די לאובססיה עם אולמרט ולבני!

נמאס לי לשמוע כל היום ברבורים בתקשורת ובמפלגה - "אולמרט כן חוזר, אולמרט לא חוזר. לבני מקימה מפלגה, לבני לא מקימה מפלגה. האם הם ילכו עם לפיד או בלי לפיד?"
איני מעוניינת ולו במעט בחזרתו של אולמרט לקדימה, לא מבחינה מוסרית ולא מבחינה פוליטית. מוסרית - כי אין מקום בפוליטיקה למורשע בפלילים שעדיין שקוע עד צוואר בהליכים משפטיים. ופוליטית - מי שחושב שמורשע בפלילים הוא זה שיביא את הישועה לקדימה, כנראה שהשתגע. הקמפיין של כל המתחרים של קדימה יהיה "מושחתים נמאסתם". בשביל מה אנחנו צריכים את זה? ולגבי לבני - הייתי שמחה שהיא תחזור למפלגה ותושיט יד לעזור למפלגה שהיא אחת ממקימיה. מי שחושב שעוד מפלגת מרכז תעזור להפיל את נתניהו, הוא כבר משוגע עם קבלות!
אז מה הרווחנו מכל הספקולציות המטופשות האלה? הציבור מאבד עניין בקדימה ובמקום לחזק את יו"ר המפלגה הנוכחי, שנבחר ברוב קולות בפריימריז, ועובד קשה כדי לשקם את המפלגה - יוצא שאנו מחלישים אותו ומשמשים כקורבן לספינים של אנשים אחרים - כל אחד וסיבותיו שלו.
בנאומים האחרונים של מופז במפלגה נאמרו דברים משמעותיים לא רק לבוחרי קדימה אלא למדינת ישראל כולה. מופז מתמקד במשפחה הישראלית העובדת, דבר מאוד משמעותי בזמן שש"ס מציעה את סיסמת הבחירות "לאלה שאין להם" - זו סיסמה מאוד מסוכנת, בגלל שהיא לא מציינת שבישראל ישנם מגזרים שלמים שהגברים כלל לא עובדים. ולעזור למי שלא עובד מבחירה זה לירוק בפרצוף של מעמד הביניים העובד. חובה להמשיך לפעול למען השגת שוויון בנטל (שביבי חיסל כשהתעלם ממסקנות ועדת פלסנר) ושינוי שיטת הממשל - כדי שנפסיק להיות בני ערובה של סקטורים לא יצרניים. לא משנה איך תסתכלו על זה, ביבי והקואליציה לא הצליחו לעצור את התייקרות הדיור. כיום במקום 100 משכורות חייבים יותר מ- 130 משכורות! אחד הפתרונות המשמעותיים הוא חידוש הבנייה של הדיור הציבורי, תוך התמקדות בזוגות הצעירים שממצים את כושר ההשתכרות שלהם ולא בבחורי הישיבות. זה נושא שקדימה מקדמת ויש גם קבלות - למשל החוק של ח"כ מאיר שטרית שקובע קריטריונים לקבלת דירה מוזלת להשכרה לטווח ארוך.
אין קוסמים בפוליטיקה. הישועה של מעמד הביניים לא תבוא מקואליציית ימין-חרדי (שהסמן הכי חברתי שלה, משה כחלון, נאלץ לעזוב אותה ואילו שאר החברתיים נמצאים בסכנת הכחדה על ידי ימין קיצוני). היא גם לא תבוא מפילוג גוש המרכז על ידי כוכבים חדשים וכוכבים מהעבר... צר לי שאני זו שצריכה להגיד את המובן מאליו.
שיהיה שבוע טוב ונטול ספקולציות וספינים!

מחשבות לגבי פרישתו של כחלון

הפרישה של כחלון נפלה על כולנו כרעם ביום בהיר. מבחינה פוליטית, אני תומכת במעשה ובדרך של כחלון, כי צריך לשים קץ לתופעה המכוערת של עסקנים, רשימות חיסול ומתפקדים שנוהגים כעדר חסר שיקול דעת עצמאי. מבחינה מעשית - הפרישה של כחלון היא מכה קשה בראש ובראשונה לאזרחי ישראל, לא משנה למי הם מצביעים, כי עשייתו של כחלון נגעה בכל שכבות האוכלוסיה והיטיבה עם כולם.

התקשורת נתנה דגש רב על הצלחתו בתור שר תקשורת, ובצדק, אך אני ראיתי צד אחר של כחלון כשר רווחה. עבדתי מולו הרבה בשנה וחצי האחרונות, ותמיד מצאתי אוזן קשבת - שזה לצערי הרב אינו דבר של מה בכך בקרב שרי הרווחה... כמו כן, מעיסוקי הרב בנושא ההוצאה הבלתי מוצדקת של ילדים מבתים נורמטיביים, ראיתי שלכחלון יש רצון כן להבין את הבעיה ולעצור את האקטיביזם המיותר של עובדים סוציאליים, שבגיבוי המדינה, הורסים אלפי משפחות בישראל - ולמי שלא מאמין, שפשוט יסתכל על כל ההודעות שאזרחים מפרסמים לי על הקיר בפייסבוק בנוגע לתופעה הזו. בניגוד לקודמיו, כחלון הגדיל את המימון ואת כוח האדם בתחום הסיוע לקשישים והפסיק את בזבוז הכספים על מוסדות הרווחה לילדים - בזבוז שהביא לניפוח המכסות להוצאת ילדים מהבית. אתמול אפילו הגיע אלי סגן ראש עירייה שסיפר לי שעובדים סוציאליים אמרו לו שיש להם מכסה לכמה ילדים להוציא, כדי למלא את המקומות הפנויים במוסדות. את התופעה הזו לעקור מהשורש ולמחות אותה מעל פני האדמה - מנימוקים הגיוניים, מוסריים ויהודיים.

לא משנה מה יחליט כחלון, אני בטוחה שבכל מערכת שלא יהיה - הוא יעשה עבודה טובה. אנחנו צריכים אנשים כמוהו בכל מפלגה ובכל מערכת ציבורית ועסקית. מאחלת לו בידידות ובהערכה רבה הצלחה.

לימנים ולשמאלנים נגמרו הפתרונות...

כואב לי לראות כיצד ביבי מתפתל ומסתבך עם שאלת תקציב המדינה, ובפראפרזה על הגיבור השייקספיריאני המלט, שואל את עצמו "להעביר את התקציב, או לא להעביר - זאת השאלה"... היות וביבי מכיר רק את המספריים המקצצות ככלי הפיננסי היחיד בארגז הכלים הממשלתי, והיות ואני מחבבת את ראש הממשלה ואוהבת לסייע - אני אמליץ על כמה פתרונות פשוטים שיסייעו לסגור את הגרעון התקציבי ולהעבירו. כך למשל, צפיתי בהשתאות בכתבה על החנות החדשה שפתחה גיבורת "מעושרות", הגברת ניקול ראידמן (ניתן לראותה בתמונה למטה, יחד עם שאר כוכבות "מעושרות", בפתיחת החנות "מאדאם דה פומפאדור" בכיכר המדינה), ובה נמכרות נעליים וז'קטים בעשרות אלפי שקלים. או במילים אחרות, מדובר במותרות - ולא מצרכים בסיסיים כמו לחם או חלב. למה לא להכניס מס על מותרות שכאלו? בטח בנות האלפיון העליון יסבלו פחות מהעלאה זו מאשר הזקנה שמחיר הלחם שלה התייקר...
הגיע גם הזמן להתחיל למסות את הרווחים הכלואים שעשויים להניב הכנסות בגובה מיליארדי שקלים. וכמובן יש את שאר הצעותיי כמו מס על ירושות גדולות והקטנת הטבות המס לחברות ענק, שמשלמות מס בשיעור נמוך לעתים עד פי 6 ממה שמשלמים חברות ועסקים קטנים.
ביבי - תפסיק להיות מתוסבך ותן לכנסת הזו להמשיך לכהן עד סוף הקדנציה, ובכך כנראה תשבור שיא גינס במדינתנו האהובה שמחליפה ממשלות כמו גרביים...

ולמי שמכנה את עצמו "מרכז-שמאל" ואלטרנטיבה לממשלה הנוכחית - אינכם אלטרנטיבה אלא אוסף של שיטות אידאולוגיות שאולי עבדו בזמן מפא"י אך לא רלוונטיות עכשיו!
כל השבוע אני שומעת בכי וקינה על מותו של "מעריב". אמת היא שמעריב היה העיתון שעמו למדתי עברית באולפן ב- 1991, וזה עיתון שאני אוהבת לקרוא לאורך כל השנים בגלל העיתונאים המבריקים שבו. אבל כשלפני שנתיים הגשתי שלוש הצעות חוק שמטרתן להגן על העיתונות הישראלית המגוונת ולהצביע על הסכנה שבחינמונים, היו אלה דווקא השמאלנים שבחרו לא להצביע בעד החוקים בטיעונים של "חופש הביטוי וחופש העיתונות". הצדיקים היחידים שהצביעו היו מספר חברים בקדימה, איחוד לאומי וחד"ש.
עכשיו העיתונים מתחילים למות - מעריב אפשר להגיד שהחזיר את נשמתו לבורא, ושאר העיתונים באותה הדרך, לצערי הרב.
הבעיה טמונה גם בועדים הגדולים - גודלו של מעריב היה כגודל מפעל לייצור טנקים, לא פחות... אז איך זה שהועד שלהם לא הצליח לפקח ולגלות מבעוד מועד שכספי הפנסיה של העובדים לא הגיעו ליעדם. ואיפה הביטוח הלאומי, משרד התמ"ת ומשרד האוצר בכל הסיפור? אני סבורה שיש ללכת לבית משפט לענייני עבודה ולהילחם ולהחזיר דרכו את 95 מיליוני השקלים שחייבים לעובדי מעריב.
חבל שהשמאל שלנו ממשיך להגן בצורה עיוורת על הועדים הגדולים, ולא רק בשוק העיתונות, שבשלב הנוכחי הנזק שלהם עולה על התועלת.

שיהיה שבוע טוב, שנה טובה וגמר חתימה טובה!!!

השנה שבה לא הוכרע שום דבר

את השנה שעברה לא הייתי רוצה להגדיר כשנה לא טובה. למרות זאת מי שקרא בעיתונות של השבועיים האחרונים יתרשם כי היא הייתה כך. כשאני מעלה בזיכרוני תמונות משנה זו אני נזכרת דווקא בלא מעט דברים חיוביים. למשל - הישגי המשלחת הפראלימפית בלונדון. הגעתו של בוריס גלפנד לקרב על תואר אלוף העולם בשחמט מול האלוף ההודי אננד במוסקבה. יציאתם לאור של ספרי מקור ותרגומים חדשים. גם בחייהם האישיים 

