יום חמישי, 24 בינואר 2013

סיכום קמפיין הבחירות

הבחירות מאחורינו, וזה הזמן למספר תובנות מעניינות:

1. הניסיון הקיקיוני ליצור גוש חוסם מרכז-שמאל מיד אחרי הבחירות מעיד על הצורך לחוקק חוק שמטיל את מלאכת הרכבת הממשלה על המפלגה הגדולה ביותר, ואם היא לא מצליחה בכך - ללכת לבחירות חדשות מיד. מהלך זה ימנע גושים חוסמים כמו הגוש החוסם של ביבי וחרדים שמנע מלבני להקים ממשלה בבחירות הקודמות. רצון הבוחר צריך להיות מעל הקומבינות הפוליטיות, ולא חשוב באיזה צד מדובר!

2. בבחירות הללו יש שני מנצחים מובהקים: הראשון הוא כמובן יאיר לפיד שהגיע להישג סנסציוני וכמובן נפתלי בנט ששילש את כוחה של מפלגתו.

3. משום מה כולם מפרגנים רק לזהבה גלאון, שאכן הצליחה להרים את מרצ מהקרשים והכפילה את מספר המנדטים שלה מ- 3 ל- 6 מנדטים. הכל טוב ויפה, אבל מדוע שלי יחימוביץ מקבלת יחס כל כך ביקורתי ונוקב? היא גם הכפילה את כוחה של מפלגתה אחרי שברק עזב בקדנציה הקודמת. על שום מה כל הסכינאות הזו? אולי כדאי שמפלגת העבודה ילמדו מהליכוד דבר או שניים בכל הנוגע לכיבוד המנהיג אפילו בזמנים לא פשוטים.

4. אני מתבוננת בצער ועצב רב על הצטמצמותם של 28 המנדטים של קדימה לשתי מפלגות קיקיוניות. לאור חוסר האמון המוחלט שהביע הציבור בשרידי מפלגת קדימה, אולי כדאי לחשוב על חוק שימנע ממפסידים בפריימריז להקים מפלגות חדשות באותה הקדנציה ולשם שינוי שיכבדו את חוקי המשחק הדמוקרטי.

היה מעניין, מקווה מאוד שתקום ממשלה יציבה וטובה למדינת ישראל.

יום שבת, 19 בינואר 2013

המדריך למתלבט - למי כדאי להצביע בבחירות 2013?


הרבה אנשים פונים אליי ושואלים אותי בעד מי להצביע בבחירות הקרובות, משום שהם נהגו להצביע עבורי וכעת איני מתמודדת לכנסת הבאה. אין לי פתרון קסם שיתאים לכל אחד ואחת, אך ריכזתי מספר מפלגות מומלצות, בהתאם לאג'נדה של השואל. מקווה שזה יסייע ולו במעט למתלבטים.

במידה ואתה מחשיב את עצמך כחלק מהמחנה הלאומי, אמליץ על מפלגת ליכוד ביתנו. ביבי כנראה יהיה שוב ראש ממשלה, ולכן חייבים לחזק את מפלגת השלטון כדי למנוע סחטנות של הפרטנרים בקואליציה. היום בנט הוא טרנד לוהט ואופנתי במחנה הלאומי, אך עליו עוד מוטלת חובת ההוכחה שהוא יהפוך את מפד"ל ממפלגה סקטוריאלית של ישיבות הסדר ומאחזים למפלגה כלל ישראלית. נראה בבחירות לכנסת ה- 20 אם אכן נוצר שינוי. כמו כן, עבור הבוחר יוצא חבר העמים קיים יתרון עצום במפלגת הליכוד ביתנו - חלק נכבד מהמתמודדים ברשימה הינם דוברי רוסית ופרלמנטרים מצוינים.

עבור מי שלא מוכן לראות את ביבי וליברמן בהנהגת המדינה ומייחס חשיבות לנושאים כלכליים חברתיים - תצביעו למפלגת העבודה בראשות שלי יחימוביץ. יש לה תוכנית מפורטת ומקיפה להגנה על המעמד הבינוני-נמוך, דבר נחוץ והכרחי לאור הקיצוצים העתידיים בתקציב המדינה. מהכרות אישית, שלי הנה פרלמנטרית מצוינת שנהניתי מאוד לשתף עמה פעולה בקידום חקיקה חברתית.



ואם אתם לא בימין ולא בשמאל, בבחירות האלה כדאי לשקול הצבעה ליש עתיד בראשות יאיר לפיד. החמישייה הראשונה שלו מצוינת. המצע שלו עוסק בהגנה על מעמד הביניים, והוא בין היחידים שחושב שהעסקים הקטנים והבינוניים הם הקטר של הצמיחה הכלכלית במשק. הוא יכול להפתיע.

"ולמה לא קדימה או התנועה? הרי היית חברת כנסת בקדימה", זו שאלה שאני מניחה שתישאל. ובכן, לצערי הרב, קדימה התפרקה באופן שערורייתי. הח"כים החזקים הלכו הביתה ושתי המפלגות שנוצרו כתוצאה מהפילוג אינן ממשיכותיו האידאולוגיות של החזון של אריאל שרון. לכן איני מסוגלת להצביע להן.

לא משנה מה תחליטו - תלכו להצביע. מעבר לכל הסיסמאות שכבר נטחנו עד דק, חשוב לזכור שככל שיותר אנשים יצביעו - כך כמות הקולות הדרושה למנדט תגדל, ובאופן הזה המפלגות הקטנות לא יכנסו לכנסת. עם כל הכבוד להן, אנחנו לא צריכים כל כך הרבה מפלגות. קואליצייה יציבה נטולת פרטנרים סחטניים היא צו השעה!

יום ראשון, 13 בינואר 2013

על אובדן של ערכים ואמות מוסר


משהו רע קורה בזירה הפוליטית והתקשורתית בימים האחרונים. כל הקווים האדומים נחצו, כל הפרות הקדושות נשחטו וכל אמות המוסר נשכחו.

זה התחיל בשבוע שעבר, כשנאלצתי לפנות ליו"ר ועדת הבחירות המרכזית, השופט אליקים רובינשטיין, ולדרוש בשמם של מיליון עולים מחבר העמים ומיליוני ישראלים ותיקים להסיר לאלתר את התשדיר הגזעני, השפל והשקרי של ש"ס שעוסק ב"גיור בפקס". למי שלא יודע, הגיור בישראל הינו תהליך קשה, שמצריך השקעה של שנים ורצינות רבה. התשדיר הזה מזלזל באינטלגנציה של הציבור וכנראה נובע ממצוקת מנדטים בש"ס וניסיון נואש של אריה דרעי לחזור לאור הזרקורים על ידי הסתה פרועה נגד מגזרים אחרים. בשיחות טלפון שהיו לי עם רובינשטיין, התברר לי שמישהו דאג להסתיר את התשדיר הזה מעיניו של רובינשטיין. מי אחראי לכך? האם הוא יסתיר מרובינשטיין גם תשדירי הסתה עתידיים? יש למצות עם אדם זה את הדין ולהעיף אותו מכל המדרגות.

ברשותכם, נמשיך עם ש"ס. בסוף השבוע "ידיעות אחרונות" מחליטים לראיין את יפה דרעי, אשתו של אריה. אין ספק, הראיון מציג את יפה בתור אשה טובה ונאמנה. אבל אני שואלת את עצמי - כאשר יפה דרעי אומרת "אני רוצה שבעלי יהיה שר האוצר כי הוא מאוד מתאים", מדוע המראיין שותק? כיצד ייתכן שאמירה שכזו לא זוכה להתייחסות ולביקורת - הרי דרעי ישב בכלא על שחיתות. זה אדם שראוי לנהל את כספי המדינה? אולי נמנה את אברהם הירשזון כסגנו, כפרס על התנהגות טובה? השתגעתם?!



וכמובן הדובדבן שבקצפת הוא הריאיון הביזיוני, אין מילה אחרת לתאר זאת, שערך ערוץ 2 בפריים טיים עם המורשע הטרי ומעשן הסיגרים הסדרתי (גם בפגישות, אני יכולה להעיד מניסיון אישי) אהוד אולמרט, שמרצה כעת מאסר על תנאי. באמצע פריים טיים, אולמרט מתחיל לספר סודות מדינה בנוגע לתוכניות תקיפה באיראן וכולם שותקים. גם מועצת העיתונות, גם הרשות השנייה וגם הצנזורה הצבאית. יש כאן כשלון מערכתי כשכל הרשויות המפקחות נרדמו בשמירה. יש לי הרגשה שזה לא מקרי. מישהו מנסה להחליף את השלטון במדינת ישראל בדרכים לא דמוקרטיות ובניגוד לרצון העם. הוא לא בוחל באמצעים ועל הדרך הוא רומס ברגל גסה כל ערך של התנהלות תקשורתית ומוסרית תקינה.

חברים יקרים, במעט הזמן שנשאר עד הבחירות יש סיכוי לא קטן שמסע השקרים וההכפשות שמנהלים גורמים מסוימים יימשך ואף יתגבר. תהיו על המשמר ושלא יעבדו עליכם...

יום חמישי, 10 בינואר 2013

גושים חוסמים - סכנה לדמוקרטיה

התקשורת מתעסקת באופן אובססיבי למדי באופציית הרכבת גוש חוסם של מפלגות המרכז-שמאל כדי לבלום את נתניהו. ציפי לבני, שמנצחת על מהלך זה, קיבלה כתף קרה מיאיר לפיד ושלי יחימוביץ - וממש לא הופתעתי מכך.

בניגוד לציפי, יאיר ושלי יודעים היטב את מי הם מייצגים. העבודה ויש עתיד מייצגות שתי קבוצות שונות בחברה הישראלית. בעוד שהעבודה חזרה אל ערכים סוציאליסטיים אמיתיים שמדברים אל המעמד הבינוני-נמוך, יש עתיד מייצגת את המעמד הבינוני והבינוני-גבוה. אמנם לשתי מפלגות אלו יש גם אינטרסים משותפים, אך בנושאים רבים הן חלוקות - ולכן לשלב בין שתי המפלגות יהיה כמו לערבב שמן ומים.


אולי היה סיכוי מסוים להריץ יחדיו את יש עתיד ואת התנועה, אבל אז נשאלת השאלה - מדוע מלכתחילה יש שלוש מפלגות שונות (כולל קדימה) במרכז המפה שאומרות דברים די דומים בסך הכל? אני לא רוצה להיכנס לסיבות אישיות, כי אם הליכוד וישראל ביתנו יכלו לעשות זאת, מן הראוי שגם במרכז המפה הפוליטית היו עושים זאת. ומי שלא מצליח להביא לשלום בית בתוך הגוש שלו, האם יהיה מסוגל לעשות זאת במסגרות רחבות יותר, כמו קואליציה או ממשלה? האם הוא ראוי לאמון הציבור?

בשורה התחתונה, המהלך הזה הוא סכנה אמיתית לדמוקרטיה הישראלית משתי סיבות. הסיבה הראשונה היא שמהלך זה מתעלם מרצון הבוחר, ששם פתק אחד בקלפי ומקבל הפתעה למחרת יום הבחירות. רציתם להתאחד - הייתם צריכים לעשות זאת לפני הרכבת הרשימות! מעבר לכך, כל הדיבורים הללו על גוש חוסם במרכז-שמאל גרמו לדריכות בצד הימני של המפה הפוליטית. כעת יש שמועות שבנט והחרדים מתכננים מהלך דומה. ובסוף מה יקרה? במקום גוש חוסם מרכז-שמאל נקבל גוש חוסם ימין-דתיים, שלא ישאיר לביבי שום מרחב תמרון. מפלגות המרכז יתמוססו להן באופוזיציה (מלבד מפלגת העבודה, שיודעת עבודה אופוזיציונית מהי) - וקואליציית הימין-דתיים תפרח ותשגשג, וכל זאת בזכות התמימות הפוליטית והראייה קצרת הטווח של המפלגות הללו.

יום שבת, 5 בינואר 2013

מחשבותיי על הראיון עם דיסקין

קראתי את הראיון הביקורתי-משהו עם ראש השבכ לשעבר יובל דיסקין בידיעות אחרונות. תהיתי לעצמי מהי המטרה העומדת מאחורי ראיון שכזה במהלך תקופת בחירות, ראיון שכל כולו הפחדות מהסוג של ״מדינה בלי מנהיגים״ ועוד שלל ירקות...
אמנם לא הייתי ראש שבכ אך אבקש להעמיד את דיסקין על מספר טעויות בפרשנות שלו לגבי המצב:
ראשית, איני יכולה להסכים עם הסלידה ושאט הנפש שמביע דיסקין על כך שראה את ביבי וברק מעשנים סיגר וברק אפילו מזג לעצמו משקה חריף במהלך ישיבה סגורה וגורלית בנושא איראן. אני לא רואה בזה משהו פסול כל עוד אין נשים בחדר (במיוחד לאור העובדה שאני מכירה ראש ממשלה לשעבר שחשב שזה מכובד לעשן לי בפרצוף...). באשר לשתייה, יש עכשיו לדיסקין הרבה זמן לקרוא ביוגרפיות. אני ממליצה בחום שיתחיל עם זו של וינסטון צ׳רצ׳יל וגם של המצביאים הרוסים במלחמת העולם השנייה - כולם שתו ובסוף גם ניצחו את היטלר. אז נא לא להתרגש.

אני לא מצליחה גם להבין את כל ההתעסקות האובססיבית הזו עם אהוד ברק. הוא החליט שלא להתמודד בבחירות וכבר יצא מהמשחק. אז למה להמשיך לדבר עליו כל כך הרבה?

בנושא איראן, בו לדיסקין יש ביקורת רבה, נדמה שדווקא כל ההפחדות והאיומים של ביבי עבדו וניתן לראות החרפה משמעותית בסנקציות הכלכליות שמטיל המערב. אז אולי בכל זאת ביבי וברק יודעים מה הם עושים? ומילא להגיד שביבי וברק לא בסדר, אבל אז לטעון שפרס ואולמרט הם דוגמא טובה לאנשים שמעדיפים תמיד את האינטרס הלאומי על פני האישי? אני בספק רב. זה מעיד על סובייקטיביות רבה של המרואיין במקרה הטוב, ובמקרה הרע תפיסה מעוותת של המציאות...

דיסקין אומר גם שאין מנהיגים ואין מפלגות ששווה להצביע עבורן. אני שואלת את עצמי עם מה הוא משאיר את הציבור? האם לא ללכת להצביע? כפוליטיקאי לעתיד היה לקחת בחשבון שיכול להיות שיש דרכים אחרות לתקן את המצב דרך קואליציות יותר מתאימות ולא לטעון שאין אף פוליטיקאי ראוי.

אסכם ואומר: כמה טוב שהכנסת הצליחה להעביר חוקי צינון לראשי מערכת הביטחון. אני סבורה שיש להרחיב את חון הצינון כך שימנע התבטאויות של שרים לשעבר וראשי מערכות רגישות בנושאים רגישים, כפי שהצעתי בהצעת חוק בכנסת ה- 18, הצעה שלמרבה הצער לא התקבלה.
אני לא מצליחה גם להבין את כל ההתעסקות האובססיבית הזו עם אהוד ברק. הוא החליט שלא להתמודד בבחירות וכבר יצא מהמשחק. אז למה להמשיך לדבר עליו כל כך הרבה?

בנושא איראן, בו לדיסקין יש ביקורת רבה, נדמה שדווקא כל ההפחדות והאיומים של ביבי עבדו וניתן לראות החרפה משמעותית בסנקציות הכלכליות שמטיל המערב. אז אולי בכל זאת ביבי וברק יודעים מה הם עושים? ומילא להגיד שביבי וברק לא בסדר, אבל אז לטעון שפרס ואולמרט הם דוגמא טובה לאנשים שמעדיפים תמיד את האינטרס הלאומי על פני האישי? אני בספק רב. זה מעיד על סובייקטיביות רבה של המרואיין במקרה הטוב, ובמקרה הרע תפיסה מעוותת של המציאות...
דיסקין אומר גם שאין מנהיגים ואין מפלגות ששווה להצביע עבורן. אני שואלת את עצמי עם מה הוא משאיר את הציבור? האם לא ללכת להצביע? כפוליטיקאי לעתיד היה לקחת בחשבון שיכול להיות שיש דרכים אחרות לתקן את המצב דרך קואליציות יותר מתאימות ולא לטעון שאין אף פוליטיקאי ראוי. 
אסכם ואומר: כמה טוב שהכנסת הצליחה להעביר חוקי צינון לראשי מערכת הביטחון. אני סבורה שיש להרחיב את חון הצינון כך שימנע התבטאויות של שרים לשעבר וראשי מערכות רגישות בנושאים רגישים, כפי שהצעתי בהצעת חוק בכנסת ה- 18, הצעה שלמרבה הצער לא התקבלה.

יום ראשון, 30 בדצמבר 2012

סיכום שנת 2012 של חברת הכנסת מרינה סולודקין


בסוף כל שנה אזרחית אני אוהבת לעשות לעצמי סיכום אישי של אנשי השנה, אירועים משמעותיים וספרים מעניינים שקראתי. ברצוני לשתף אתכם במחשבותיי, אשמח לשמוע מה דעתכם!

מבחינת אנשי השנה, בזירה הבינלאומית אנגלה מרקל ראויה לציון. לא מזמן היא נבחרה שוב בפער מוחץ כמועמדת מטעם מפלגתה לבחירות לקנצלר גרמניה. מרקל משלמת מחירים כבדים ולא פשוטים כדי לשמור על אחדותה של אירופה נוכח משבר שלא היה כדוגמתו. אדם נוסף הוא ברק אובמה, שהצליח להיבחר בפעם השנייה לנשיאות ארה"ב, על אף המאמצים והכספים הרבים שמתחריו השקיעו בקמפיין הבחירות. אפשר שלא להסכים עם מדיניותו, אך חשוב לזכור שברגע הכי קשה בשגרירות הישראלית הנצורה בקהיר - אובמה דאג באופן אישי להצלתם של המאבטחים הישראלים. חשוב לזכור את זה לעד.

בזירה הפנימית, אזכיר שלושה שמות של פוליטיקאים, בלי שום קשר לבחירות הקרובות. הראשון - הרב אמסלם, שיצא מתוך ש"ס ומתוך העולם החרדי בקריאה להשתלבות החרדים בצבא, בעבודה ובמדינת ישראל. הוא הניח את היסודות להחלת גיור ידידותי לזרע ישראל - צאצאיהם של יהודים שמגיעים מכל קצוות תבל למדינת ישראל. האישיות השנייה היא שלי יחימוביץ, שותפה אמיתית שלי בחקיקה החברתית, ללא הבדלי מפלגות ואידיאולוגיות. בתנאים הקשים ביותר היא הצליחה לזכות בראשות המפלגה ולהרים אותה מהקרשים. סוגר את הרשימה משה כחלון, שיחדיו נלחמנו עבור זכויותיהם של משפחות וילדים שסובלות מתופעת הוצאת ילדים ממשפחות נורמטיביות על ידי רשויות הרווחה. הוא לא היה רק שר מוצלח בתחום התקשורת והרווחה, אלא גם פוליטיקאי אמיץ שהעדיף לעזוב כשהרגיש שמנסים לזרוק אותו לספסלים האחוריים ברשימה במקום להעריך את תרומתו הרבה למדינת ישראל.

מקרב הפקידות הבכירה, נגיד בנק ישראל סטנלי פישר ממשיך לשמור על כלכלה יציבה בתנאים בינלאומיים קשים ביותר. כששר האוצר וראש הממשלה התחילו לבזבז כספים בלי חשבון, פישר תפקד כראוי כשומר הסף של כספי המדינה, והתמודד עם ההשלכות והתוצאות של מהלכים אלו בהצלחה. האיש השני הוא מנואל טרכטנברג, כיום יו"ר הועדה לתכנון ותקצוב (ות"ת) במועצה להשכלה גבוהה. לאחר המחאה החברתית, הגיש טרכטנברג תוכנית כלכלית מהפכנית שהציגה סדר עדיפויות חדש ותוכנית אמיתית לצמצום פערים חברתיים במדינת ישראל.

