סיכום שנת 2012 של חברת הכנסת מרינה סולודקין

בסוף כל שנה אזרחית אני אוהבת לעשות לעצמי סיכום אישי של אנשי השנה, אירועים משמעותיים וספרים מעניינים שקראתי. ברצוני לשתף אתכם במחשבותיי, אשמח לשמוע מה דעתכם!

מבחינת אנשי השנה, בזירה הבינלאומית אנגלה מרקל ראויה לציון. לא מזמן היא נבחרה שוב בפער מוחץ כמועמדת מטעם מפלגתה לבחירות לקנצלר גרמניה. מרקל משלמת מחירים כבדים ולא פשוטים כדי לשמור על אחדותה של אירופה נוכח משבר שלא היה כדוגמתו. אדם נוסף הוא ברק אובמה, שהצליח להיבחר בפעם השנייה לנשיאות ארה"ב, על אף המאמצים והכספים הרבים שמתחריו השקיעו בקמפיין הבחירות. אפשר שלא להסכים עם מדיניותו, אך חשוב לזכור שברגע הכי קשה בשגרירות הישראלית הנצורה בקהיר - אובמה דאג באופן אישי להצלתם של המאבטחים הישראלים. חשוב לזכור את זה לעד.

בזירה הפנימית, אזכיר שלושה שמות של פוליטיקאים, בלי שום קשר לבחירות הקרובות. הראשון - הרב אמסלם, שיצא מתוך ש"ס ומתוך העולם החרדי בקריאה להשתלבות החרדים בצבא, בעבודה ובמדינת ישראל. הוא הניח את היסודות להחלת גיור ידידותי לזרע ישראל - צאצאיהם של יהודים שמגיעים מכל קצוות תבל למדינת ישראל. האישיות השנייה היא שלי יחימוביץ, שותפה אמיתית שלי בחקיקה החברתית, ללא הבדלי מפלגות ואידיאולוגיות. בתנאים הקשים ביותר היא הצליחה לזכות בראשות המפלגה ולהרים אותה מהקרשים. סוגר את הרשימה משה כחלון, שיחדיו נלחמנו עבור זכויותיהם של משפחות וילדים שסובלות מתופעת הוצאת ילדים ממשפחות נורמטיביות על ידי רשויות הרווחה. הוא לא היה רק שר מוצלח בתחום התקשורת והרווחה, אלא גם פוליטיקאי אמיץ שהעדיף לעזוב כשהרגיש שמנסים לזרוק אותו לספסלים האחוריים ברשימה במקום להעריך את תרומתו הרבה למדינת ישראל.

מקרב הפקידות הבכירה, נגיד בנק ישראל סטנלי פישר ממשיך לשמור על כלכלה יציבה בתנאים בינלאומיים קשים ביותר. כששר האוצר וראש הממשלה התחילו לבזבז כספים בלי חשבון, פישר תפקד כראוי כשומר הסף של כספי המדינה, והתמודד עם ההשלכות והתוצאות של מהלכים אלו בהצלחה. האיש השני הוא מנואל טרכטנברג, כיום יו"ר הועדה לתכנון ותקצוב (ות"ת) במועצה להשכלה גבוהה. לאחר המחאה החברתית, הגיש טרכטנברג תוכנית כלכלית מהפכנית שהציגה סדר עדיפויות חדש ותוכנית אמיתית לצמצום פערים חברתיים במדינת ישראל.

אחרונים וחביבים הם הספרים המומלצים. בשפה העברית, אני ממליצה על הספר "חידת ואלנברג" של אלכס קרשו (תרגום מאנגלית) שעוסק בביוגרפיה ובמעשי הגבורה של חסיד אומות עולם ראול ואלנברג. בשפה האנגלית - Edmond De Waal - "The Hare With Ember Eyes. Hidden Inheritence" - ספר שמספר על ההיסטוריה של משפחה יהודית מאודסה שבאוקראינה. הספר עוסק בהפיכתה לאחת מהמשפחות העשירות בצרפת ובאוסטריה, ועל קריסתה במהלך האנשלוס ומלחמת העולם השנייה. ממליצה בחום. ספר שלישי ואחרון, הפעם בצרפתית - Marc Levy - "Le Premier Jour". זהו הספר הנקרא ביותר בעולם בשפה הצרפתית, אשר משלב בתוכו מותחן ורומן בלשי. הספר תורגם למספר שפות, ומאוד כדאי לכם לקרוא אותו.

מאחלת שנה אזרחית מוצלחת, מלאה בהרבה אושר וכמובן בריאות!

עיקרי נאום לרגל השקת הספר "המיליון ששינה את המזרח התיכון"

אני מאוד שמחה להשתתף היום בהשקת הספר "המיליון ששינה את המזרח התיכון", אשר נכתב על ידי חבריי מזה שנים רבות – העיתונאית המבריקה לילי גלילי, וחבר הכנסת לשעבר ד"ר רומן ברונפמן.

מאוד אהבתי את השורה השנייה של הכותרת "העלייה הסובייטית לישראל", כי בעיניי זה יותר נכון מהמונח "העלייה הרוסית".

את לילי פגשתי כמעט מיד לאחר שהגעתי ארצה לירושלים. היא ראיינה אותי בשנת 91 כעולה מדענית, ומשנת 92 כבר עשינו כתבות בנושא של סוציולוגיה פוליטית של העלייה. לילי הנה אחת היחידות שעוקבת ומפרסמת באופן קבוע כתבות על עלייה מברית המועצות, והיא עושה זאת בעיתון "הארץ". זאת בעוד שבעיתונים אחרים תקופה ארוכה דאגו לפרסם כתבות לא מחמיאות בעליל על העלייה הרוסית. כתבות מלאות בסטראוטיפים וקלישאות, שניסו לרמוז בין השורות שהעלייה הזו מסוכנת לישראל – כי זו עלייה של "לא מספיק יהודים", עבריינים וזונות.

אני לא מצפה להסכים עם כל מילה שנכתבה בספר, יש בינינו תמיד חילוקי דעות. בספרי משנת 96, "אי נוחות ציוויליזציונית – יהודי ברית המועצות במדינת ישראל בשנות ה- 90", גיליתי שאני לא פעם חולקת על דעותיה של לילי. אלו אינם חילוקי דעות על נושאים עקרוניים, אלא על כל מיני תופעות ועניינים אשר לילי מייחסת להם חשיבות רבה מדי ואני לא, ולהפך.

אותי גם מעניין לראות כיצד רומן מפרש את ההתפתחויות הפוליטיות והחברתיות בעשרים השנים האחרונות. הקמנו ביחד עם נתן שרנסקי את מפלגת העולים "ישראל בעלייה". לאחר הקדנציה הראשונה בכנסת, דרכינו נפרדו – רומן הלך שמאלה והחליש מאוד את הפלג הליברלי של ישראל בעלייה, ועוד היום צר לי על כך.

עכשיו, כשאני לא מתמודדת לכנסת ה- 19, לקחתי שבתון כדי לכתוב ספר אחד או יותר שיכלול את חוויותיי מ- 16 שנות כהונה בכנסת. בספר הזה אכתוב גם על חלקה של העלייה הרוסית בהתמודדות עם אתגרי העתיד. אני מרגישה שהממסד הפוליטי במרכז ושמאלה ממנו, בניגוד לחבריי בימין, חוזר על טעויות שנות ה- 90 ולא מעריך נכונה את עוצמתו והשפעתו של הקול הרוסי – וזו אחת הסיבות שהם לא ירכיבו את הממשלה הבאה.

רומן ולילי, אני מברכת אתכם וגם את הוצאת "מטר" לרגל הוצאת הספר. חיכיתי לא מעט שהספר הזה ייצא לאור, אני שמחה שהרגע הזה הגיע. מקווה שאזרחי ישראל יפיקו תועלת ועניין מקריאת הספר. 

רק לא פתק לבן

בן כספית כותב בעיתוני סוף השבוע שיובל דיסקין, ראש השב"כ לשעבר, צוטט בשיחות סגורות אומר שלדעתו המדינה הולכת לכיוון הלא נכון, לכיוון של הקצנה ימנית-דתית. כמו כן, ישנה תחושה של משבר ערכים ומנהיגות. בעקבות זאת, לדעתו, אנשים רבים שוקלים לעזוב ולהגר. על עצמו דיסקין מעיד שכנראה ישים פתק לבן בבחירות.

אני מכבדת את זכותו של כל אדם להצביע איך שמתחשק לו, כולל פתק לבן, אך אני חושבת שפתק לבן זו החלטה שגויה ומזיקה למדינה. במחנה הימין והשמאל נדמה שלא כל כך קשה להחליט עבור מי להצביע. למי שנמצא מימין למרכז - אפשר להחליט להצביע ליכוד-ביתנו, כי היא עדיין מתונה יותר ממפלגת הבית היהודי. ולמי שנמצא משמאל למרכז - יכול להצביע למפלגת העבודה, שעברה תהליך של התמרכזות. נדמה שעיקר הבעיה היא עבור מצביעי המרכז - שפילוגה וריסוקה של קדימה החמיר עבורם את הבעיה. ובכל זאת יש מספר אופציות בספקטרום הזה - ובטוח שאחת מהאופציות יכולה להתאים, לפחות ברובה, להעדפותיו של המתלבט. יש לא מעט אנשים טובים באמצע הדרך. הצבעה למרכז תחסום גם היא את מגמת ההקצנה הימנית-דתית.

כמובן שכל הצבעה היא התפשרות מסוימת. ככה זה כמעט תמיד. יהיה צורך בארגון מחדש של השטח הפוליטי, אך זה מצריך זמן וכן מנהיגים חדשים.

תגובתי להקמת מפלגת "התנועה" על ידי ציפי לבני

כמי שתמכה במועמדתה של גב' לבני בפריימריז שהתקיימו ב"קדימה" בחודש מרץ 2012, אני מצטערת מאוד על החלטתה של גב' לבני לרוץ בבחירות לכנסת ה-19 בראש תנועה פוליטית חדשה שהיא הקימה.

לאחר שהפסידה ליו"ר "קדימה" הנוכחי חה"כ שאול מופז בהפרש גדול של כ-10 אלפים קולות, היא הייתה צריכה או לקבל את דין חברי התנועה ולהתייצב מאחרי חה"כ מופז כמספר 2 שלו או לקחת פסק זמן מפוליטיקה עד לבחירות לכנסת ה-20.

אך גב' לבני בחרה בדרך אחרת: לנסות ולחזור באופן לא לגיטימי לראשות תנועת "קדימה", תוך כדי ניסיון להדיח את ראש התנועה הנבחר. במהלך ניסיון זה היא גם ניסתה בעקשנות לא מובנת להחזיר ל"קדימה" דרך "דלת אחורית" את יו"ר "קדימה" לשעבר וראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט שהורשע לפני שבועות ספורים בהפרת אמונים בפרשת "מרכז ההשקעות" ונדון בבית המשפט המחוזי בירושלים לעונש של מאסר על תנאי במשך שנה ולקנס כספי. הפרקליטות מצאה לנכון לבקש מבית המשפט העליון להחמיר את עונשו וגם ערערה על זיכויו של אולמרט בשתי פרשות נוספות: פרשת "מעטפות הכסף" ופרשת "ראשונטורס". בנוסף לכך, הוא עומד למשפט בפרשה חמורה אחרת – פרשת "הולילנד".

התעלמותה המוחלטת של גב' לבני מיו"ר "קדימה" הנוכחי חה"כ שאול מופז והזלזול שהיא הפגינה כלפיו, למרות שמדובר באיש עתיר זכויות שתרם רבות לביטחון המדינה ולביטחון אזרחיה בתור רמטכ"ל ובתור שר הביטחון, נותנים יסוד לחשוד שהתנהגותה מוכתבת בין היתר על ידי שיקולים עדתיים, מה שפסול בעיניי.

שאלות שצריך לשאול בנוגע למבצע "עמוד ענן"

מבצע עמוד ענן הגיע לסיומו, ועכשיו הזמן לשאול את עצמנו מספר שאלות לא נעימות בנוגע למצב בעזה.

ראשית, מדוע שרון יצא מעזה?

החלטתו של שרון לצאת מעזה לא הייתה החלטה טקטית, אלא החלטה אסטרטגית ששמה לה למטרה לנתק את עזה מיהודה ושומרון, ליצור שתי ישויות נפרדות שיקבלו יחס שונה מצד ישראל ולמנוע את חזון המדינה הפלסטינית שתכתר את מדינת ישראל מדרום וממזרח. כיום ניתן לראות שחזון זה הצליח - אף אחד לא מעלה בדעתו שפתח וחמאס ישכנו להם יחדיו. בעוד אולמרט ולבני הצליחו לשמר את התהליך המדיני עם ממשלת פתח ובאותו זמן להכות ביד קשה את החמאס (וגם את חזבאללה), הרי שממשלת נתניהו לא השכילה לעשות זאת - המשא ומתן נעצר לחלוטין, ומצד שני חיכינו ארבע שנים לפעולה בעזה בגלל שכל הזמן התעסקנו במאחזים שכוחי אל במקום להתמקד בבעיה היותר רצינית והיא התעצמותו הצבאית של חמאס הן מבחינה כמותית והן מבחינה איכותית.

תהליך ההתנתקות נעצר. לא ניתקנו את החשמל והמים, העזתים נשארו עם המטבע הישראלי ועזה כיום תלויה כמעט לחלוטין ברצונה הטוב של מדינת ישראל. למה אנחנו ממשיכים להאכיל את האויב? אם למצרים כל כך אכפת משלטון של בת החסות חמאס בעזה, אז שיואילו נא גם לשלם את החשבונות שלהם.

האם ניתן למוטט את שלטון החמאס בעזה?

צבאית בהחלט ניתן, אך מדינית - לא. כאשר במצרים שולטים האחים המוסלמים, זה אך טבעי שהם ישלטו גם ברצועת עזה. הפתח לא יכול להחליפם ואני בספק אם מישהו מעוניין שנחזור לשלוט ברצועה שוב. כשאני שומעת אנשים מתרעמים על הפסקת המבצע, ועל כך שהם הולכים להצביע ימינה מליכוד-ביתנו, למשל לנפתלי בנט או לחברי מיכאל בן ארי - אני מבקשת להזכיר להם שמפלגות אלו יתעסקו אך ורק ביהודה ושומרון, ובאופן זה יפקירו את האינטרסים הביטחוניים הגדולים יותר של מדינת ישראל - כמו איראן, או רצועת עזה למשל.

לסיום רק אבקש להזכיר שלפני ארבע שנים ביבי לעג לתוצאות מבצע עופרת יצוקה, והבטיח למוטט את ממשלת חמאס ושהוא לא יעצור את צה"ל. היום אנחנו רואים שהתנהלות קדימה בזמנו הייתה פי כמה יותר טובה מזו של היום.

שתהיה לנו שבת שקטה, זה מגיע לכל תושבי הדרום אחרי השבוע הסוער הזה...

ממצאים חדשים בתיק הרצח של תאיר ראדה

"לא נעליים ולא בטיח!" מומחה FBI  נתן ציון "נכשל" לתלמידו הישראלי- מומחה מטעם התביעה בתיק זדורוב

חה"כ ד"ר מרינה סולודקין עוסקת בתיק רומן זדורוב מדצמבר 2006 על פי בקשת משפחתו ועל פי בקשת תנועת "חזקת חפות – התנועה להפחתת מעמד ההודאה". היא נכחה מספר פעמים בישיבות בית המשפט, כולל בהקראת פסק הדין, פעמים רבות פנתה לשרי המשפטים והפנים, לנשיא בית המשפט העליון, לפרקליט המדינה וליועץ המשפטי לממשלה. בפניותיה היא הציגה עובדות המוכיחות שהחקירה המשטרתית נערכה באופן רשלני ולגמרי בלתי מקצועי.  

                החוקרים התעלמו מראיות פיזיות רבות שנאספו בזירת הפשע, ביניהם שערות שהיו בידה של הילדה הנרצחת שלא היו שייכות לא לה ולא לזדורוב. בין עשרות טביעות האצבע ודגימות DNA שנמצאו בזירת הפשע לא נמצאו לא טביעות ולא דגימות השייכות לזדורוב. לא התייחסו גם לממצאים המוכיחים שהרוצח הינו שמאלי בעוד זדורוב בכלל ימני. כתב האישום התבסס על הודאתו של זדורוב שנגבתה תחת לחץ פסיכולוגי כבד מצד חוקרי המשטרה. החוקרים שיקרו לחשוד כשטענו שבידיהם ראיות פיזיות המוכיחות אשמתו מעבר לכל ספק (כשלא היו ראיות כאלה) והסתירו ממנו שיש לו אליבי לשעת הרצח. השחזור בוים על ידי המשטרה וגם בוצע תוך כדי הפרות בוטות של כל הכללים הקיימים. לצורך גביית ההודאה השתמשה המשטרה בשירותי מדובב דובר רוסית שקיבל באופן קבוע הטבות שונות תמורת שירותיו.

הראיה הפיזית היחידה שהוצגה לבית המשפט – כתם במכנסי הג'ינס של תאיר ראדה. התביעה טענה שזוהי תביעת נעל של זדורוב. מומחה בלתי תלוי מאנגליה שהוזמן על ידי משפחת זדורוב העיד שהכתם אינו טביעת נעל ואין אפשרות לקבוע באופן חד משמעי שמדובר בתביעת הנעל של זדורוב. אך בית המשפט בחר להאמין למומחה מטעם המשטרה שטען שמדובר בטביעת הנעל של זדורוב בהתבסס על העובדה שהוא עובד בתחום 3 שנים יותר מהמומחה האנגלי.

במהלך החקירה, במהלך המשפט וגם אחרי גזר הדין חה"כ סולודקין דרשה פעמים רבות להשעות מעבודתם את צוות החוקרים ואת הפרקליטה שליוותה את התיק. היא ציינה שדעותיהם הקדומות משפיעות על עבודתם ועלולות להוביל לעיוות הדין ולכך שרוצחיה האמיתיים של תאיר ראדה יימלטו מהדין. בזמן פגישה אישית עם חה"כ סולודקין שנערכה בחודש מאי 2007, הסכים שר המשפטים דאז הפרופסור דניאל פרידמן עם חה"כ סולודקין והודה בכך שהחקירה בתיק הנ"ל נוהלה באופן לא מקצועי. אך כל נימוקיה של מרינה סולודקין לא התקבלו ובספטמבר 2010 הרשיע בית המשפט המחוזי בנצרת את רומן זדורוב ברצח תאיר ראדה ודן אותו למאסר עולם.

במסגרת הכנת ערר לבית המשפט העליון משפחת זדורוב פנתה אל עו"ד מטעם סיוע משפטי. עו"ד הזמין את המומחה הידוע ביותר לטביעות נעליים שעובד עבור FBI. המומחה המשטרתי שהופיע במשפט מטעם התביעה הינו תלמידו. המומחה מה-FBI הגיע למסקנות התאומות את מסקנותיו של המומחה האנגלי: אי אפשר לטעון שהכתם על מכנסי הנרצחת הינו טביעת הנעל של זדוורוב. אדרבא, הוא סבור שאי אפשר לטעון שבאמת מדובר בטביעת הנעל.

חה"כ סולודקין מקווה שבית המשפט העליון יקבל את חוות הדעת של מומחה ה-FBI  וייתן פסק דין צודק בערר של רומן זדורוב.

הכנסת ה-18: נתונים סטטיסטיים עיקריים על עבודתה של חה"כ ד"ר מרינה סולודקין

         בכנסת ה-18 מכהנת כחברה בוועדות: לביקורת המדינה; העלייה, הקליטה והתפוצות; לפניות הציבור; וועדת משנה למאבק בסחר בנשים.

          במהלך כהונת הכנסת ה-18 יזמה 157 הצעות חוק:

          5 הצעות חוק שאושרו על ידי מליאת הכנסת בקריאה השלישית והפכו לחוקים:

- תיקון לחוק האזרחים הוותיקים (אושר ב-28.12.09). על פיו, חלק מפנסיונרים שעבדו בישראל, מקבלים פנסיה קטנה ממקום עבודתם ואינם זכאים בשל כך להשלמת הכנסה, יוכלו לקבל זכויות והטבות, להם זכאים פנסיונרים שמקבלים השלמת הכנסה. התיקון ייכנס לתוקף בשנת 2016. 

- תיקון לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה (אושר ב-28.06.10) האוסר לשאול מעמד/ת לעבודה שאלות מפלות במהלך ראיון העבודה.

- פטור לערוצי טלוויזיה המיועדים לקבוצות אוכלוסייה מסוימות (ביניהן ערוץ 9 וערוץ המוזיקה) מתשלום דמי שימוש לבעלי הרישיונות הכלליים לשידורי כבלים (אושר ב-21.07.10).

- תיקון לחוק הודעה לעובד (תנאי עבודה) המטיל סנקציה אזרחית על מעביד בשל אי מתן הודעה לעובד על תנאי עבודה (אושר ב-3.08.11). על פיו, בית הדין לענייני עבודה יכול לחייב מעביד שלא מסר לעובדו הודעה על תנאי עבודה או על שינוי בתנאי עבודה, בתשלום פיצויים לעובד שאינם תלויים בנזק בסכום של עד 15000 ₪.

- תיקון לחוק שירותי סעד הקובע שבראש וועדת הערר הדנה בעוררים על החלטות של שירותי הרווחה יעמוד משפטן הכשיר לכהן כשופט בית משפט השלום והיא תהפוך לבלתי תלויה בשירותי הרווחה (12.03.12). כתוצאה מכך, יגדל הפיקוח הציבורי על השירותים הללו.

          תיקון לחוק הקאדים המגביל את תקופת הכהונה של הדיינים בבית הדין השרעי (הוגש על ידי קבוצה של חברי הכנסת שבראשה עמד חה"כ גאלב מג'דלה) אושר בקריאה ראשונה והועבר לוועדת חוקה, חוק ומשפט לצורך הכנה להצבעה בקריאה שנייה ושלישית.   

          3 הצעות חוק אושרו בקריאה טרומית:

- הצעת חוק השוללת זכויות והטבות שונות ממחבלים המרצים את עונשם בבתי הכלא בישראל (אושרה ב-26.05.10). היא אוחדה עם הצעות חוק דומות של חברי הכנסת דני דנון, יריב לוין (ליכוד) ואריה אלדד (איחוד לאומי) והועברה לוועדת הפנים ואיכות הסביבה לצורך הכנה להצבעה בקריאה ראשונה. לצערנו, הליך אישור הצעת חוק זאת מוקפא.

- הצעת חוק איסור שימוש בסמלים וכינויים נאצים (11.01.12). היא אוחדה עם הצעות חוק דומות של חברי הכנסת אורי אריאל (האיחוד הלאומי), זבולון אורלב (הבית היהודי) ויואל חסון (קדימה) והעברה לוועדת חוקה, חוק ומשפט לצורך הכנה להצבעה בקריאה ראשונה.  

- תיקון לחוק שירותי סעד שעל פיו שירותי סעד חייבים להתחשב בשפת אמו של הילד שהוצא מן הבית ובאורך חייו של משפחתו הביולוגית כשהם בוחרים מסגרת חוץ-ביתית עבורו (30.05.12). הצעת חוק הועברה לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות לצורך הכנה להצבעה בקריאה ראשונה

          14 הצעות חוק הפכו להצעות רגילות לסדר היום והועברו לדיון בוועדות הכנסת. ביניהן: הצעת חוק על הורדת גיל פרישה לפנסיה לעובדים העובדים בעבודה שוחקת; הצעת חוק העונשין (תיקון – איסור כיסוי פנים במקום ציבורי); הצעת חוק סדר הדין הפלילי (חקירת חשודים) (תיקון – איסור חקירת חשוד בלילה) והצעת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו (תיקון – שוויון בין המינים).

39 הצעות חוק נדחו על ידי מליאת הכנסת בהצבעה בקריאה טרומית בגלל התנגדות הקואליציה. ביניהן: 

- 6 הצעות חוק בנושא דיור סוציאלי,

- 5 הצעות חוק על זכויות והטבות של דור מלחמת העולם השנייה (וותיקי ונכי המלחמה בנאצים, אסירי של הגטאות ומחנות הריכוז לשעבר, פליטי השואה),

- 6 הצעות חוק בנושאים חברתיים שונים,

- 5 הצעות חוק בנושאים כלכליים שונים,

- 3 הצעות חוק בנושאים הקשורים לזכויות פוליטיות, כלכליות וחברתיות של נשים בישראל,

- 2 הצעות חוק בנושא של המאבק כנגד הוצאת ילדים מהורים וממשפחות נורמטיביים על ידי שירותי הרווחה,

- 5 הצעות חוק שנועדו לקדם רפורמה מקיפה במערכת אכיפת החוק בישראל,

- הצעת חוק אחת על קביעת יום חסידי אומות העולם בישראל,

- 6 הצעות חוק בנושאים אחרים.  

במהלך כהונתה של הכנסת ה-18 הוגשו 21 שאילתות לשרים, 18 הצעות לסדר היום, ו-18 בקשות לקיים דיון מהיר באחת מוועדות הכנסת. במסגרת "שעות שאילות" עם השרים התקבלו 16 תשובות משרים שונים.

          ח"כ מרינה סולודקין נאמה 88 פעמים במליאת הכנסת, כולל נואמים בדיונים על: תקציב המדינה, הצעות חוק שיוזמו על ידה לבד או במשותף עם חברי כנסת נוספים, הצעות לסדר היום שהוגשו על ידה, הצעות אי אמון בממשלה ובנושאים אחרים. 

במסגרת פעילותה הפרלמנטארית הקימה חה"כ סולודקין בכנסת ה-18 3 שדולות פרלמנטאריות שמטרתן לקדם נושאים, בהן היא עוסקת שנים רבות:

1) השדולה "המאבק כנגד הוצאת ילדים מהורים וממשפחות נורמטיביים על ידי שירותי הרווחה". התקיימו 10 ישיבות השדולה.

2)  השדולה "הצורך הדחוף בתיקון פקודת הראיות (דרישת הסיוע להרשעה על פי הודאה)". התקיימו 3 ישיבות השדולה.

3) השדולה "קביעת יום חסידי אומות העולם". התקיימו 2 ישיבות.

          ב-11.10.12 הוגשה תביעה לבג"ץ כנגד משרד האוצר, משרד הבינוי והשיכון, המשרד לקליטת העלייה וממשלת ישראל. התביעה הוגשה על ידי עו"ד זאב פרבר בשמם של חה"כ סולודקין, ארגוני עולים ("התאחדות קהילות אינטרנט ידידותיות" ו"אגודה ישראלית למדענים עולים") ועולים דוברי רוסית. התובעים דורשים: 1) לבטל את האפליה בין ילידי הארץ לעולים החדשים בכל מה שקשור לקבלת סיוע בשכר דירה ולקבלת משכנתאות ולהעניק לשתי קבוצות אוכלוסייה אלה זכויות שוות; 2) להסביר מדוע לא הועברו כספים שהתקבלו כתוצאה מהפרטת דיור ציבורי לבניית דירות ציבוריות חדשות בניגוד לחוק ולהחלטות הממשלה. 

          מתחילת עבודתה של הכנסת ה-18 התקבלו בלשכתה של ח"כ מרינה סולודקין יותר 9000 מכתבים ועשרות אלפי פניות ציבור בטלפון.