של אזרחי ישראל קרו דברים נפלאים - חתונות ולידות של ילדים ועוד.
עם כל זאת היינו בציפייה שבשנה זו ייפתרו בעיות שהועלו על סדר היום הציבורי במחאה החברתית של הקיץ שעבר. היה נדמה כי המחאה הסבה את תשומת הלב אל בעיות בוערות כיוקר המחייה, הקושי של מעמד הביניים להתפרנס בכבוד ומצוקת הדיור - גם לזוגות צעירים וגם למיעוטי יכולת כלכלית הזקוקים לדיור ציבורי. ועדת טרכטנברג שהוקמה הגיעה למסקנות נבונות אבל הממשלה לא הייתה מסוגלת לבצע את ההמלצות הללו בכללותן. בשל כך נכנסנו לסיבוב חדש של האטה של המשק, אבטלה וסגירת מפעלים במקביל להחרפת המשבר הכלכלי העולמי.
אם כך נשאל את השאלה: מדוע נכשלה המחאה החברתית ? מדוע לא הצליחה להתרומם הקיץ הזה ומדוע לא יושמו הרפורמות הנדרשות בתחומים כמו הוזלת מוצרי הייסוד, הוזלת מחירי הדיור, יצירת מקומות עבודה חדשים והעלאת אחוז המועסקים במגזרים השונים.
הקואליציה הנוכחית במקום להבין כי עליה להקשיב להלך הרוחות המשיכה לרצות מגזר אשר לא עובד, לא משתתף בנטל של השירות הצבאי ואינו יצרני. גם השנה הם המשיכו לקבל הנחות והטבות אשר מנוגדות לכל היגיון. כאשר הליכוד וקדימה ניסו לשנות את סדר היום הקיים בצורה דרסטית על ידי החוק לשוויון בנטל וחוק שינוי שיטת הממשל אז 'הציבור הנאור' ענה באי קבלה וביקורת ארסית ולא מוצדקת על כניסתה של קדימה לקואליציה. התקשורת ליבתה את האש שעה שתקפה את מופז באופן אישי ושפטה את כניסתו ככזו שנבעה ממניעים אישיים צרים. מפלגות האופוזיציה המשיכו בקו אשר נקטו בתקופתה של ציפי לבני ותקפו את מופז כפי שתקפו את לבני בשעתו במקום לתקוף את הממשלה ומדיניותה.
גם מנהיגי המחאה החברתית התנהגו בצורה שפגעה בהשגת המטרות שהציבו בעצמם. המטרות היו נכונות, הגיוס של הציבור היה מרשים אבל הם קיבלו החלטה אשר חרצה מראש את הסיכוי לשינוי. הם החליטו כי לא ישתפו כל פעולה עם הכנסת הנוכחית, לא ייקחו חלק בדיוני הוועדות הרלוונטיות ולא יתייחסו להצעות החוק הקיימות בנושאים עליהם הם מחו אלא יצליחו להביא לשינוי דרך צעקת הסיסמאות במגאפון בהפגנות. כך אינה פועלת דמוקרטיה. זו הסיבה העיקרית לכישלון השלב השני של המחאה החברתית בקיץ הזה. בינתיים מחירי הדירות ממשיכים לעלות. גם מחירי הדלק וגם מחירי המזון. אז היכן ההישגים? נראה כי חזרנו לנקודת טרום פרוץ המחאה החברתית בקיץ הקודם.
בזירה המדינית והביטחונית נראה כי אנו עומדים לפני אירועים דרמטיים. דברים רבים אינם תלויים בישראל ובמדיניותה. למשל ההפיכה של האביב הערבי לחורף וקיץ אסלאמי, המעבר ממשטרים אוטוריטריים לממשלות המורכבות על ידי מפלגות אסלאמיסטיות . יחד עם זאת נעשו טעויות שאפשר היה להימנע מהן כמו שיח גלוי ופומבי האם עלינו לתקוף את איראן עצמאית שעה שלארצות הברית שיקולים אחרים. ראוי היה לערוך את הדיון בדלתיים סגורות ומול בעלי בריתנו. הרי כבר יש לנו ניסיון מבצעי קודם איך נכון לנהל אירועים מסוג זה ומעולם בעבר הם לא נוהלו בתקשורת. התוצאה של הדיון הינה פאניקה בציבור בישראל והיסטריה בעולם.
לסיכום השנה הזו ראינו כי הבריתות הישנות אשר עליהן נסמכה ממשלה זו אינן מסוגלות לענות עוד על צרכיה הפנימיים והחיצוניים של ישראל. במקביל חלים תהליכי פילוג ופירוד בכל אחד מהמחנות המבשרים על אי אפשרות גם בעתיד להקמת ממשלה שתייצג את רוב הציבור. כל אחד מהמחנות עובר תהליך הקצנה שעה שראוי דווקא להתאחד סביב המרכז הפוליטי. אין פתרונות פלא וגם השחקנים החדשים לא יביאו לבדם את הישועה ללא שיתוף פעולה עם המערכות הפוליטיות הקיימות.
שתהיה לכולנו שנה טובה ומוצלחת הן במישור האישי והן במישור הלאומי.

