינו קפיטליזם חזירי בהתגלמותו. אפילו בשנות ה- 50 וה- 60, כאשר היינו פי כמה וכמה יותר חלשים כמדינה, הייתה החלטה נכונה ונבנה מאגר של 200 אלף דירות אשר קטן במרוצת השנים ל- 80 אלף דירות בגלל הפרטה טיפשית וחזירית שלה אחראים מרצ והעבודה.
ועוד משהו חשוב שצריך להגיד - הנדל"ן והשכירות הינם אחד ממקורות העושר במדינת ישראל - מכירת אדמות המדינה מהווה את אחד המקורות המשמעותיים בתקציב המדינה. בגלל זה תמיד נשמעות הטענות כי מינהל מקרקעי ישראל אינו מפשיר אדמות לבנייה בקצב מספיק - הרי ברגע שיעשה זאת, ייפלו המחירים של אותן אדמות. בהמשך לנקודה זו אציין כי במשך שנים רבות הנדל"ן והשכירות מהווים מקור הכנסה מרכזי עבור שחקנים רבים בשוק, ולכן יש התנגדות כה גדולה לצעדים חיוניים כגון: מתן הקלות ברכישת דירה ראשונה, קביעת כללים לשכירות יציבה וארוכת טווח וכדומה. כל הצעת חוק שמועלה בנושאים אלו נתקלת בחומה של זלזול והתנגדות ותירוצים מפה ועד הודעה חדשה - אשר פוגעים באינטלגנציה של מי שנאלץ לשמוע אותם.
כמו כן, לבנקים ולמדינה (בדמות משרד הבינוי והשיכון) אין שום אינטרס וסיבה להוזיל את המשכנתאות. כך יוצא שבמשך עשרות שנים הריבית על המשכנתאות גבוהה יותר מהריביות בשוק לסכומים דומים - וכרגיל האזרח הקטן נדפק ומשלם בגדול.


האם ניתן לבנות הרבה דירות, בזמן קצר ובמחיר סביר? 
כן. יש לכך תקדים בהיסטוריה הלא רחוקה - בתחילת שנות ה- 90, עם הגעת נחשול העולים מברית המועצות (מאות אלפי אנשים בשנה) שר הבינוי והשיכון בממשלת שמיר, אריאל שרון, בנה בתוך שנתיים 120 אלף יחידות דיור(!!!) - חלקן לעולים, חלקן לילידי הארץ וחלקן גם בשטחים. העלייה של שנות ה- 90 מתגוררת בדירות ולא במעברות, משום שהמדינה נתנה לקבלנים ערבויות שאם וכאשר הם לא יצליחו למכור את דירותיהם - המדינה תרכוש אותן מהם - בכל כמות ובמחיר הוגן.
למרבה הצער, איני רואה בנוף המקומי אף פוליטיקאי בסדר הגודל של שרון, שיהיה מסוגל להרים את הכפפה ולבצע מהלך כזה. אולי נזדקק לעוד כמה מחאות שכאלו על מנת שיוסדרו הבעיות של הדיור, יוקר המחייה ושיקבע סדר יום חברתי חדש במדינת ישראל. 

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה