יום ראשון, 4 בספטמבר 2011

תגובה לראיון עם המתרגמת נילי מירסקי במוסף "הארץ" בסוף השבוע

בסוף השבוע קראתי את הראיון שערך כתב מוסף "הארץ" קובי בן-שמחון עם חתנית פרס ישראל המתרגמת מרוסית נילי מירסקי. בריאיון תקפה מירסקי את קהילת יוצאי ברית המועצות בגל העלייה האחרון, וציינה כי נבואתה על כך שהעלייה הזו תהיה אסון למדינת ישראל, התממשה. לדבריה, יותר ממיליון אנשים אינם מחזיקים בהשקפות דמוקרטיות ובמקביל הם נשארו בולשביקים בתפיסת עולמם.
אין זו הפעם הראשונה שהגברת מירסקי מביעה את עמדתה לגבי העלייה הרוסית. היא כבר עשתה זאת בעבר לאחר שקיבלה את פרס ישראל בשנת 2008. אמירות אלו גובלות בהסתה נגד ציבור שלם של יותר ממיליון בני אדם, אשר משרתים נאמנה את המדינה בצבא, משלמים מסים ומחזקים את ישראל בכל התחומים.

מהריאיון נוצר לי הרושם שמירסקי שקועה עמוק במאה ה- 19, כמו יצירותיהם של הסופרים הרוסים דוסטויבסקי וגוגול (שדרך אגב היו אנטישמים, שזה מחזה נדיר בין הסופרים הרוסים הגדולים והופך את אהבתה אליהם לנושא תמוה ובעייתי בפני עצמו) אותם היא כה אוהבת לתרגם.


מירסקי. שקועה במאה ה- 19
אני מבקשת להזכיר שהרוסים לא מצביעים רק לליברמן, ממנו מירסקי פוחדת עד כדי כך שהיא מוכנה להתאבד אם הוא יהפוך לראש הממשלה. הרוסים מצביעים גם למפלגות ישראליות ציוניות כמו קדימה והליכוד. כמו כן כדאי להזכיר למירסקי שיותר ויותר ישראלים מצביעים לאותו ליברמן, כך שכדאי שתמצא לעצמה כתובת חדשה לבעיותיה - זה בטוח לא ציבור העולים מרוסיה.
כדי להבין טוב יותר מי הגיע מברית המועצות, אני מציעה לקרוא את יצירותיהם של סופרים רוסים יהודים כדוגמת וסילי גרוסמן, שהרומן שלו "חיים וגורל" מהווה ממשיך דרכו במאה ה-20 של "מלחמה ושלום" של טולטסוי. יש גם סופרים מפורסמים שהיו אוהבי יהודים ואפשר היה לתרגם גם אותם - ויקטור נקרסוב, בוריס ואסילייב והמשורר בוריס צ'יצ'יבבין. אולי כדאי גם שבמשרד התרבות ישימו לב שלישראל הגיעו בגל העלייה האחרון סופרים בעלי שם עולמי, כמו המשוררת אינה ליסננסקיי (חתנית פרס סולז'ניצין), גרגורי קנוביץ' - שכתב סדרת רומנים על השואה של יהודי ליטא, ואחרים.

אין תגובות:

פרסום תגובה