על המסתננים

.השבוע לא יכולתי שלא לתהות על התגובה הנסערת של התקשורת להמצאותם של כעשרים פליטים מאריתריאה וסודן אשר נקלעו לשטח בין הגדר המצרית לגדר הישראלית. אין ספק שהמחזה בו אנשים כלואים בחום הקיץ הכבד ואינם יכולים להיכנס לשום מקום הוא מחזה קשה ומטריד. מצד שני אל לנו לשכוח שזו היתה מטרת הקמת הגדר בדרום שנועדה למנוע מזרם המסתננים הבלתי פוסק להגיע אל ערינו ולהמשיך להטריד את חיי תושבינו. למדנו מניתוח הנתונים כי ח

לה ירידה של 90% בחדירת המסתננים מאפריקה. כל השבוע התנהל במדינתנו שיח ציבורי איך לנהוג במצב החדש שנוצר בו אנשים יגיעו אל הגדר ויכלאו בין הגדרות והאם יש לנו אחריות כמדינה על אנשים אלו. כרגיל, שמענו בעיקר את השוליים הקיצוניים. מצד אחד היו שטענו שיש להכניס את כולם משום שבאריתריאה משטר דיקטטורי המאלץ את תושביו לשרת בצבא חובה (מה שקיים במדינתנו גם ואל לנו לשכוח כי לכל מדינה חוקיה). מצד שני היו שטענו שאנו השקענו סכומי עתק בבניית הגדר וכעת אין זה מעניננו גורלם של אנשים אלו. לדעתי ממשלת ישראל קיבלה החלטה הומניטרית נכונה כשהגיעה לידי הסכמה מול ממשלת מצרים על החזרתם של הפליטים הגברים לשטח המצרי והכנסתן בשל סיבות רפואיות של שתי נשים ונער שעברו התעללות מצד הבדואיים בסיני לישראל.
החלטה זו אשר איפשרה את כניסת הנשים עלולה להוות תקדים לנסיונות של קבוצות אחרות להיכנס לישראל. נדמה לי שצריך שוב לברר מול גופי האו״ם העוסקים בנושא הפליטים מה התנאים וההגדרות שחלות על ישראל בנושא זה. עלינו לזכור כי אנו המדינה המפותחת היחידה באזור אליה ניתן להגיע ברגל מיבשת אפריקה דבר שעלול לחשוף אותנו לזרם פליטים ומסתננים בלתי פוסק. לכן, הלחץ על גבולותינו עלול להגיע למיליוני אנשים המנסים להיכנס לישראל לצורך חיפוש חיים טובים יותר משום המשבר העמוק בו נתונה היבשת השחורה זה עשורים רבים. אנו בסך הכול נקודה על המפה בה צפיפות האוכלוסין היא כבר כעת מהגבוהות בעולם! לכן, השתתפותנו בפתרון הבעיה הבינלאומית של הפליטים יכולה להיות רק מבחינה כספית, רפואית ומתן הכשרות בתחומים שקיימים בעולם המערבי לארצות המתפתחות. עובדות אלו חייבות להיאמר על ידי נציגי ישראל בכל פורום העוסק בעניין וגם בעצרת האו״ם על ידי ראש הממשלה. יש לנו שגרירות באריתריאה ובדרום סודן ולהם יש שגרירים כאן. יש לערוך פעילות הסברה בארצות אלו ולהשתמש בקשרים הדיפלומטיים הקיימים כדי לעצור את זרם המסתננים.
אגב, כמי שעסקה עוד בתקופת קיומה של מפלגת ״ ישראל בעליה ״ בנסיון לעצור את גירוש האמהות הלא יהודיות של חיילים ששרתו בצה״ל אני זוכרת בברור ששום ארגון ישראלי לזכויות אדם לא הביע עניין ולא טרח להתערב כדי לעצור גירוש של נשים שבניהן זכאיי חוק השבות שרתו שרות מלא בצבא ההגנה לישראל. גם התקשורת הישראלית שהשבוע לא הפסיקה לסקר את המתרחש בגבול המצרי מילאה את פיה מים ולא ראתה בנושא כראוי לסיקור והעלאה על סדר היום הציבורי. רק בשנת 2002 ממשלת שרון הראשונה שמה קץ לבושה הזו.
הייתי רוצה לסכם ולומר שיחד עם חובתה של ישראל לקחת חלק בתהליכים בינלאומיים של סיוע לעולם השלישי עליה לזכור כי תחילה עליה לדאוג לאינטרסים של תושביה ואזרחיה.

מה הקשר בין PUSSY RIOT לחוק השבות?

אני עוקבת בעניין רב אחר ההתפתחויות בפרשת מעצרן של להקת הפאנק PUSSY RIOT ברוסיה. מה שהופתעתי לגלות הוא שהביקורת הרבה שהושמעה מצד הליברלים ברוסיה ומחוצה לה הכעיסה את הלאומנים והאנטישמים ברוסיה. עד כדי כך הכעיסה אותם, שהם ערכו באחד מאתריהם רשימה של מאות שמות של "ליברלים שנחשבים אויבים של הנצרות האורתודוכסית". מרבית הרשימה מורכבת מיהודים, חצי יהודים, רבע יהודים או ליברלים שנחשבים "בעד יהודים". גם מי שכלל אינו יהודי, זוכה להיות מתואר כיהודי.
לצערי אין זו הפעם הראשונה שאני נתקלת ברדיפת יהודים שכזו. לפני מספר חודשים נתקלתי ברשימת יהודים באתר פולני. ברשימה הזו כל מפורסם פולני מכל תחום חיים הוגדר כיהודי, ולדעתי רק האפיפיור יוחנן פאולוס השני לא הוזכר שם כיהודי.
האנטישמיות לא עוצרת ברשימות. באוקראינה הקימו אנדרטות לזכרם של חיילים נאצים שנהרגו מול הסובייטים במלחמת העולם השנייה. וכל זה נעשה באתרים שידועים כאתרי רצח המוני של יהודים בזמן השואה.

האנטישמיות באירופה מרימה את ראשה המכוער והדבר היחיד שמסב לי תחושה של אופטימיות הוא העובדה שלפני מספר שנים אני וחבריי בכנסת לא אפשרנו לשנות את חוק השבות - שהחרדים ביקשו לשנותו ולצמצמו.

צריך להבין שחוק השבות הוא תמונת מראה של האנטישמיות שבאה לידי ביטוי בחוקי נירנברג. לאנטישמי המצוי לא אכפת אם אביך יהודי או אמך יהודיה. מספיק שיש לך דם יהודי כדי שתהיה מטרה להתנכלות מילולית ופיזית. בשל כך מדינת ישראל חייבת להמשיך לקיים את החוק בגרסה הנוכחית כדי שתהווה מקלט לכל אדם המאוים בשל דמו היהודי.

יש להמשיך את מוסד העלייה ואף לחזקו באמצעות הסברה מדויקת בנוגע לחוק השבות ומי זכאי לעלות. כפי שיו"ר הסוכנות היהודית וחברי נתן שרנסקי אמר: במקום לברבר כל היום על איראן ולהבריח מכאן עולים, יש להתמקד בהגברת המודעות לעלייה ארצה.

מושב הקיץ של הכנסת. דוח על עבודתה הפרלמנטארית והציבורית של חה"כ ד"ר מרינה סולודקין (מאי – יולי 2012)

          ב-30.05.12 אישרה מליאת הכנסת בקריאה טרומית את הצעת החוק שעל פיה שירותי הרווחה חייבים להתחשב בשפת אמו של הקטין ובעורך חיים של משפחתו הביולוגית כשהם בוחרים מסגרת חוץ ביתית עבור קטין שהוצא ממשפחתו. במהלך החודשים מאי-יולי 2012 הגישה חה"כ סולודקין 10 הצעות חוק, כולל הצעת חוק שעל פיה חייבים השוטרים בעת מעצר חשוד בביצוע פשע חמור להקריא לו את זכויותיו: זכות לשמור על שתיקה, זכות לייצוג על ידי עו"ד וכו' (דהיינו, נוסח שידוע בארה"ב כ"נוסח מירנדה").