אחרונים וחביבים הם הספרים המומלצים. בשפה העברית, אני ממליצה על הספר "חידת ואלנברג" של אלכס קרשו (תרגום מאנגלית) שעוסק בביוגרפיה ובמעשי הגבורה של חסיד אומות עולם ראול ואלנברג. בשפה האנגלית - Edmond De Waal - "The Hare With Ember Eyes. Hidden Inheritence" - ספר שמספר על ההיסטוריה של משפחה יהודית מאודסה שבאוקראינה. הספר עוסק בהפיכתה לאחת מהמשפחות העשירות בצרפת ובאוסטריה, ועל קריסתה במהלך האנשלוס ומלחמת העולם השנייה. ממליצה בחום. ספר שלישי ואחרון, הפעם בצרפתית - Marc Levy - "Le Premier Jour". זהו הספר הנקרא ביותר בעולם בשפה הצרפתית, אשר משלב בתוכו מותחן ורומן בלשי. הספר תורגם למספר שפות, ומאוד כדאי לכם לקרוא אותו.

מאחלת שנה אזרחית מוצלחת, מלאה בהרבה אושר וכמובן בריאות!

יום חמישי, 27 בדצמבר 2012

עיקרי נאום לרגל השקת הספר "המיליון ששינה את המזרח התיכון"


אני מאוד שמחה להשתתף היום בהשקת הספר "המיליון ששינה את המזרח התיכון", אשר נכתב על ידי חבריי מזה שנים רבות – העיתונאית המבריקה לילי גלילי, וחבר הכנסת לשעבר ד"ר רומן ברונפמן.

מאוד אהבתי את השורה השנייה של הכותרת "העלייה הסובייטית לישראל", כי בעיניי זה יותר נכון מהמונח "העלייה הרוסית".

את לילי פגשתי כמעט מיד לאחר שהגעתי ארצה לירושלים. היא ראיינה אותי בשנת 91 כעולה מדענית, ומשנת 92 כבר עשינו כתבות בנושא של סוציולוגיה פוליטית של העלייה. לילי הנה אחת היחידות שעוקבת ומפרסמת באופן קבוע כתבות על עלייה מברית המועצות, והיא עושה זאת בעיתון "הארץ". זאת בעוד שבעיתונים אחרים תקופה ארוכה דאגו לפרסם כתבות לא מחמיאות בעליל על העלייה הרוסית. כתבות מלאות בסטראוטיפים וקלישאות, שניסו לרמוז בין השורות שהעלייה הזו מסוכנת לישראל – כי זו עלייה של "לא מספיק יהודים", עבריינים וזונות.

אני לא מצפה להסכים עם כל מילה שנכתבה בספר, יש בינינו תמיד חילוקי דעות. בספרי משנת 96, "אי נוחות ציוויליזציונית – יהודי ברית המועצות במדינת ישראל בשנות ה- 90", גיליתי שאני לא פעם חולקת על דעותיה של לילי. אלו אינם חילוקי דעות על נושאים עקרוניים, אלא על כל מיני תופעות ועניינים אשר לילי מייחסת להם חשיבות רבה מדי ואני לא, ולהפך.

אותי גם מעניין לראות כיצד רומן מפרש את ההתפתחויות הפוליטיות והחברתיות בעשרים השנים האחרונות. הקמנו ביחד עם נתן שרנסקי את מפלגת העולים "ישראל בעלייה". לאחר הקדנציה הראשונה בכנסת, דרכינו נפרדו – רומן הלך שמאלה והחליש מאוד את הפלג הליברלי של ישראל בעלייה, ועוד היום צר לי על כך.

עכשיו, כשאני לא מתמודדת לכנסת ה- 19, לקחתי שבתון כדי לכתוב ספר אחד או יותר שיכלול את חוויותיי מ- 16 שנות כהונה בכנסת. בספר הזה אכתוב גם על חלקה של העלייה הרוסית בהתמודדות עם אתגרי העתיד. אני מרגישה שהממסד הפוליטי במרכז ושמאלה ממנו, בניגוד לחבריי בימין, חוזר על טעויות שנות ה- 90 ולא מעריך נכונה את עוצמתו והשפעתו של הקול הרוסי – וזו אחת הסיבות שהם לא ירכיבו את הממשלה הבאה.
רומן ולילי, אני מברכת אתכם וגם את הוצאת "מטר" לרגל הוצאת הספר. חיכיתי לא מעט שהספר הזה ייצא לאור, אני שמחה שהרגע הזה הגיע. מקווה שאזרחי ישראל יפיקו תועלת ועניין מקריאת הספר.