יום חמישי, 5 בינואר 2012

הצעת חוק דיור סוציאלי - הנאום במליאה


נאמתי השבוע מעל בימת הכנסת בנוגע להצעת החוק שהעלתי בנושא הקצאת 8 אחוזים מבנייה חדשה לדיור ציבורי. להלן נוסח הנאום המלא:

                                                                             ‏5 ינואר, 2012
אדוני היושב ראש,
כנסת נכבדה, 

          במהלך קדנציה הנוכחית אני מעלה באופן קבוע לדיון ולהצבעה במליאת הכנסת הצעות חוק שמטרתן – לפתור את בעיית המחסור בדיור הציבורי. עד היום כנסת דחתה 4 הצעות חוק שלי בנושא זה. זוהי הצעת חוק חמישית שאני מעלה.

          למה אני עוסקת בנושא זה? אני עוסקת בו בגלל שללא פתרון בעיה זאת אין לחלום על פתרון בעיית הדיור בישראל. בלי שיושקעו סכומים גדולים בבנייה ו/או רכישה של דיור ציבורי, לא ירדו המחירים בשוק הדיור ואני מדברת הן על מחירי השכירות והן על מחירי רכישת דירות. שר הבינוי והשיכון שלנו מר אריאל אטיאס שלנאומיו והתבטאויותיו אני תמיד מקשיבה בתשומת לב רבה, לא מבין את זה. תור הממתינים לדיור הציבורי במשרד לקליטת העלייה מגיע ל-50 אלף משפחות. ובמשרדו של השר אטיאס רשומים כממתינים לדיור הציבורי כ-2500 משפחות. חוץ מזה, השר לא לוקח בחשבון שישנן משפחות חד-הוריות רבות שיצאו מתור של משרד הקליטה (כיוון שעברו יותר מ-10 שנים מיום עלייתן לישראל) ולא יכולים להיכנס לתור של משרד השיכון  (כיוון שיש להן פחות מ-3 ילדים).

          בכל פעם שראש הממשלה נואם בכנסת בנושאים כלכליים-חברתיים אני קוראת לעברו קריאת ביניים: "מה עם הדיור הציבורי, אדוני ראש הממשלה?". ועד היום לא שמעתי תשובה ברורה ומספקת לא מראש הממשלה ולא מהשר אטיאס. לצערי, במסקנות וועדת טרכטנברג, בהן באופן כללי אני תומכת, אין בשורה בעניין זה. ולאלה שטרם הבינו את חשיבות הנושא (ולהפתעתי, יש עדיין רבים כאלה), אסביר: מדינה שקולטת גלי עלייה המוניים שבאים מארצות מצוקה; מדינה שקיימים בה פערים חברתיים כה גדולים; מדינה שמחירי הדיור להשכרה ומחירי הדיור למחירה המריאו מעבר לכל רמה הגיונית – מדינה כזאת מוכרחה להשקיע בדיור הציבורי.

השר אטיאס - יותר מחצי קדנציה עברה ואף לא הישג מזערי אחד בתחום הדיור 

ומה קורה בבית המשוגעים שלנו? הכנסת אישרה את חוק הפרטת הדיור הציבורי; הפקידות הבכירה שמחה שסוף סוף נפתרה מכאב ראש מטריד זה וטוענת בעקשנות מטופשת, כמו תוכים, שעדיף לשלם מיליוני ₪ של סיוע בשכר דירה למשפחות הנזקקות במקום להשקיע כספים אלה בבניית דיור ציבורי לאותן המשפחות. והבעיה רק הולכת ומחריפה.

עד לא מזמן כולם חשבו שהיא נוגעת רק לשכבות החלשות: עולים קשישים, משפחות חד-הוריות וכו'. אך היום כבר צריך להיות ברור לכולם שבעיה זאת נוגעת לכל אחת ואחד מאתנו. בגלל שלשכבות החלשות אין דיור ציבורי ו-60 אלף איש (או אפילו יותר) לוחצים על שוק הדיור (והם שוכרים דיור הגרוע ביותר והזול ביותר), זוגות צעירים, חיילים משוחררים ואפילו משפחות השייכות לכאורה למעמד הבינוני אינן יכולות לרכוש או לשכור דירה צנועה בקרבת מקום הלימודים או מקום העבודה. וזוגות צעירים וסטודנטים וחיילים משוחררים נאלצים לחזור לגור בדירה אחת עם הוריהם, בדיוק כמו זוגות צעירים בבריה"מ בתקופתו של סטאלין, עד שחרושצ'ב התחיל בבנייה מסיבית של דיור בר השגה בשנות ה-60.

ביקור במאהל המחאה השבוע בגן סאקר

אני קוראת לממשלת ישראל להכות על חטא. במוקדם או במאוחר תצטרכו לבנות אלפי יחידות דיור ציבורי ועדיף לעשות את זה שעה אחת קודם. כל דחייה נוספת תגבה מאתנו מחיר יקר: הן מחיר כלכלי והן מחיר חברתי. למה אתם מחכים? עד שהפגנות של מאות אלפים שראינו בקיץ שעבר יוחלפו בהפגנות המיליונים? כבר היום בערים שונות מכריזים אזרחים מיואשים על שביתות רעב בגלל שהם לא מסוגלים לממן דיור לעצמם ולמשפחותיהם וזאת למרות שמדובר באנשים שעובדים ואפילו מרוויחים לא רע במונחים של ישראל היום. רק אתמול ביקרתי במאהל של מחוסרי הדיור בגן סאקר בירושלים. ראיתי שם אנשים שעובדים ובכל זאת הם חיים כבר כחצי שנה באוהלים ובשבוע האחרון פתחו בשביתת רעב כדי לקבל סיוע בפתרון בעיית הדיור שלהם. 
  
לכן אני מציעה לכם, עמיתיי חברי הכנסת, להצביע בעד הצעת החוק שלי שעל פיה ממשלה תרכוש מדי שנה 8% מדירות הנבנות בישראל כדי להפוך אותן לדיור הציבורי.
       
תודה רבה לכם!              

אין תגובות:

פרסום תגובה