          מפברואר 2009 הגישה חה"כ סולודקין 149 הצעות חוק (22 מהן הוגשו בשנית), 21 שאילתות לשרים, 18 הצעות לסדר היום, 18 בקשות לדיון מהיר ו-36 בקשות לקיים דיון בוועדת הכנסת. במהלך מושב הקיץ הוגשו 4 שאילתות: לשר החוץ – על השחתת פסלו של ראול וולנברג בבודפשט (נענתה ב-30.05); לשר הרווחה – על הגדלת קצבת שר"מ (שירותים מיוחדים) לעיוורים (נענתה ב-18.07); 2 שאילתות לשרי הפנים ולביטחון הפנים – על גניבת זהות אזרחים על ידי נוכלים (שר הפנים ענה ב-30.07). כמו כן, הוגשו: הצעה דחופה אחת לסדר היום, 2 בקשות לדיון מהיר ו-3 בקשות לקיים דיון בוועדות הכנסת. על פי יזמתו של יו"ר הוועדה לענייני ביקורת המדינה חה"כ אורי אריאל מונתה חה"כ סולודקין ליו"ר וועדת משנה לענייני רווחה בוועדה לענייני ביקורת המדינה. במהלך חודש יולי קיימה וועדת משנה 3 ישיבות: "מקרים של מוות התלמידים במהלך טיולים של בתי הספר"; "דוח מבקר המדינה על שיקום רפואי לקשישים"; "הוצאת ילדים ממשפחות נורמטיביות על ידי שירותי הרווחה".

          מרינה סולודקין נאמה 5 פעמים מעל בימת הכנסת במהלך מושב הקיץ: בדיון על הצעת חוק שלה המעניקה לאימהות חד-הוריות עולות זכות לקבלת דיור ציבורי לאחר 10 שנות חיים בישראל (נפלה בהצבעה בקריאה טרומית בפעם השנייה – 2.05); בדיון על הצעת חוק ממשלתית נכי רדיפות הנאצים ונכי המלחמה בנאצים (תיקוני חקיקה) (7.05); בדיון על הצעת חוק על התחשבות בשפת אמו של הקטין ובעורך חייו של משפחתו. פעמיים היא נאמה במהלך הדיונים על שתי הצעות חוק שלה שהפכו להצעות רגילות לסדר היום: הצעת חוק איסור הפרעה לבחירות (תיקוני חקיקה); הצעת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו (תיקון – שוויון בין המינים). מפברואר 2009 חה"כ סולודקין נעמה 88 פעמים במליאת הכנסת.

          ב-9 למאי היא השתתפה בצעדת וותיקי מלחמת העולם השנייה לכבוד 67 שנה לניצחון על גרמניה הנאצית. ב-12.06 התקיימה בכנסת הישיבה ה-10 של השדולה הפרלמנטארית "המאבק כנגד הוצאת ילדים ממשפחות ומהורים נורמטיביים על ידי שירותי הרווחה" שחה"כ סולודקין עומדת בראשה. במהלך מושב הקיץ היא השתתפה ב-3 אירועים שהוקדשו ל-100 שנה להולדתו של ראול וולנברג. התקיימו 2 פגישות עם שרים: עם שר הרווחה משה כחלון (16.05) ועם שר החוץ אביגדור ליברמן (9.07). מרינה סולודקין קיימה קבלת קהל באשקלון ב-24.06. ב-20.06 השתתפה בכינוס חירום בנושא "מצב המגדר בזירה הפוליטית העכשווית" במכון ון ליר בירושלים. בחודשים מאי-יולי השתתפה חה"כ סולודקין ב-8 אירועים של תנועת "קדימה", כולל כנס בנושא "תעודת הזהות של קדימה" (רמת גן, 14.06) ודיון בנושא "תקציב המדינה לשנת 2013" (מטה המפלגה, 30.07).

          מתחילת הקדנציה התקבלו בלשכתה של חה"כ סולודקין כ-8800 מכתבים ואלפי פניות  בטלפון, כולל כ-600 מכתבים ומאות פניות בטלפון שהתקבלו במהלך מושב הקיץ.