שלום לכולם,
לשמחתי הרבה, עבר השבוע חוק נוסף שלי בקריאה טרומית (בנוסף לשני החוקים שעברו בשבוע שעבר) - הצעת חוק שמטילה סנקציה אזרחית על מעביד שלא יודיע לעובד על תנאי העסקתו, או על שינוי התנאים של אותו עובד. החוק הוא שלי ושל שלי יחימוביץ' וחיים כץ. אמנם אנו ממפלגות שונות, אך למרבה השמחה כאשר מדובר באידאולוגיה כלכלית, אנחנו מאחדים כוחות יחדיו כדי להעביר חוקים שחשובים עבור העובדים.
לעומת זאת, לא הועבר תיקון חשוב מאוד לחוק הוד"לים (ועדות דיור לאומיות, חוק שהממשלה סבורה שיפתור את כל מצוקות הדיור במדינה), שאני ושלמה מולה מקדימה הצגנו בפני ועדת הכלכלה, תיקון אשר עוסק בדיור הציבורי, שבו ביקשנו ש- 5 אחוזים מכל הדירות שנבנות יהפכו לדיור ציבורי (עבור השכבות החלשות).
לראייתי, לא יתקיים דיור בר השגה לצעירים כל עוד לא יוציאו משוק השכירות את אוכלוסיית הקשישים, החד הוריות והנכים - אשר בכל מדינה אחרת הם אינם בעלי דירות אלא גרים בדיור ציבורי מטעם הממשלה או הרשות המקומית, וכך יש יותר דירות בהישג יד עבור האוכלוסיות הצעירות.
השבוע, נדונו בועדת הכלכלה וועדת הכספים שני נושאים בוערים - דיור בר השגה לצעירים וכיצד לבלום את עליית מחירי המזון. מכעיסה אותי העובדה שכאשר נדון נושא הדיור בר ההשגה בועדת הכלכלה, יו"ר הועדה כרמל שאמה הכהן והשדולה של פאינה קירשנבאום, לא נתנו לי לדבר בתואנה של חוסר בזמן. אני חושבת שהייתה כאן סיבה אחרת לכך, וחבל שכך - שכן יש לי מה להגיד בנושא.
משפט מסכם - מדינת ישראל נמצאת כיום בפרשת דרכים - האם פניה לכיוונן של המדינות המפותחות כלכלית וסוציאלית, או שפנינו לכיוון של מדינות כמו ארגנטינה, שסובלות ממשברים חוזרים ונשנים. מעמד הביניים נושא בכל הנטל, אך הוא גם נפגע מכיוונים שונים - עליית מחירי הדלק, המזון, הדיור, החשמל וכן הלאה. חלק מעליות המחירים מושפעות מהמגמה העולמית, אך עליות מחירים רבות ניתן לבלום באמצעות מדיניות כלכלית וחקיקתית שדואגת בראש ובראשונה למעמד הביניים שמחזיק המדינה הזו.
לשמחתי הרבה, עבר השבוע חוק נוסף שלי בקריאה טרומית (בנוסף לשני החוקים שעברו בשבוע שעבר) - הצעת חוק שמטילה סנקציה אזרחית על מעביד שלא יודיע לעובד על תנאי העסקתו, או על שינוי התנאים של אותו עובד. החוק הוא שלי ושל שלי יחימוביץ' וחיים כץ. אמנם אנו ממפלגות שונות, אך למרבה השמחה כאשר מדובר באידאולוגיה כלכלית, אנחנו מאחדים כוחות יחדיו כדי להעביר חוקים שחשובים עבור העובדים.
לעומת זאת, לא הועבר תיקון חשוב מאוד לחוק הוד"לים (ועדות דיור לאומיות, חוק שהממשלה סבורה שיפתור את כל מצוקות הדיור במדינה), שאני ושלמה מולה מקדימה הצגנו בפני ועדת הכלכלה, תיקון אשר עוסק בדיור הציבורי, שבו ביקשנו ש- 5 אחוזים מכל הדירות שנבנות יהפכו לדיור ציבורי (עבור השכבות החלשות).
לראייתי, לא יתקיים דיור בר השגה לצעירים כל עוד לא יוציאו משוק השכירות את אוכלוסיית הקשישים, החד הוריות והנכים - אשר בכל מדינה אחרת הם אינם בעלי דירות אלא גרים בדיור ציבורי מטעם הממשלה או הרשות המקומית, וכך יש יותר דירות בהישג יד עבור האוכלוסיות הצעירות.
השבוע, נדונו בועדת הכלכלה וועדת הכספים שני נושאים בוערים - דיור בר השגה לצעירים וכיצד לבלום את עליית מחירי המזון. מכעיסה אותי העובדה שכאשר נדון נושא הדיור בר ההשגה בועדת הכלכלה, יו"ר הועדה כרמל שאמה הכהן והשדולה של פאינה קירשנבאום, לא נתנו לי לדבר בתואנה של חוסר בזמן. אני חושבת שהייתה כאן סיבה אחרת לכך, וחבל שכך - שכן יש לי מה להגיד בנושא.
משפט מסכם - מדינת ישראל נמצאת כיום בפרשת דרכים - האם פניה לכיוונן של המדינות המפותחות כלכלית וסוציאלית, או שפנינו לכיוון של מדינות כמו ארגנטינה, שסובלות ממשברים חוזרים ונשנים. מעמד הביניים נושא בכל הנטל, אך הוא גם נפגע מכיוונים שונים - עליית מחירי הדלק, המזון, הדיור, החשמל וכן הלאה. חלק מעליות המחירים מושפעות מהמגמה העולמית, אך עליות מחירים רבות ניתן לבלום באמצעות מדיניות כלכלית וחקיקתית שדואגת בראש ובראשונה למעמד הביניים שמחזיק המדינה הזו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה